בין אליעזר ברלנד לאונוקולוגית ברמב"ם

אם בבית חולים ניתנות תרופות פגות תוקף והעניין מטויח, פלא שאזרחים יחפשו את מבוקשם בשדות זרים, כולל אצל עבריין המתחזה לרב?

חן ארצי סרורפורסם: 10.02.20 , 12:03

הרב אליעזר ברלנד בהארכת מעצרו בחשד לניצול אזרחים ועבירות מס (צילום: אלכס קולומויסקי)

מעצר אליעזר ברלנד (צילום: אלכס קולומויסקי)

המשטרה עצרה שוב את העבריין אליעזר ברלנד, המכונה רב, לאחר ששוב הונה, שיקר, רימה והוליך שולל. כמו בפעמים הקודמות, גם כאן השיטה אותה שיטה נלוזה - משיכה של אנשים חולים, אומללים וחסרי תקווה, מתן הבטחות מפליגות וניצול ציני של כספם ונפשם. בפירוט החשדות אף עלה כי הנוכל נתן לחולים סוכריות מנטוס בטענה שהן תרופות שיצילו אותם ממוות. אין גבול לציניות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ברלנד לא פועל בוואקום. מימינו מתנגדי החיסונים, שיבטיחו להמונים חיסון הומיאופתי ויטענו שכל המערכת הרפואית בנויה על מנגנון אפל ומושחת. משמאלו מי שיטענו שריטלין זה רעל ועל בעיות קשב אפשר להתגבר בעזרת קוסמות כזו או אחרת. רוב מצגי השווא הללו, בשונה מברלנד, אינם תוצר של רוע או נוכלות טהורה. שרלטנות היא ספורט שמבוסס על יומרה מהולה בבורות. לא פעם שרלטנים תופסים נקודת תורפה אמיתית ועל גבה בונים תילי-תילים של תיאוריות קונספירציה והפחדות. בין התמימים והנואשים אפשר כמעט תמיד בקצה למצוא את מי שסופר את הכסף.

במציאות שבה האתגר הכי גדול העומד לפתחנו הוא ההתמודדות עם פייק ניוז, דיסאינפורמציה מכוונת והיעדר אמון במקורות סמכות, אנשים כמו ברלנד ודומיו פורחים כפטריות אחרי הגשם. דווקא בגלל זה חובה על המערכת הרשמית, המדעית והמקצועית לעמוד איתן, לספק תשובות, להיות נגישה, לנהוג בשקיפות ולקבל בברכה ביקורת.

לכן, מחדל התרופות הפגומות ברמב"ם הוא סיפור מחריד ובלתי נסלח. אם בבית חולים של מדינת ישראל, במחלקה אונקולוגית שהיא אולי הקדושה מכל המחלקות, ניתנות תרופות פגות תוקף והעניין מטויח, מה לנו כי נלין? אם אזרחים מגלים פעם אחר פעם רשלנות, הסתרה, היעדר מקצועיות או יחס מחפיר, פלא שהם יחפשו את מבוקשם בשדות זרים?

מערכת הבריאות בישראל, ככלל, היא מערכת מצוינת. עם רופאות ואחים מסורים ומקצועיים, עם מודלים שלומדים מהם בכל העולם. ועדיין, מדובר במערכת מורכבת שנושאת על כתפיה הרזות הרבה יותר ממה שהיא יכולה לתת לו מענה. לא צריך להיות תחקירן בשביל להיתקל באין-ספור סיפורים על רשלנות, אטימות ומחדלים איומים ונוראים. ככה זה כשבסוף מדובר בעבודה של אנשים שאינם מלאכים.

בתוך הפאזל המורכב הזה, יהירות היא מרכיב מסוכן שיכול לדחוק מערכת קורסת אל פי פחת. אל מול אתגרי הדור שום מערכת לא יכולה להרשות לעצמה לדפדף טעויות, להסתיר מחדלים או לדגמן איזה מצג שווא כל-יכול. רק אם נצליח לייצר מנגנון ביקורת אמיתי ושקוף, שלא מפחד לחפש ולמצוא את הכשלים ואת המקומות שמחייבים תיקון ואולי גם פיצוי, נצליח לשקם את האמון הקורס.

ברלנד הוא תופעת קצה של רשעות קיצונית. אבל בואו נלך לדוגמה קרובה יותר, שמייצגת את ההפך הגמור ברמה הערכית. מפעל החסד העצום של הרב פירר, שמספק ייעוץ רפואי לכל דכפין. אם ברלנד עבריין, ברור לכל שפירר הוא צדיק. בכוונותיו, במעשיו, בפועלו. אבל גם מפעל החסד של פירר צמח בדיוק בגלל אותו סימפטום של היעדר אמון. בעבר, היהודי מהשטייטל לא יכול היה לסמוך על הפריץ אז הוא הקים רשת ענפה של גמ"חים שתענה על צרכיו. והנה, היום, במדינת ישראל הריבונית, היהודי הפך לפריץ, למדינת ישראל.

אז לפעמים החלופות הן מוסדות של צדקה וחסד, לפעמים אלו אנשים עם כוונות טובות ויכולות מרשימות אבל עם ידע מוגבל והיעדר כל פיקוח, ולפעמים זהו סרט אימה בדמות רמאות ממוסדת.

בדיוק כמו שאין לנו משטרה אחרת או בית משפט אחר, כך גם אין לנו מערכת בריאות אחרת. אגב, גם למערכות הללו יש את החוליים שלהן והן סובלות מחוסר אמון מתמשך. בשביל שיקום אמיתי צריך הרבה יותר מתקציבים או רפורמות מפוארות. צריך קודם כל נכונות אמיתית לבדק בית. אפשרות להתבונן פנימה בלי פחד ולבער את החמץ. זו פעולה קשה שיש בצידה מחירים, אבל היא הכרחית, והתועלת שתצמח לנו ממנה בהחלט שווה את זה.