קיפאון / על הפסד מכבי חיפה לבית"ר ירושלים

"היחנקות" היא מילה שהעולם יודע כבר שנים להשתמש בה בהקשר ספורטיבי. Choker, זה שנחנק בזמן אמת, יכול להיות שחקן או אפילו ארגון ספורט שלם, שהולך לאיבוד בערב חשוב מהרגיל או, לחלופין, באירוע שכבר כשל בו בעבר. בהקשר של מכבי חיפה אפשר לקרוא לאירוע המדובר "כל פעם שאפשר להתקרב למכבי ת"א".

מכבי ת"א מאבדת נקודות מול נס ציונה? אז מכבי חיפה עושה אותו דבר מול רעננה. הצהובים עם נקודה בלבד בבאר-שבע? הירוקים מפסידים בבית להפועל כפ"ס. והנה, מגיע גם אתמול. בשלושה משחקים בסיבוב הזה הייתה יכולה מכבי חיפה להתקרב למקום הראשון והיא אפילו לא הבקיעה בהם שער. בסיכום שלושת המשחקים מכבי ת"א הגדילה ממנה את הפער ב-2 נקודות.

שחקני מכבי חיפה מאוכזבים(צילום: עוז מועלם)

לא כל הפסד של כל אחת הוא היחנקות, אבל הפעם כן, והדברים נכתבים מבלי להוריד במאומה מהמשחק של בית"ר ירושלים, שעשתה את שלה ושלחה היטב את היד לגרון. הביטוי המשמעותי התבטא במאבק בין שני שחקנים משמעותיים עם סגנון דומה, עלי מוחמד ונטע לביא. זה היה משחק רע של לביא. הוא איבד 3 כדורים מסוכנים בחצי המגרש של הקבוצה שלו, אולי כמשל לחטיפות שהוא עצמו נוהג לבצע בחלק ההתקפי.

מוחמד גבר עליו בדומיננטיות באמצע במגרש, ביצע פעמים רבות את המהלך הראשון והמשמעותי שהוביל להתקפות המעבר של בית"ר, ואפילו סחט את הפנדל (שלדעתי לא היה צריך להישרק). כל זה קרה במשחק ללא דן איינבינדר, שבדרך כלל מוצב מאחורי מוחמד (קריאף עשה עבודה טובה) וכשהקשר השלישי, חנן ממן, במשחק בכורה ולא מאוד מתואם עם הקשרים האחרים. הקישור של בית"ר היה אמור להיות החלק הפחות טוב שלה במצ'-אפ, אבל גבר יחסית בקלות על ערב אנמי של יובל אשכנזי ומפוזר של צ'ארון שרי (הכי הרבה איבודים).

מוחמד לפני וילדסחוט. שלט במרכז(צילום: עוז מועלם)

הצ'וקר, מסבירים פסיכולוגים, קופא ומחמיר את מצבו עוד יותר כשהתכנית המקורית שלו אינה עובדת. התכנית הקבועה של מכבי חיפה אכן לא עבדה, ודאי לא בחלק הראשון של המשחק והיא קפאה לנופו של הערב הקר בשנה. שני דברים עשתה בית"ר מצוין כדי שמכבי חיפה לא תיכנס למשחק עם אותה תכנית. הראשון הוא האינטנסיביות, אותה הוביל בהתחלה אלירן עטר, שתרם העונה למאבק האליפות של מכבי ת"א עם שער אחד לזכותה ועוד שער אחד מול מכבי חיפה. הדבר השני הוא לא לאפשר ליהנות ממשחק לחץ.

מכבי חיפה, זאת כולם יודעים, עובדת על בליצים. היא מנסה ליצור התקפות ארוכות, שכוללות המון כדורים שנשלחים לתוך הרחבה, עד שהיריב יטעה. כדי לבצע זאת היא חייבת להשיג את הכדור בחזרה יחסית במהירות ופה בית"ר לא נתנה לה לקבל את מבוקשה. רוני לוי אמר אחרי המשחק שהיה חשוב לו, ולכן עבדו על כך באימונים, להצליח להניע כדור מול הלחץ, לא סתם להרחיק ולהחזיר ליריב. ורדסקה, קונטה (במשחק אדיר) ואחרים לא נבהלו, ואליהם צריך להוסיף גם את איתמר ניצן.

ניצן מניע כדור מול רוקאביצה. תרומה מכריעה(צילום: עוז מועלם)

השוער של בית"ר מקבל המון מחמאות על עצירת הפנדל, ובצדק. הוא גם רשם 5 הצלות נוספות, כך שבמובן הקלאסי של שוער היה לניצן משחק מצוין. אבל הוא תרם אפילו יותר. ניצן היה חלק משמעותי בהנעת הכדור של בית"ר, ושחרר את הלחץ שוב ושוב במסירות מדויקות לאגפים. ניצן כבר הראה בעבר איזה משחק רגל יש לו, אפילו בישל שער העונה, ואתמול הוא תרם לקבוצה שלו באופן משמעותי בהקשר הזה.

עוד לפני הגעת עטר בית"ר תוכננה להיות קצת על גבול המופרעת-מופקרת בחלק ההתקפי. שתי ההתקפות האחרונות של פלומן לפני השער שכבש, בהן אי-המסירה שלו שווה קנס, הן דוגמה טובה. זה בסדר, אפשר לנצח ככה ובטח לשחק כדורגל יפה, אבל כדי שהסיפור יעבוד באופן קבוע יש צורך בקשיחות במרכז ובחכמה בחלק האחורי. אתמול הפרמטרים האלה בלטו לטובה.

מרקו בלבול. חילופים לא מוצלחים(צילום: עוז מועלם)

לא בלטו לטובה החילופים של בלבול. מכבי חיפה, נכתב פה לא מזמן, היא קבוצה שיודעת להתפוצץ. ביום שדברים הולכים לה אז הכל נראה מצוין. לצידם יש ערבים כאלה, של שלושה הפסדים בשבעה משחקים בשנת 2020. אז, בימים הרעים, לא נדמה שיש לקבוצה תכנית חלופית, ובטדי ההכנסה של סלליך הרגישה קצת כמו העדפת פלקושצ'נקו כמחליף לפני שרי בהפסד הראשון למכבי ת"א. לבלבול יש חלוצים טובים על הספסל, מה שלא כל מאמן יכול לומר, אבל מוחמד עוואד לא שיחק וירדן שועה נכנס בדקה ה-82. זה מאוחר מדי. גם פה היה סוג של קיפאון.