"אני בכלל לא מרגישה בת 18, אבל אני עדיין ילדה בשבת, שם אני לא יעל שלביה. בשבת אני חוזרת להיות יעל כהן"
מתלמידת אולפנה שהתביישה לדבר בכיתה, לדוגמנית ושחקנית מצליחה שקוטפת קמפיינים בחו"ל. יעל שלביה מאמינה באמונה שלמה, ומגלה שאפשר לצמוח גם מתוך חוסר בטחון
התמונות שמלוות את הכתבה הזאת הן לא "דתייה", וגם לא "מסורתית". אני חושבת שאני חיה את החיים שלי ועושה את מה שאני מאמינה בו. אני מאמינה באמונה שלמה בקב"ה, אבל גם חיה חיים חילוניים ומוקפת בחילונים עם השקפות שונות משלי. אני חיה איתם בשלום ואני בשלום עם עצמי ועם הלבוש שלי.
רוצים גליון בלייזר הביתה? במתנה. לחצו פה
הדת מעניקה לי את ההבנה שלכל דבר יש סיבה. לפעמים אנשים שאין להם אמונה לא מבינים למה דברים קורים להם, למשל למה רע להם, למה הם נכשלים, למה הם נופלים, למה משהו לא מצליח או כן מצליח. הכל זה חלק מהחיים ומהניסיון שאנחנו צריכים לעמוד בו.
האדם לא בא לעולם לחיות חיים שלווים ומושלמים. ניסיון זה משהו שהקב"ה נותן לך לעבור כי הוא יודע שתוכל להתמודד איתו — וזה התיקון שלך. ניסיון זה משהו שהיית צריך לעבור בחיים, להתעלות מעליו, להתגבר ולצאת חזק יותר. כל יום יש ניסיון — במשפחה, בעבודה או בזוגיות — אז אני יודעת לקחת דברים בפרופורציות. יצא לי, למשל, לפספס עבודה חשובה. מצד אחד זה מבאס, אבל אני יודעת שזה משהו שהיה צריך לקרות לי בחיים ולעורר אותי.
למדתי באולפנה, לא חוויתי מעולם כיתה עם בנים ואני גאה בזה. באמת, ללמוד רק עם בנות זה הכי כיף ומצחיק. כולן עם פיג'מות, הכי חופשיות. כיתה בלי בנים זה פשוט ליהנות בלי לחשוב יותר מדי, במיוחד בגיל הזה כשהכל מאוד משמעותי לילדים.
כילדה בבית ספר יסודי הייתי מפחדת שהמורה תשאל אותי שאלה וכולן יסתכלו עליי. אבל מאז שהתחלתי לדגמן הביטחון שלי עלה, והיום אני מוצאת את עצמי על סט צילומים מול קאסט שלם של אנשים, עובדת ומצטלמת, וזה מטורף. יש המון חברות מהבית שנעלמו לי מהחיים, נפגעתי המון — אבל אני מאמינה שזה חלק מהעולם הזה. לעומת זאת זכיתי בהמון אנשים מדהימים שסובבים אותי, וגיליתי כמה המשפחה היא הכל בחיים.
כילדה לא היו לי חלומות גדולים. אם הכל לא היה קורה ככה פתאום, לא הייתי מגיעה למקום שבו אני נמצאת. כילדה קטנה הייתי מאוד חסרת ביטחון ופחדתי מכל דבר, אבל גיליתי שגם מהמקום הזה אפשר לצמוח, להשתנות ולהתבגר. היום הייתי רוצה לקדם את הנוער לעשייה, כי אני רואה כמעט בכל מקום ילדים ואנשים שיכולים לעשות הכל בחיים אבל לא מעריכים את עצמם מספיק. בא לי שילדים יחלמו בגדול, והעשייה תגיע עם הרצון. הצלחה זה לחלום, אבל גם סביבה שתרצה בהצלחה שלך. הלוואי שאוכל להגיע לבני נוער ולהעניק להם ביטחון.
אני בכלל לא מרגישה בת 18. אף אחד לא יכול להגיד שאני בת 18 — לא בהתנהגות, לא באופי ולא בדברים שעברתי. לפעמים זה מוזר, אבל אני גאה בזה ובאמת מודה על החוויות המטורפות שעברתי בשלוש השנים האחרונות, על כל רגע ועל המקום שממנו באתי.
אני עדיין ילדה בשבת, שם אני לא יעל שלביה. בשבת אני חוזרת להיות יעל כהן, בדרך כלל חוזרת גם הביתה, ואם אני לא חוזרת אני שומרת שבת. אני נחה, לא עובדת, זה הזמן שלי להתאפס. שבת של יעל זה מנוחה, אוכל ביתי, משפחה, אהבה. המשפחה שלי מאוד מפרגנת לי. אחותי הגדולה (בת 20) הרשתה לעצמה לעבור למרכז אחרי שהיא ראתה שאני הצלחתי.
מבחינתי לנהל את עצמי זה קודם כל לשאול את עצמי מה עושה לי טוב. להבין למי אני פונה, מי הקהל שלי. גם בראיונות לתקשורת, שהם חלק מהעולם הזה, אני יכולה לקבל על הראש בתגובות, אבל אני בוחרת לקבל אותן באהבה. הייתי רוצה שאנשים ייקחו הכל בהומור, שיבינו שאנחנו בסך הכל בני אדם.
אני חושבת שהמפתח להצלחה הוא לא להתחרות עם אף אחת. גם אם נדמה למישהו שהוא מתחרה עם מישהו, שיבהיר לעצמו שהוא זה הוא. גם בעבודה שלי, חשוב לזכור שפרסום הוא לא המטרה. אין לאף אחת סיבה להיות בתחרות עם אף אחת. כל אחת שווה.
אם אני לא עמוסה אני מרגישה שמשהו חסר לי. שלושה חודשים הצטלמתי לסדרת הנוער החדשה "פלמ"ח", כל יום קמתי מוקדם, עבדתי עם אנשים על הסט שהפכו לחברים — ופתאום אני קמה בבוקר מתי שבא לי וזה מוזר. אני מדוכדכת כשאני לא בעשייה, ואנשים רואים את זה עליי. אני מנסה להוציא את האנרגיות שלי על דברים אחרים, נגיד על ספורט, כי אני חייבת לעשות משהו. היעד הבא זה חו"ל חו"ל חו"ל. עבודה. ומשחק, שזה עולם מטורף בפני עצמו.
למקרה שפספסתם:
• שאלנו בחורות איך הן רוצות שיתחילו איתן באינסטגרם
• גילינו מה הסטיות שלכם ולעגנו להן
לפנייה לכתב/ת 
