כשהרבנות ממררת את חיי העולים: אבו מאזן למד מהטובים ביותר
עם הגעתם ארצה נתקלים העולים באפליה קשה וחקירות יהדות חוזרות ונשנות על ידי הממסד הדתי ומשרד הפנים, המטילות ספק בזהותם היהודית שבגינה נרדפו בארצות מוצאם. השבוע הוכיח יו"ר הרשות הפלסטינית כיצד מדיניות זו עלולה לשמש ככלי נגד החזון הציוני, בזירה הבינלאומית
מאיפה קיבל אבו מאזן את הרעיון המרתיח לפיו "רוב העולים מרוסיה ואתיופיה לא יהודים"? כיצד הוא מרשה לעצמו לתת ציונים לקהילות שונות במדינת ישראל על שייכותם וזהותם? לצד המאבק הציבורי והבינלאומי בעמדותיו האנטי-ישראליות ואף אנטישמיות, עלינו לעשות גם בדק בית. עד כמה שכואב וקשה להכיר בכך, חלק מהזרעים שאפשרו לפתח תפיסות כאלו בקרב מבקשי רעתנו, החלו דווקא בקרב מי שאמונים על זהותה היהודית של מדינת ישראל.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
המאבק של אביטל הוא דוגמה אחת לכך: אף אחד מעולם לא ערער על יהדותה של אביטל; לא כשהיא עלתה לארץ עם משפחתה מברית המועצות לשעבר - ולא כאשר נישאה ברבנות כדת משה וישראל, עד שמספר שנים לאחר נישואיה היא הגיעה להתגרש, ושם, בבית הדין הרבני, החליטו לעסוק לא רק בהליך הפרידה מבן זוגה, אלא גם במוצאה. המסמכים שהציגה עד אותו שלב לא הספיקו עבור חוקר היהדות שפגשה. אביטל הוכיחה לבסוף את יהדותה, בפעם השלישית, בעזרת מרכז הסיוע של "עתים", אך תהליך החשדנות איננו ייחודי למקרה שלה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- קהילת הלהט"ב תוקפת את הרב אריאל: "נמנע את קבלת הפרס"
- "זה הסיפור של סבי": איש המודיעין היהודי לכד את מפקד אושוויץ
עולים מברית המועצות (ומדינות נוספות) נתקלים פעם אחר פעם ביחס חשדני כשהם באים בשערי הרבנות. גם לאחר שהוכיחו את יהדותם מספר פעמים, בעת העלייה ואף בעת הרישום לנישואים, הם עדיין נמצאים בעמדת חשודים. דבריו של הרב הראשי, הרב יצחק יוסף (שעליהם כבר הספיק להתנצל), ולפיהם "יש כאן הרבה-הרבה גויים, חלק מהם קומוניסטים, עוינים את הדת, שונאי דת. הם לא יהודים בכלל, גויים" - הם רק ביטוי לתפיסת עולם רחבה, שהפכה להיות מושרשת בקרב גורמים רבים בממסד הדתי.
הדיון הציבורי בנוגע לציבור העולים מברית המועצות עוסק בעיקר באלה שנחשבים מבחינה הלכתית ל"זרע ישראל", כלומר שנולדו לאב או לסב יהודי. לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2019 מדובר בכ-448 אלף אזרחים, רובם ככולם עלו ארצה מרוסיה, אוקראינה ויתר מדינות בריה"מ לשעבר. רובם המכריע של עולים אלה מגיעים מתוך תפיסת עולם ציונית ושייכות לגורל העם היהודי. הם משרתים בצה"ל ולוקחים חלק בבניין האומה והארץ.
לצדם ישנם מאות-אלפי עולים ממדינות אלו שמוגדרים כיהודים על פי ההלכה, שעלו ארצה ונרשמו במשרד הפנים כ"יהודים" לאחר שהוכיחו שהם יהודים מצד אמם. אף על פי כן, כמו במקרה של אביטל, בכל שנה עוברים כ-4,000 מהם חקירה אודות יהדותם, מתוך עמדה חשדנית לגבי רישומם.
זו לא טעות - זו מדיניות שנשלם עליה ביוקר
מדיניות זו איננה פוסחת על עולים ממדינות אחרות. בשנים האחרונות היינו עדים למספר פרשיות של אפליה ועוולות נגד יוצאי אתיופיה, הכוללות ערעור על יהדותם ונובעות, בין היתר, מהטלת ספק של גורמים בממסד הדתי בשייכותם לעם היהודי.
המדיניות הרשמית של מדינת ישראל היא פעילות למען חזון קיבוץ הגלויות הגדול של מאה השנים האחרונות. יחד עם זאת, בשנים האחרונות מגמה מדאיגה תופסת תאוצה, ומבקשת לפגוע בתהליך חשוב זה.
כלפי חוץ ממשיכה המדינה לקרוא לכל יהודי התפוצות לעלות ארצה ולחיות את חייהם כאן, אך למעשה, עם הגעתם ארצה, העולים נתקלים בקשיים רבים בהתאקלמות: אפליה קשה וחקירות יהדות חוזרות ונשנות על ידי הממסד הדתי ומשרד הפנים, המטילות ספק בזהותם היהודית שבגינה נרדפו בארצות מוצאם. צאצאי עולים נדרשים להמציא עוד ועוד הוכחות ליהדותם, גם אם הוכיחו אותה בעבר פעם, פעמיים או יותר. אמצעים הלכתיים מוחלפים בבדיקות גנטיות שאין להן ביסוס הלכתי או חוקי, ולדבר אין סוף.
ככה ירינו לעצמנו ברגל
דבריו של יושב ראש הרשות הפלסטינית מעידים כיצד מדיניות זו, שמבקשת לדחות עולים ולהוציאם מכלל החברה היהודית בישראל, עלולה לשמש ככלי נגד החזון הציוני בזירה הבינלאומית. דברים קשים שנאמרו נגד העולים על ידי פוליטיקאים ובכירים בממסד הדתי של מדינת ישראל, מצוטטים כעת בידי מי שמבקשים לעשות דה-לגיטימציה לקיומה.
הבקשה של חלקים מהאוכלוסייה להחריג את אוכלוסיית העולים מחוץ לכלל, מחלחלת אצל מבקשי רעתנו, והם מבינים כי השסע שנוצר בחברה הישראלית יכול לשמש אותם בכדי לשמוט לחלוטין את הקרקע שתחתנו.
דבריו של אבו מאזן הם ניצול ציני ומקומם של שיח פנים-ישראלי, אך אין זה אומר שלא חלה עלינו החובה לפעול ולתקן. מבט מפוכח ואחראי יביא אותנו להבין שעתיד מדינת ישראל והעם היהודי טמון ביכולת שלנו להתלכד יחד שבטי ישראל. אנו מוכרחים לנקוט בגישה מכילה ומכבדת כלפי העולים וצאצאיהם, הרואה בנו כולנו בני עם אחד.
עלינו להבין כי גם צאצאי היהודים, הקרויים "זרע ישראל", הם חלק מאותו חזון גדול של תקומת העם היהודי בארצו. עלינו לקרבם ולא לדחותם; להפוך את הליך הגיור לכזה המותאם למציאות החדשה הזו. כזה המבקש להשיב "לב בנים על אבותם". רק כך נוכל לעמוד איתנים יחד אל מול כל האיומים המבקשים לפגוע בזכות קיומנו כאן.
הכותב הוא יו"ר ארגון "עתים"
לפנייה לכתב/ת 
