אפליה בשם התורה: תפקידים "נשיים" ותפקידים "גבריים"
קוראים לזה "מהותנות", ואנו פוגשים בה כבר בסיפור הבריאה שקובע כי האדם הוא "נזר הבריאה" - והאישה היא "עזר כנגדו". גם הנשים בפרשה ובהפטרה זוכים אצל הפרשנים לתפקידים "מגדריים". ככל שתתאמצי לעשות מעשי גבורה, תגדיל המסורת את מאמציה להשיבך למעמד ה"נקבה"
"את לא נולדת אישה, את נעשית אישה"
לא פעם אתן שואלות מהי מהותנות ומדוע אני, כרבות מחברותיי הפמיניסטיות, נאבקת בה. טוב שבאו פרשת "בשלח" והפטרתה, והן יסייעו בפיצוח הסוגיה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"מהותנות" היא תפיסת עולם הטוענת שלכל ישות יש מהות המגדירה את טבעה. על המהות ניתן להוסיף משתנים רבים, אבל המהות תמיד תימצא שם. בענייני חברה ובפרט בענייני מגדר, נסוב הוויכוח על השאלה האם לקבוצות אנושיות שונות יש מהויות אחרות. האם, למשל, לנשים ולגברים מהות שונה? האם לכהות עור ולבהירות עור מהות שונה?
מדובר למעשה בשלוש שאלות: האם נוכל למצוא מאפיינים מהותיים לכל המין האנושי? האם יש אפשרות למצוא הבדלים מהותיים בין קבוצות אנושיות שונות? ואיך נארגן את הקבוצות האנושיות, האם נבדיל בין סיניות לאפריקאיות - או נתמקד בסוגי דם, בהבדלים במבנה העצמות, באורך השרירים או בסמיכות השיער?
בראשית היה הוויכוח
ההתלבטות בשאלת המהות המגדרית עולה כבר בפסוקים הראשונים של "ספר הספרים". תיאור בריאת האנושות זוכה לכמה וריאציות במקרא, שתיים מתוכן, המפורסמות ביותר, מופיעות בשני הפרקים הראשונים של התורה. פרק א' בבראשית מציג גישה לא מהותנית: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". האישה והאיש נבראו יחד, בדיוק מאותו חומר (ששמו "צלם אלוהים") ושניהם מכונים: "אדם".
אם נתקדם כמה פסוקים נפגוש בסיפור הבריאה המהותני (בראשית ב'): "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: ...וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת".
על פי סיפור זה, הגבר הוא תכלית הבריאה, האישה נוצרה ממנו ותפקידה מסתכם בהיותה "עזר כנגדו". האדם הוא "נזר" והאישה היא "עזר". מהותנו לא ניתנת לשינוי.
את יכולה להיות נחותה גם באופן לא מהותי
קל לראות כיצד תפיסה מהותנית משרתת את המעמדות השליטים בחברה. כל עוד ניתן לשכנע נשים שנחיתותן מולדת והיא רצון האל, הן לא יתמרדו, שהרי איך אפשר למרוד בטבע ובאל? כל עוד ניתן יהיה למכור לקהילה עמדה מהותנית התומכת בנחיתות הנשית, יבטיחו לעצמם השליטים 50% מהאוכלוסייה כנועה וצייתנית. אם הם יצליחו בפיתוח עוד תורות מהותניות מפלות, הם יזכו לשקט נוסף. מבחינה מספרית, מהותנות מגדרית היא "המשתלמת"' ביותר.
מהותנות וגזענות
תורות גזע הן תורות מהותניות שכן הן מצדיקות ומקבעות בשם המדע או אלוהים הבדלים איכותיים בין קבוצות אוכלוסייה שונות. תורות גזע מחלקות את האוכלוסייה לפי סימנים שקל לזהות בעין, ואיכשהו תמיד יוצא שהקבוצה של "החוקר" היא המוצלחת והפריווילגיות. אמת מדעית שכזו.
גם תורה לא מהותנית יכולה להיות מפלה (שערי אפליה מעולם לא ננעלו), אלא שככול שהתורה פחות מהותנית - כך האפליה מוצגת בצורה כוחנית יותר, שכן היא מעשי ידי אדם.
גם קהילה שמאמינה שהאיש והאישה נבראו בצלם אלוהים יכולה לעסוק בדיכוי נשי, בהתבסס על האמונה שהחיים הם מלחמה, ולמנצח מגיע לשלוט.
מרים, יעל, דבורה ואם סיסרא
השבת נזכה לשמוע את "שירת הים"
שהושרה פעם אחת על ידי משה ובני ישראל, ובפעם השנייה על ידי מרים והנשים. כהד לשירת מרים, מפטירים את הפרשה בשירת הניצחון של דבורה.תורות מגדר מהותניות מבקשות לייצר הלימה בין "מהות האישה" ו"מהות הגבר", לבין המשימות שמייעדים השליטים לכל אחד מהמינים. כיוון שהנשים, על פי תורות אלו, לא אמורות לשלוט - יטענו המהותניים כי "האופי הנשי" לא מתאים לשלטון או להובלת מלחמה. לנשים יש אופי רך ועדין, הם יאמרו, ונשמתן הרכה נפגעת כאשר הן נדרשות לצאת לקרב או לנהל מאבקים פוליטיים (לכו תבדקו את זה עם הרב קלנר, אבי תורת הבחורילות).
אלא שהפרשה וההפטרה מספרות על יעל ודבורה, נשים הששות אלי קרב וגם יכולות לו; על מרים המתלהבת למראה טביעת המצרים בים - ועל אם סיסרא המדמיינת בחדווה את הנשים השבויות שבנה יביא בשובו מהמלחמה. האם לפנינו חתירה תנ"כית תחת החשיבה המהותנית?
האמנם נפרדנו מהמהותנות?
לא באמת, לא לגמרי. המקרא ובוודאי ספרות חז"ל מציעים לפחות לאחת הלוחמות מאפיינים של "קילרית ממין נקבה", כך שגם כאשר היא מובילה קרב; גם כשהיא הורגת אויב אכזר - היא עושה זאת כ"נקבה". כך נבנתה דמותה של יעל, לוחמת הקומנדו, זו שהתבוננה ליריב שלה בלבן של העיניים והרגה אותו במו ידיה (שופטים ד', י"ז-כ"א):
"וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי... וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא. וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהו... וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת".
בתמונת ההריגה שלפנינו יעל נראית לרגע כאם רחמנייה המשקה (מניקה) את בנה בחלב וכך מרגיעה ומרדימה אותו. אפילו לרצח יש היבטים מהותניים, ונשים וגברים רוצחים אחרת.
אין גבול לדמיון
בתחום המהותנות הרצחנית הגדיל לעשות רבי יוחנן, החכם הארץ-ישראלי בן המאה השלישית לספירה, שהפליג בדמיון וטען שיעל התישה מינית את היריב שלה וכך הצליחה היא, האישה, לגבור פיזית על גבר (הוריות י, ב): "אמר רבי יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה, שנאמר: בין רגליה כרע נפל שכב וגו'".
דרשתו של רבי יוחנן מבוססת על תיאור פועלה של יעל בשירת דבורה: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל... מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה ... בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד".
תיאורי הנפילה של סיסרא: כרע, נפל, שכב - מופיעים בפסוקים אלה שבע פעמים. לכן החליט רבי יוחנן שיעל קיימה עם סיסרא יחסי מין שבע פעמים, ובעודו מותש ממין היא הצליחה להורגו.
"סוהרת יפה בתנועה רחבה"
דבורה מציעה למעשה של יעל תיאור עז ומדמם שלא נופל מתיאורים של לוחמים אחרים ההורגים את האויב בידיים, אך רבי יוחנן לא יכול לשאת את החרפה שבביטול ההבדלים המהותיים שבין המינים, והוא מחליף את התיאור המקראי ב"הריגה נשית". וכפי שמסביר רש"י את יחסי המין המרובים: "כדי להתיש כוחו ותהא יכולה להורגו".
ככל שתתאמצי לעשות מעשי גבורה, תגדיל המסורת את מאמציה להשיבך למעמד ה"נקבה".
ואני?
לא מחבבת מהותנות, כיוון שהיא מכניסה אותנו למגירות נוחות למניפולציה ושליטה; כיוון שהיא לא מאפשרת לנו לגלות את עצמנו - וכיוון שאין לה שום בסיס מדעי.
מאותן סיבות, בערך, אני גם לא מחבבת מלחמות. חשוב שנבין שגברים ונשים מועדות לאלימות. מי שהכוח נמצא בידיה תשתמש בו בצורה חסרת אחריות. כרגע הכוח עדיין מרוכז בידיים גבריות, ולכן שם גם נמצאת האלימות. תנו לנשים מספיק שנות שלטון, ותגלו שגם בעניין זה אין הבדל בין המינים.
אחת היא לי שירת דבורה, שירת מרים או שירת משה. אני מעדיפה את שירת החיים.
ובבית המדרש של הטוקבקים
גם השבת היו בבית המדרש כמה חברות שהציעו לאשפז אותי במיטב בתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. יש לי כמה דברים לומר בעניין זה, ואני עושה זאת בסרטון.
שבת שלום!
