אנחנו הפלסטינים לא חייבים לסרב לטראמפ
במבט לאחור טעינו כשדחינו את תוכנית החלוקה ב-1947. האם אנחנו רוצים לטעות גם עם תוכנית המאה? אנחנו צריכים להגיד לה: כן, ולא
"ירושלים לא תחולק". תוכנית טראמפ (צילום: רויטרס )
סימנים מעוררי דאגה עולים מהתוכנית שרקח דונלד טראמפ, נשיא אמריקני שהוא בור ועם הארץ בענייני החוק הבינלאומי והסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואדם שמתנהג בזירה הבינלאומית כאחרון הרוכלים בשוק. הוא נמצא בעיצומו של הליך הדחה בקונגרס – צעד שאין כל סיכוי שיצלח - ומקווה להיבחר בסוף השנה לקדנציה נוספת. הוא יודע שהיחידים שבכוחם להשאירו בשלטון הם הלובי היהודי הימני באמריקה והימין הנוצרי האוונגליסטי. על כן הוא פועל נמרצות לביסוס השליטה של ישראל במזרח התיכון באמצעות חיזוק הכיבוש והכרה בריבונותה על שטחים פלסטיניים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בעיצומן של ההתרחשויות האלה מוצאת את עצמה ההנהגה הפלסטינית עומדת בפני הניסיון הקשה ביותר מאז הקמתה של תנועת פתח. לאחר מלחמת ששת הימים צברה התנועה מומנטום מסוים, אך מאז נפלה למלכודת של "התהליך המדיני" והסכימה לגנות את "הטרור", כלומר - ויתרה על המאבק המזוין על מנת להגיע להסדר מדיני. כיום ניצבת ההנהגה הפלסטינית בפני אתגר עצום, שכן הסוגייה הפלסטינית נמצאת בשפל המדרגה הן בזירה הפנימית שלה, הן בעולם הערבי והן בעולם כולו.
מפרטי תוכנית טראמפ ברור שהיא פוגעת באורח אנוש בזכויות ובשאיפות הלאומיות הפלסטיניות ונוטה מאוד לטובת ישראל ולטובת שאיפותיה להתרחבות טריטוריאלית. לכן מהצד הפלסטיני שמענו עד כה רק סירוב מוחלט לעסקה.
אבל צריך לקחת נשימה עמוקה ולחשוב היטב על התגובה. אסתכן ואומר שאנו נמצאים כיום במצב דומה לזה שהיינו בו ב-1947, כאשר פורסמה תוכנית החלוקה 181 ואנו הפלסטינים סירבנו לקבלה. תוכנית החלוקה נתנה לנו פחות ממחצית מהאדמה אף ששלטנו ביותר מ-93% מהשטח ואף שהיווינו 75% מכלל האוכלוסייה. אך כיום, במבט לאחור, אפשר לומר שטעינו כשדחינו אותה. לכן עלינו לשקול היטב: האם בעתיד אנו עלולים להסיק שטעינו כשסירבנו לתוכנית טראמפ?
עלינו לפעול בתבונה פוליטית, כדי שלא יירשם בדפי ההיסטוריה שבדחיית העסקה בעצם הענקנו לה רוח גבית. אני מתכוון לתבונה פוליטית שתאפשר לומר "כן" ו"לא" בעת ובעונה אחת, תבונה שתכשיל את העסקה מבלי שיאשימו אותנו שאנו הכשלנו אותה ונתנו לעולם תירוץ להתנער מאיתנו ולחמוק מאחריות.
אין כל ספק שיש בעסקת טראמפ היבטים חיוביים שאפשר להתמקד בהם ולפתח אותם, כמו ההכרה בעקרון הקמתה של מדינה פלסטינית. זהו רעיון שהישראלים במרכז המפה הפוליטית וימינה דוחים מכול וכול – הליכוד, רבים מחברי כחול לבן, הבית היהודי, הימין החדש ועוצמה יהודית. הם רוצים את ישראל הגדולה, מנהר הירדן ועד הים. עם זאת, הם גם אינם מעוניינים להתעמת עם טראמפ וממתינים שהפלסטינים יסרבו לעסקה ויחלצו אותם מהצרה. או אז יצאו הישראלים בשמחה לרקוד ברחובות, בדיוק כפי שעשו עם פרסום החלטת החלוקה ב-1947.
לאור זאת אני קורא להנהגה הפלסטינית לא להעניק את המתנה הזאת לישראלים, אלא לומר: "אנחנו מברכים על החלקים החיוביים בתוכניתו של טראמפ וקוראים לאו"ם ולמעצמות העולם, ובכלל זה ארה"ב, לקיים פסגה בינלאומית שתקדם את השלום, תפתח את התוכנית ותשפר את הטעון שיפור בה באמצעות משא ומתן רציני על בסיס לגיטימציה בינלאומית".
כך גם לא יאשימו אותנו שסירבנו לעסקה וגם נשאיר את הדלת פתוחה עבור החוק הבינלאומי, ואפשר יהיה לתבוע ממנו אחריות על הביטחון והיציבות. התעלמות מזכויות הפלסטינים ודחיקתם לקרן זווית יובילו אך ורק לאלימות ולהתנגדות, שהרי לא נסכים להיכנע ולהתרפס מול השפלת הכיבוש ואדנותו הגזענית. אנו מוכנים לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית על מנת להשיג ביטחון ויציבות המושתתים על צדק.
- זיאד אבו זיאד הוא עורך דין ופוליטיקאי פלסטיני. המאמר המלא התפרסם באתר אל-קודס. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
זיאד אבו זיאד
צילום: עטא עוויסאת
מומלצים