לשאוף לגן עדן עירוני
ט"ו בשבט הבא עלינו לטובה, הוא הזדמנות מצוינת לבחון שוב את יחסי הגומלין שלנו עם הטבע, ולהבטיח שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהשפע שהוא מציע ומרעיף
סיפור גן העדן, בפרק ב' בספר בראשית, הוא חלק מסיפור הבריאה - אם כי, למעשה, ניתן לראות בו סיפור בריאה שני ושונה מזה המתואר בפרק א'. יתרה מכך, שני הסיפורים מציעים שתי גישות שונות ליחסים בין האדם לסביבה, ובבסיסן האופן שבו נברא האדם ומקומו בטבע. בעוד שבבראשית א', האדם נברא בסוף ימי הבריאה "בצלם אלוהים", כנזר הבריאה וכאדון לטבע, ולכן זכותו לנצל את משאבי הטבע לצרכיו, בפרק ב' האדם נוצר "עפר מן האדמה" וכחלק מהבריאה, ולכן מעמדו שונה.
בסיפור גן העדן, שמציג את ערש האנושות כתקופה של שפע, שיגשוג, בריאות ואושר, שבה האדם קיבל מהטבע את כל צרכיו ללא הגבלה, מצוין כי אלוהים מניח את בני האדם בגן העדן "לעובדה ולשומרה": "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָה" (בראשית, פרק ב', פסוק ט"ו). נדמה כי צמד המילים "לעובדה ולשומרה" מציג לראשונה התייחסות של הדתות המונותאיסטיות לשמירה על הסביבה, ומתמצת בצורה בסיסית את יחסי הגומלין בין האדם לסביבה ואת הדואליות של יחסים אלה.
במהלך השנים, זכה פסוק זה לפירושים שונים ולפולמוסים רבים, ובעוד יש הטוענים ששתי המילים סותרות זו את זו, אחרים טוענים שהן דווקא משלימות זו את זו. יחד עם זה, כולם מסכימים שהביטוי מציג את תפקידו של האדם בגן העדן ובעולם, אך גם מאציל על בני האדם סמכות ואחריות.
מקום וסביבה
בהקשר לסיפור גן העדן, מעניין גם להתייחס לבחירה במינוח גן ולא שדה ולהבדל שבין מקום לסביבה. בפירושים המקראיים השונים מתאר המושג גן - אזור מעובד ומושקה, תחום וסגור, בדומה לתפישה הרווחת בימינו, ואילו שדה, בניגוד לשדה החקלאי שאנו מכירים, מוצג במקרא כאזור פתוח ורחב שאין בו מעורבות אנושית. להבדל בין גן לבין שדה ניתן להתייחס גם בהקבלה בין המושגים מקום וסביבה.
בעוד שמקום מתאר אזור שיש לו גבולות, פיזיים או לא פיזיים, המוגדרים מבחינה תרבותית על ידי האדם, למשל גבולות פוליטיים או אדריכליים, הרי שסביבה מתוארת כאזור שגבולותיו טבעיים, למשל גיאוגרפיים או גיאולוגיים, והם לא נוצרו על ידי בני האדם.
אם כן, האם גן העדן הוא מקום או סביבה? התשובה לכך אינה חד משמעית, ונדמה שהיא קשורה בתפישות דתיות ותרבותיות. מצד אחד גן העדן הוא מקום מוגדר שהאל נטע והאל מטפח, ומנגד, מבחינת האדם שאינו שותף פעיל בטיפוחו, יכול הגן להיתפש כסביבה טבעית או כשדה. כמו כן, מכיוון שגן העדן מתאר את כל העולם שהיה מוכר אז ואין לו למעשה גבולות, הרי שאין הוא בהכרח גן כפי שאנו תופשים גן כיום.
המורכבות הזאת בהגדרה של גן העדן מעלה שאלות נוספות לגבי המשמעות של צמד המילים "לעובדה ולשומרה". האם הכוונה היא לעבד את הגן ולהפוך אותו מסביבה טבעית למקום? והאם השמירה היא כפשוטה, הגנה על הגן מאויבים או מאיומים טבעיים שיכולים לפגוע בו, או שמירה על מעשה הבריאה מפני בני האדם? לבסוף, התפישה הסביבתית של הביטוי "לעובדה ולשומרה" מבקשת לאזן בין הטיפוח של הטבע על ידי האדם לתועלתו האישית לבין הצורך לשמור על הטבע כדי שיוכל להמשיך ולשגשג.
טבע עירוני
החיים העירוניים, מרחיקים אותנו לרוב מהטבע, ומעצבים מחדש את הקשר שלנו לסביבה הטבעית. יחד עם זאת, בתוך האזורים הבנויים נמצאים גם שטחים ציבוריים פתוחים (שצ"פים), המוגדרים כשטח פתוח ירוק בין בתים ובניינים, והם כוללים גנים, פארקים או ריאות ירוקות, לצד אתרי "טבע עירוני" שבהם מתקיימות מערכות ביולוגיות ואקולוגית טבעיות.
למוקדי הטבע העירוני יש חשיבות עצומה, שכן הם שומרים על רצף של מערכות טבעיות שנהנות ממגוון ביולוגי גדול; מספקים שירותים ובעיקר ספיגת מי גשמים, בלימת סחף של קרקעות וקירור איי חום; ומשמשים כאטרקציות לבילוי, נופש ופנאי.
לאורך השנים התפתחו מודלים חדשים, שנותנים מקום של כבוד לסביבה הטבעית במרחב האורבני. מודל האקולוגיה העירונית, למשל, מעלה את החשיבות של בעלי-חיים וצמחים במרחב העירוני, הן לשמירה על המרקם הטבעי במרחב והן לתועלת בני האדם. בנוסף, מודל זה מקדם מנגנונים של "חקלאות עירונית", שמנצלת שטחים עירוניים לטובת גידול עצמי של מוצרי מזון, כדוגמת גינה לכל תושב וגינות עירוניות לגידולים, או גינה קהילתית שבה ההיבט החברתי והשיתופי הוא המרכזי וגידול התוצרת החקלאית הוא תוצר משנה מבורך. לצד אלה, בשנים האחרונות מוקמות גינות בכל חלקה פנויה ובכל פינה: על גגות, במרפסות, על גבי קירות תלויים ואף בחללים מתחת לאדמה.
יערות מאכל
לאחרונה החלו "לצוץ" בעולם ובישראל גם יערות מאכל, בערים ומחוץ להן. יער מאכל הוא מודל המבקש לחבר בין מערכות חקלאיות למערכות אקולוגיות טבעיות, אם תרצו להקים פיסת גן עדן בעיר או בספר. מדובר ביער המוקם בשטח פתוח, לפי עקרונות ודפוסים טבעיים שקיימים ביערות ובחורשים, ובו זמנית משמש לייצור של מזון בריא ומקומי ומספק לאדם שירותים אקולוגיים נוספים.
לעצים יש חשיבות רבה ומגוון רחב של תפקידים. הם מקבעים גזי חממה ומייצרים חמצן; הם מנקים את האוויר ממזהמים ומפחיתים מפגעי רעש; הם משמשים כמקור טבעי למזון ולצל, וכאלמנט לנוי; הם מסייעים בשימור המים ואיכות הקרקע ומונעים סחף קרקעות; הם משמשים כבתי גידול לבעלי חיים רבים. הם מפחיתים את הטמפרטורה בעיר, עד כדי 5 מעלות צלסיוס.
בעולם כולו יש תוכניות לנטיעת אין ספור עצים בעיר ומחוץ לעיר, כחלק מהתמודדות עם משבר האקלים, והניסיון להפחית את ריכוז גזי החממה באטמוספירה. בישראל, לעומת זאת, למרות שמדובר במדינה שטופת שמש וחמה, עדיין לא נוטעים מספיק עצים בעיר, ולעיתים תכופות עוקרים עצים נוכח תוכניות בנייה דורסניות. על כן, ט"ו בשבט הבא עלינו לטובה, הוא הזדמנות מצוינת לבחון שוב את יחסי הגומלין שלנו עם הטבע, ולהבטיח שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהשפע שהוא מציע ומרעיף.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
