אז איפה אתם בחג הסופרבול?
דיווח מיוחד ממיאמי: בארה"ב מתמרקים לקראת המשחק הגדול בין קנזס סיטי לסן פרנסיסקו (בין ראשון לשני, 1:30). הסופרמרקטים כבר ערוכים לטירוף: ערימת דליים של כנפי עוף, בירה במבצע וכמובן מלא צ'יפס ומטבלים
איך יודעים שמגיע חג, לא רק בישראל, אלא בכל העולם? לפי רמת ההיסטריה של האנשים בנוגע לתוכניות שלהם לערב הגדול. ההורים של מי מבני הזוג יזכו בתענוג, מה יוגש לשולחן, איך מתארגנים. מהבחינה הזו, אין שום ספק שהסופרבול הוא חג לאומי בארה"ב.
הפרופסור המטורף: סיפורו של מאמן קנזס סיטי
מאז שהגעתי למיאמי בשביל לסקר את המשחק הגדול בין קנזס סיטי לסן פרנסיסקו, שיתקיים בלילה שבין ראשון לשני (1:30), שמעתי ללא הרף את כל הווריאציות של "אז איפה אתם בחג?" במקרה הזה לא מדובר בהתכנסות משפחתית לארוחה רוויית קלוריות ומתחים, אלא במסיבות סופרבול. אין מה לעשות – גם אם לא מתחשק לכם לפעמים (ממש כמו בחגים האמיתיים...), או שאתם לא בעניין של סופרבול, הנוכחות היא חובה. ערב הסופרבול הוא ערב בו המונים מתקבצים בבתים של חברים או בני משפחה כדי לצפות במשחק או סתם להיות ביחד ולחגוג. וזה מקסים.
הסופרמרקטים נערכו מבעוד מועד, ולפי התצוגות המגרות והעגלות המלאות, לא קשה להבין את המספרים שמגיעים מדי שנה ומספרים על כמויות המזון העצומות שנצרכות במהלך יום המשחק. בפינה אחת חבויה אחת המוכרות מאחורי ערימת ענק של דליי פלסטיק, שאמורים להתמלא בנהר הגועש של כנפי העוף הרותחות מתחת. בפינה אחרת ניצבות אופציות השתייה – חביות בירה במבצע. לצידן, תחת שלט שמבשר על הסופרבול, עומדים המטבלים והסלסות, שמחכים לשידוך עם חבילות הצ'יפס בגודל המשפחתי (אם המשפחה שלכם כוללת 35 נפשות שצורכות 10,000 קלוריות לשעה). עזבו את הדיונים בין הגיסות על איזה סלט הן יביאו, ומי אחראי למרק. בחג הסופרבול, כמה שיותר ג'אנק – יותר טוב.
וכמו בחגים, גם האווירה משתנה לאט לאט לקראת הערב הגדול. מהדורות החדשות מלאות בדיווחים על האימונים ומופע המחצית. בעיתונים מקדישים המוני עמודים לניתוח כל היבט שקשור למשחק. ובמקרה של העיר המארחת, מיאמי, רואים ברחובות הרבה יותר אדום. זה הצבע של השתיים שיתחרו על האליפות, אבל יש אדום ויש אדום. סן פרנסיסקו, אולי בגלל הריחוק מהחוף המזרחי, שלחה לכאן הרבה פחות אוהדים. קנזס סיטי, 50 שנה אחרי ההופעה האחרונה בסופרבול, הכניסה לטירוף המוני אנשים שהגיעו בחולצות פטריק מהומס, טייריק היל וטראוויס קלסי, ומקווים לראות מקרוב את בצורת האליפויות נשברת.
אבל בינתיים הם הולכים לאיטם על החוף, אולי מורידים בירה עם צ'ייסר של גלידה באחת מהמסעדות על הטיילת. למקרה שלא שמתם לב, אנחנו בחורף, ויש אנשים מכל רחבי ארה"ב שהחליפו בכיף את הכפור שלהם בחיבוק החם של מיאמי. אם על הדרך אפשר לתפוס גם איזה סופרבול, אז מה רע?
יש נינוחות מסוימת בהתנהלות הזו, של צפייה משועשעת באנשים שמועדים במתקן גלישת הגלים ובזוגות שזופים בני 90 פלוס שצועדים יד ביד. אבל במשחק עצמו אין שום דבר נינוח. כל ההשקפות התרבותיות והחברתיות, כל מסיבות הצפייה שנועדו בעיקר בשביל החבר'ה, תופסות מקום משני. גביע וינס לומברדי ממלא את השחקנים באדרנלין ומוציא את מיטב התרגילים מהמאמנים. שם רואים ספורט במיטבו, אחרי הרבה רעש מסביב. אז איפה אתם בחג?
לפנייה לכתב/ת 
