הבוסתן של דביר: ט"ו בשבט ראשון בלעדיו
"חייו הקצרים של דביר שנרצח בפיגוע בקיץ, היו מסכת עשירה של חיבור עמוק אל הארץ, אל הטבע ואל הסביבה. ילד ירוק של ארץ ישראל. בגיל צעיר עשה לעצמו גן ירק, כנער - סחף אל ההרפתקה החקלאית את חבריו, וכבחור נטע קבוצה של עצי זית. עכשיו נותרנו להשלים את הנטיעות"
דמותו של דביר יהודה שורק, דביריק שלנו, התפרסמה כאשר נהרג בגוש עציון בקיץ האחרון, שבוע לפני מלאת לו תשע-עשרה שנה. הוא היה בדרכו מירושלים חזרה לישיבה שבה למד, "מחניים", כשהוא נושא עימו מתנות למוריו ורבותיו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
חייו הקצרים של דביר היו מסכת עשירה של חיבור עמוק אל הארץ, אל הטבע ואל הסביבה. ילד ירוק, ילד של ארץ ישראל.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- גל הקור: הצבא עדכן את קוד הלבוש כדי לחמם את החיילות הדתיות
- הגט יחכה: הסכם הגירושין נחתם ואושר - בית הדין מתעלם
- כשהרבנות ממררת את חיי העולים: אבו מאזן למד מהטובים ביותר/
פרופ' הרב שאול פרבר
דביר גדל בעפרה שבהרי בנימין, רגיל מילדות לנופי ההר, למרחב הטרשים והצבעים שמסביב ולעצי הפרי שבחצר. מגיל צעיר נמשך מאליו אל הקסם של החקלאות, ויחד עם אחיו הקטנים ממנו גידל בגינה מעט ירקות.
מודעות סביבתית מגיל צעיר
כשהגיע בגיל 14 אל הישיבה התורנית-סביבתית במושב הזורעים שבגליל התחתון, השוכנת בין שדות ומטעים - נפתחו בפניו עוד ועוד עולמות של זיקה אל הקרקע. הוא העמיק בלימודי הסביבה, שמח בכל סדנה שיצאה אל השטח ולמד לקראתה ובמהלכה – וכמובן טיפח מיוזמתו בישיבה חלקת ירקות גדולה, כשהוא סוחב אל ההרפתקה בכל פעם חברים אחרים.
כאן הוא פגש גם את האקולוגיה ואת המודעות הסביבתית, מפיהם של מורים וספרים. בין השאר, באחת מסדנאות המדבר - פגש את מיכה ארז ומאז לא חדל מלנסות דרכים למיחזור פסולת אורגנית ואף "זבל אנושי".
אבל מכיוון שלפני הכול היה דביר אוהב אדם, חבר טוב ובעל מידה של צניעות - אף כשאימץ רעיונות סביבתיים, הוא מעולם לא ביקר את ההתנהלות של אחרים או ניסה לכפות על הזולת דבר מה.
המתנדב הראשי בפרויקט הנטיעות
לפני כשנתיים קנינו עבורו לוח שנה שהוציא לאור הגן הבוטני בירושלים – לוח שעוקב אחר הנעשה בטבע ובחקלאות בהתאם למעגל השנה. דביר היה קורא בו באדיקות, לומד ממנו ומיישם: שותל ונוטע, זורע וגוזם, מנסה ומחדש.
בשמינית גם השתלב בעשייה בארגון "השומר החדש", שם פגש בחקלאים הנאבקים על אחיזה בקרקע. הוא הפך למתנדב ראשי בפרויקט של נטיעות מסביב לעפרה שנועדו להשיב אל הנוף את החורש הטבעי, וכמובן גם בישיבה בגוש עציון הכשיר ערוגה של ירקות ופרחים, וסימל עבור חבריו "העירוניים" את הזיקה העמוקה אל האדמה הזו ואל גידוליה.
לפני כשנה, לא רחוק מביתו שבעפרה, נטע דביר קבוצה של עצי זית - התחלה של בוסתן ארצישראלי. במהלך השלושים הוסיפה המשפחה, יחד עם מארגני הנטיעות, גם חרוב וגפן, רימון ושקדייה ועוד – והמקום עתיד להפוך לפינת חמד כפי שדביר חלם: יהיה זה הבוסתן של דביר.
- קטע מתוך "הגדת ט"ו בשבט" שהוציאו
מרכז הרצל מיסודה של ההסתדרות הציונית העולמית, מיזם 929, והספרייה הלאומית, ביוזמת ד"ר עליזה לביא, יו"ר מרכז הרצל
לפנייה לכתב/ת 
