רק התערבות חיצונית תביא להקמת ממשלה

הפלונטר הפוליטי מחייב פתרונות שישברו את התבצרות הצדדים סביב סוגיית הכהונה של נתניהו תחת אישום. אחד מהם יכול להיות המודל היווני

ד"ר מעוז רוזנטלפורסם: 06.02.20 , 11:43

בני גנץ בנימין נתניהו (צילום: יאיר שגיא, שרון רביבו)

בנימין נתניהו ובני גנץ (צילום: יאיר שגיא, שרון רביבו)

הצבאות שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה ניצבו לאורך שנים סביב מערך חפירות בלי שאחד מהצדדים יצליח לפרוץ אותו. רק התערבותו של כוח חיצוני - ארה"ב שהחליטה להצטרף למערכה ושיגרה את צבאה מעבר לים - הצליחה לשנות את מאזן הכוחות והביאה לכניעתה של גרמניה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

להבדיל, גם במערכת הפוליטית הישראלית שנערכת לבחירות המצב תקוע: שני צדדים חלוקים ומחופרים מאז דצמבר 2018 סביב השאלה אם ראש ממשלה בנימין נתניהו יכול לכהן עם כתב אישום מעל ראשו.

במדידות שביצענו בשני סבבי הבחירות הקודמים בקבוצת המחקר לסדר היום הפוליטי של המרכז הבינתחומי ואוניברסיטת בר אילן, ראינו שהנושא המרכזי שאליו התייחסו ראשי המפלגות היה המשך כהונתו של נתניהו בהינתן מצבו המשפטי. כך הדבר גם בסבב הבחירות הנוכחי.

במיקוח הקואליציוני עלו תרחישים שונים לפתרון המשבר: מתווה הנשיא, עריקות פנים ותוך-מפלגתיות ועוד. אבל במצב שבו נתניהו מעוניין לכהן עד תום משפטו, וכחול לבן (וכנראה שגם ישראל ביתנו) לא מתכוונות לשבת בממשלה בראשותו, הפתרון חייב להיות חיצוני.

ניסיון חיצוני אחד לשינוי סדר יום היה תכנית טראמפ, שמוסמסה במהרה, ולכן אני מציע שני פתרונות חיצוניים אפשריים אחרים שיש לדון בהם ברצינות בהינתן משבר המשילות.

הראשון הוא פתרון משפטי: מחויבות של מערכת המשפט להתקדם בזריזות עם משפטו של נתניהו. יתכן ש"מתווה נשיא משודרג" יוכל לכלול התחייבות למהלך כזה שתושג בדיאלוג בין הנשיא ראובן ריבלין לנשיאת העליון אסתר חיות. אבל הייתי נזהר מאוד עם פתרון ששם יהבו על מערכת המשפט הפועלת תחת לחץ הולך וגובר. כפי שהראיתי במחקר עם הפרופסורים גד ברזילי ואסף מידני, מאז 2008 נוקט בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ משנה זהירות בשל הלחץ החיצוני שמופעל על מערכת המשפט ככלל ובג"ץ בפרט. הפיכת מערכת המשפט למוקד הפתרון למשבר המשילותי הנוכחי עלולה להסב נזק ממשי לערך העצמאות השיפוטית בשל המתקפות הפוליטיות הצפויות על השופטים.

הפתרון השני המוצע הוא פוליטי: פרופ' אוריאל רייכמן ואנוכי הצגנו בעבר בכנס של האגודה הישראלית למדע המדינה סדרת פתרונות פוליטיים אפשריים למשבר משילות, שבזמנו נראה דמיוני וכיום אנו מצויים עמוק בתוכו. אציין כאן שניים מהם.

ראשית, אימוץ המודל היווני, שמעניק בונוס של מושבים בפרלמנט למפלגה המנצחת. כאן ניתן להחליט שבמצב שבו שתי המפלגות המובילות (אם אף אחת לא תקבל יותר ממחצית המושבים בכנסת), ייכנסו לסיבוב שני על כ-25 מושבים שינתנו למי שתנצח בו - על חשבון המפלגות האחרות בכנסת.

מהלך אפשרי אחר הוא ויתור על הצבעת ההשבעה בכנסת. ככלל, בהצבעה זו מביאים לפני הכנסת את הממשלה שמצליחה להגיע לסדרת הסכמים קואליציוניים וקווי יסוד, ומבקשת ברוב רגיל את המנדט להוביל את המדינה.

ויתור על הצבעה זו יאפשר לראשון שקיבל מהנשיא את האפשרות להקים ממשלה ולהתחיל למשול בפועל. הכנסת תוכל להדיח ממשלה זו באי-אמון קונסטרוקטיבי: רוב ממשי של חברי הבית ומועמד חלופי שיכול להקים ממשלה.

נטל ההוכחה על מנדט הממשלה ויכולתה למשול יעבור מראש הממשלה למפלגות בכנסת. בהינתן התפלגות ההעדפות הקיימת בכנסת ישראל, המשמעות היא איחוד של ממש בין קצוות הימין והשמאל לטובת הקמת ממשלה. אם תרחיש לא סביר זה יקרה, אז הממשלה תמשיך לכהן.

שתי הצעות אלה פוגעות בכוחה של הכנסת ומעמדה כרשות הראשית במשטר פרלמנטרי. אך שני מהלכים אלה, או אחד מהם, יכולים להפוך את הקערה על פיה ולשים קץ למשבר הנוכחי. אחרת, נתראה בספטמבר 2020.