סין נלחמת בשמועות, אבל מתה מהאמת
המשטר בבייג'ינג מבוסס על תרבות של הסתרה וטיוח, ולסינים יש כל סיבה לפקפק בנתונים הרשמיים על התפשטות הקורונה. המהפכה של שי ג'ינפינג הצליחה כל כך, עד שפקידי ממשל פוחדים לדווח – ולבעיות קטנות כמו נגיף חדש וקטלני יש מספיק זמן להתנפח
לא כך פיללה סין לחגוג את תחילת שנת העכברוש. הנתונים על נגיף הקורונה החדש מדהימים, במובן הכי מילולי של המילה: מספר מקרי ההידבקות המאובחנים, כמו גם מספר מקרי החשד להידבקות, מוסיף להאמיר בקצב מסחרר. בתוך שבוע אחד בלבד נרשמו יותר מקרי הידבקות מאשר אלה שנרשמו במשך כמה חודשים תמימים כשמגפת הסארס השתוללה לפני 17 שנה. הסינים מסוגרים בבתים, כמה מהערים החיות והתוססות בעולם נהפכו לערי רפאים בצו השלטונות או מכורח הנסיבות, והחרדה מושלת בכיפה.
נגיף הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
- העולם פוחד, ומפעלי המסכות בטירוף
- כך נראה בית החולים שסין בנתה ב-10 ימים
- פרץ גזענות עולמי: "פה לא משרתים סינים"
לטובת המערכה נגד התפשטות הנגיף גייסו שלטונות סין את מסדי הנתונים העצומים שבנו בעמל רב בשנים האחרונות במטרה לפקח על האוכלוסייה. כל תנועה בין-עירונית בסין מתועדת כיום עד לרמת המושב בטיסה, ברכבת או באוטובוס, והרשויות שוקדות על איתור כל מי שיצאו מווחאן (שיש הקוראים לה ווהאן) וממחוז חוביי בשבועות האחרונים, לרבות כל האנשים שבאו איתם במגע, ועל בידודם למשך שבועיים לפחות. המשימה הזאת אפשרית כשמדובר בקרובי משפחה, חברים או שותפים לקרונות רכבת ולאוטובוסים בין-עירוניים, אבל נעשית קשה בהרבה במקומות שבהם לא כל מגע בין-אישי מתועד עד לרמת הפרט – בקניונים, בשווקים, במסעדות, בסופרמרקטים או באמצעי התחבורה העירוניים.
אותם האנשים שחומקים מתחת לרדאר, האנשים שהם עצמם אינם מעלים על דעתם שבאו במגע עם מי שאולי נגועים בווירוס, הם שמפחידים יותר מכול את הרשויות ואת התושבים. לפיכך אזרחי סין מצווים להישאר בבתיהם עד יעבור זעם, הוראה שהרשויות אוכפות בקפידה. בעיר נינגבו (102 מקרי הידבקות מאובחנים נכון לשעת כתיבת שורות אלה) הוטל סגר פנימי על שכונות המגורים, ולמעט עובדים חיוניים רק נציג אחד מכל בית אב מורשה לצאת מהן לקניית מצרכים פעם ביומיים. בערים רבות אחרות שכונות נסגרו לכל מי שאינו רשום כתושב בהן.
במחוז גֶ'ה-ג'יאנג (829 מקרי הידבקות מאובחנים, במקום השני אחרי חוביי, מוקד ההתפרצות) שבו נמצאת נינגבו, נחסמו מרבית הכבישים הבין-עירוניים, וביציאות לכבישי האגרה הוצבו שלטים המתריעים: "אם תצאו מתחומי הנפה, כשתחזרו תחויבו להיכנס לבידוד למשך 14 יום. אנא חשבו היטב לפני שאתם עולים על הכביש המהיר". הדוגמאות האלה הן רק טיפה בים המעידה על המצוקה האיומה שבה חיים כיום תושבי סין.
משל הטיגריס הסיני
אולם המערכה לטיפול בחולים ולבלימת ההתפשטות אינה היחידה שמנהלת ממשלת סין. מתחילת הדרך מנוהלת במקביל מלחמה על התודעה באמצעות בקרה הדוקה על המידע שזורם לציבור. על מחוז חוביי בכלל ובירתו ווחאן בפרט לא רק הוטל סגר פיזי, אלא גם נבנתה סביבו חומה וירטואלית שמונעת כמעט מכל מידע שאינו מטעם הגורמים הרשמיים לצאת החוצה. כדי להשלים את התמונה, ב-25 בינואר, יממה לאחר שהוטל הסגר על ווחאן, פרסמה וויצ'ט – האפליקציה הפופולרית בסין, המשלבת בין היתר שירות מסרים מיידיים, קבוצות דיון ורשת חברתית – הודעה רשמית המזהירה את המשתמשים מפני "הפצת שמועות" ומזכירה להם את העונשים הקבועים בחוק, החל בהשעיית החשבון, עבור במחיקתו לצמיתות וכלה בעונשי מאסר שעלולים להגיע עד לשבע שנים, בהתאם לחומרת ההשלכות של "השמועה" שהופצה.
ואכן, העמוד הסיני הרשמי המציג את הנתונים המעודכנים על הנדבקים, שאחד הממשקים שלו בוויצ'ט לבדו צבר נכון לשעת כתיבת שורות אלה למעלה מ-1.3 מיליארד צפיות, כולל טור שלם המכונה "הזמת שמועות", ודרכו אפשר להיחשף לשלל פרטי מידע שגויים המופצים דרך האפליקציה. נתח נכבד מהטור מוקדש לתיקון מידע רפואי שגוי על המחלה ולשלילת שיטות פסבדו-מדעיות ותרופות סבתא שנטען כי הן אמורות לחסן מפניה. חלקים אחרים מוקדשים להכחשת ידיעות שזורעות בהלה בציבור. בימים הראשונים, לאחר שהוטל הסגר על ווחאן, נפוצו שמועות על כך שסגר מוחלט יוטל גם על ערים מרכזיות נוספות, לרבות בייג'ינג, שֶנגֵ'ן, גואנג-ג'ואו, נאנג'ינג וחאנג-ג'ואו, מה שלעת עתה עדיין לא קרה. עוד אפשר למצוא בטור תיאוריות קונספירציה שמצאו את דרכן לציבור הגולשים הסיני, כמו למשל שנגיפי הקורונה על טיפוסיהם השונים הם נשק ביולוגי שארה"ב מפעילה נגד סין.
עם זאת, ההתמקדות בהפרכת ידיעות שנעות על המנעד שבין שגוי להזוי היא מסך עשן שמשכיח לרגע את ה"שמועות" שנפוצו עוד לפני ההתפרצות הגדולה, שמועות שהתבררו לבסוף כעובדות מוצקות. ב-1 בינואר פרסמה משטרת ווחאן בחשבון הרשמי שלה ברשת החברתית ווייבו כי היא נקטה צעדים משמעתיים נגד שמונה "מפיצי שמועות" שהטעו את הציבור כשטענו כי אובחנו שבעה מקרי סארס בבית חולים בעיר. השמונה, התברר בדיעבד, היו רופאים שיומיים קודם לכן יידעו זה את זה בקבוצת דיון בוויצ'ט בדבר המחלה המסתורית.
לי וֵונלְיָאנג, רופא בן 34 ו"הראשון שזיהה", כתב כך: "בשוק חוּאָה-נאן אובחנו שבעה מקרי סארס". הוא צירף צילום מסך והוסיף: "הם מאושפזים בבידוד ביחידה לטיפול נמרץ אצלנו בבית חולים". חברו התריע: "תיזהר, עלולים לסגור לנו את הקבוצה". כעבור שעה הוסיף לי וחידד: "החדשות האחרונות הן שמדובר בנגיף קורונה. כרגע מנסים לאפיין את סוג הנגיף. אל תפיצו את זה החוצה, בינתיים תזהירו את בני המשפחה והקרובים שלכם".
בימים אלה, כשהמגפה משתוללת בווחאן ומחוצה לה, בוטלו ההאשמות נגד השמונה, ובכירים ברשויות הבריאות של סין מהללים אותם בראיונות לתקשורת הרשמית. לי וונליאנג, שאתרע מזלו להידבק בנגיף, נהפך לגיבור לאומי שאומה שלמה מתפללת לשלומו. אולם גם לסובלנות יש גבול – לעת עתה לא נרשמה התנצלות כלשהי או הכאה על חטא מטעם המשטרה, ומאמרים שהופצו בוויצ'ט ומבקרים בחריפות את השלטונות על התנהלותם בפרשה ותוהים "מה היה קורה אילו" צונזרו במהירות הבזק.
טכנית, אפשר להיתלות בכך שאכן לא מדובר בנגיף סארס, ועל פי החוק היבש ד"ר לי וונליאנג אכן הפיץ ידיעה שגויה, אבל בהקשר זה אפשר לצטט את המשל שהובא באחד המאמרים שצונזרו: "על ההר היה טיגריס סיבירי. מי שראו אותו סיפרו שיש על ההר טיגריס דרום-סיני, והתרו בכולם לא לעלות לשם. בסופו של דבר עצרו אותם, האשימו אותם בהפצת שמועות, וטענו שאין אף טיגריס על ההר. אחר כך הטיגריס הזה טרף הרבה מאוד אנשים, ואז חידדו ואמרו שמפיצי השמועות האלה לא דייקו בשאלה אם מדובר בטיגריס סיבירי או בטיגריס דרום-סיני".
מספר החולים? תוסיף 0
מצבי חרדה ואי-ודאות קיצוניים מהסוג שסין מצויה בו כעת הם כר פורה לתיאוריות קונספירציה בכל מקום על פני הגלובוס, אבל זה נכון שבעתיים בתרבות פוליטית המאופיינת בטיוח ובהיעדר שקיפות. למרבה האירוניה, התרבות הפוליטית הזאת חלחלה גם לשורותיהם של אחדים מיריביה המושבעים של המפלגה הקומוניסטית הסינית, והם נוקטים אותן השיטות – רק מן העבר האחר. באמצעות גוף תקשורת שבבעלות גוּאוֹ וֵונגְוֵוי, מיליארדר סיני שסר חנו בעיני השלטונות ושנמלט לארה"ב ב-2014 ומאז מנהל מלחמת חורמה נגד המפלגה הקומוניסטית, מופצות מאז תחילת התפרצות המגפה תיאוריות הגורסות שהנגיף דלף בשוגג או במזיד ממתקן לחקר נגיפים, שהוקם בעיר ווחאן בסיוע צרפת כחלק מהלקחים שהופקו בעקבות מגפת הסארס.
בהתחשב במקורן המפוקפק של הידיעות, מקור שלא בוחל גם בהפצת שקרים גסים, כלי התקשורת המרכזיים במערב מתעלמים בינתיים מהתיאוריות האלה, אבל מי שמאמץ אותן בחדווה הוא הימין השמרני בארה"ב, שבכל הנוגע לסין משנה לפתע את עורו ונהפך לאביר זכויות אדם ומגן חופש הביטוי. ואולי אין זה פלא, כשאחד מיקיריו של גואו הוא לא אחר מאשר סטיב באנון, יועצו לשעבר של טראמפ. למרות הצנזורה ההדוקה, תיאוריות אלה הצליחו לחדור גם לסין עצמה, ונידונות בקבוצות דיון סגורות שלרשויות קשה יותר לפקח עליהן, בעוד שסין הרשמית דווקא מגייסת את הימצאות המעבדה בווחאן כדי לשדר מסר שיש בידיה כלים למצוא פתרון למגפה.
במקביל לסגר שהוטל על ווחאן הפיצו גופי תקשורת אחרים של גולים סינים המתנגדים למפלגה הקומוניסטית סרטונים בטוויטר, ובהם מצולמים לכאורה רופאים מקומיים מווחאן, המעידים כי מספר החולים האמיתי עומד על 100-90 אלף, בעוד שבאותו הזמן המספר הרשמי שסיפקו הרשויות עמד על כ-1,000 חולים בלבד. הסרטונים האלה היו כנראה מזויפים, אבל לסינים עצמם יש כל סיבה לפקפק בנתונים הרשמיים. ראשית, גם הרשויות עצמן לא יודעות כנראה את המספר האמיתי, היות ששירותי הבריאות לא עומדים בעומס ולא מעט חולים כלל לא פונים לקבל טיפול ונותרים מסוגרים בבתים. שנית, בהתחשב בטיוח ובהסתרה שנקטו הרשויות במקרה הזה, כמו גם במקרים קודמים, הן הרוויחו את הפקפוק הזה ביושר. "אני מעריך שצריך להוסיף 0 למספר הרשמי", כתב לי מכר מסין. אני מקווה מאוד שהוא טועה.
תכבס את זה בבית
הטיפול בהתפרצות המגפה בראשית הדרך מדגים שוב עד כמה לקויה התרבות השלטונית בסין. אחת ממטרותיו המרכזיות של קמפיין המלחמה בשחיתות שניהל הנשיא שי ג'ינפינג בכהונתו הראשונה הייתה להסדיר את הקשרים בין הממשלה המרכזית לממשלות המקומיות. במובן הזה הצליח הקמפיין מעבר למצופה – שי ג'ינפינג ביצר את כוחו של השלטון המרכזי עד לרמה שפקידי השלטון המקומי חוששים ליזום ולפעול על דעת עצמם פן יבולע להם. אולם אותו קמפיין פסח על הפגם המרכזי של התרבות השלטונית, פגם שאי אפשר לייחס רק למפלגה הקומוניסטית, הגם שהוא החמיר בתקופת שלטונה – מדובר בתופעה של אי הצפת בעיות כלפי מעלה.
פקידי ממשל בסין מדורגים ומתוגמלים על פי ביצועיהם בשטח שעליו הם מופקדים. אחד המדדים העיקריים להערכתם ולקידומם הוא היציבות במחוז, בעיר, בנפה או בכפר שתחת סמכותם. במילים אחרות, ככל שיש פחות צרות תחתיך, כך ייטב לך. במצב עניינים זה, פקידים מקומיים יוצאים מגדרם כדי לטפל בבעיות אצלם בבית ואין להם כל אינטרס להציף בעיות כלפי מעלה או לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. לא זו בלבד, אלא שגם השלטון המרכזי מצפה מהרשויות המקומיות לטפל בבעיות במישור המקומי, בלי לעורר רעש מיותר בחוץ. הבעיה היא שהצרות לפעמים מתנפחות ויוצאות משליטה.
פרשת שמונת הרופאים שהושתקו כ"מפיצי שמועות" ממחישה זאת היטב, אבל התופעה ניכרת עוד יותר בקטע קצר מתוך הריאיון המאלף שהעניק ראש עיריית ווחאן ג'וֹאוּ שִיאֵנוָואנג לטלוויזיה המרכזית של סין. בתגובה לטענות על טיוח והיעדר שקיפות, אמר ג'ואו כי על פי נהלים המוכתבים מגבוה, הוא מחויב לקבל את אישור הממשלה המרכזית לפני שהוא חושף מידע רגיש מעין זה. קשה להכריע אם הייתה זו אמירה מכוונת או פליטת פה של ג'ואו, שהיה שרוי בסערת רגשות אחרי מסיבת עיתונאים מביכה במיוחד שבה השתתף. כך או כך, היא מציגה את מלוא התמונה בכמה מילים.
אובדן המנדט השמיימי
בפרשנויות מצולמות מפי גולים סינים בארה"ב המקושרים לגואו וונגואי ולכלי התקשורת שלו, התיאוריות בדבר הדליפה מהמעבדה בווחאן מקושרות לאסון צ'רנוביל, והפרשן חותם את דבריו במסקנה שכפי שאסון צ'רנוביל הוביל לקריסת ברית המועצות, כך גם נגיף הקורונה מווחאן יזרז את התפרקות סין הקומוניסטית. הפרשנויות האלו נובעות בעיקר ממשאלות לב פרועות, אבל פוסטים הקושרים בין הפרשה הנוכחית לבין צ'רנוביל – סדרת הטלוויזיה והאסון עצמו – מרבים להופיע ברשתות חברתיות בסין בימים האחרונים. רובם אף צונזר.
עם זאת, הסיני הממוצע לא צריך להרחיק עד האסון שאירע באוקראינה כדי להבין את המשמעויות הפוליטיות של מגפה שעלולה לצאת משליטה. לאורך כל ההיסטוריה הקיסרית של סין, אסונות טבע נתפסו כאות שהשלטון איבד את המנדט השמיימי שהוענק לו. בהיסטוריה הקרובה יותר של סין, הפעם האחרונה שבה התרחש אירוע משנה-מציאות הייתה רעידת האדמה שזעזעה את העיר טאנגשאן ביולי 1976. רעש האדמה גבה על פי ההערכות כחצי מיליון קורבנות, והוא סימן את קץ עידן מאו, שמת פחות מחודשיים מאוחר יותר, ואת סופה של מהפכת התרבות, שירת הברבור שלו שזרעה חורבן בכל המדינה במשך עשור שלם.
"אילו בדקו את הנגיף באותה הרצינות שבה בודקים התבטאויות של אנשים, בחיים לא היינו מגיעים למצב שבו מוטל סגר על עיר שלמה", כתב הפובליציסט לי צֶ'נגפֶּנג, פעיל פוליטי ומבקר חריף של המשטר, בפוסט שהופץ בוויצ'ט ועד מהרה צונזר. אף על פי שהוא אינו חוסך שבטו מהשלטונות, לי פותח וסוגר את הפוסט בתקווה גדולה: "אני חש כאב עמוק לנוכח מה שעובר על תושבי ווחאן. אני מזדהה עם תחושת הבדידות שלהם. העיר הגיבורה הזאת תנצח לבסוף את הנגיף. עם בוא האביב, הכול ייעלם כלא היה, ותושבי ווחאן יֵשבו שוב ברחובות וייהנו מקערה מהבילה של מנת האטריות המקומית".
מתוך דאגה עמוקה לאנשים היקרים לי בסין ואהבה גדולה לווחאן, לחיי הרחוב שלה ולאוכל המקומי, אין לי אלא להצטרף לתקווה שמביע לי צ'נגפנג. אפשר לשאוב עידוד זהיר מהעלייה שנרשמה בשתי היממות האחרונות במספר המחלימים, כמו גם מהיפוך המגמה ביחס בין מספר המבריאים למספר מקרי המוות – כך על פי הנתונים הרשמיים לפחות.
סין כנראה תתגבר על המגפה, והמפלגה אולי תשרוד גם את הטלטלה הזאת. אשר לביקורת אשר לי ואחרים משמיעים, הרי שבהתחשב בתרבות הפוליטית ובמיוחד בדמויות שמובילות אותה בעשור האחרון, סביר יותר להניח שהמסקנות שיש להסיק והלקחים שיש להפיק יימחקו באותה הקלות שבה הושתקו קולות הביקורת.
קובי לוי כותב על סין בפורום לחשיבה אזורית . עוד ממאמריו תמצאו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
