דונלד טראמפ הוא המפסיד הגדול של האוסקר
בזמן שהנשיא פועל להתבדל מול העולם, בחרה הוליווד שנואת נפשו להבהיר לו שגלובליזציה היא צו השעה. והיא לא עושה את זה מאלטרואיזם
דונלד טראמפ לא אוהב את הוליווד. "הם ליברלים", הוא יאמר בבוז. החוף המערבי מרגיז אותו ובמיוחד מדינת קליפורניה שעושה פעמים רבות מה שבא לה. עכשיו הם רבים על נושאים שקשורים במשבר באקלים: טראמפ רוצה לסגת, קליפורניה דוחפת קדימה. הוא תובע את המדינה ומחפש כל מיני דרכים להעניש אותה, בעיקר בכיס ובאמצעות במסים שונים שהיא נדרשת לשלם לממשלה הפדרלית.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
בלילה שבין ראשון לשני הוא קיבל מהוליווד שיעור. כך מנהלים מדיניות חוץ במאה ה-21, כך מקדמים עניינים בעידן הגלובליזציה. הוליווד אמרה לו בערך כך: העולם גדול, אדוני הנשיא, יש בו מקום לכולנו וכולנו שווים בו. הוא של כולנו, לא רק שלך. ספק אם טראמפ אהב לשמוע זאת.
זה היה במהלך הענקת פרסי האוסקר. הטקס הזה, ה-92 במספר, הוא קודם כל מופע איכותי ומקצועי כפי שאמריקנים יודעים לעשות. אבל הפעם הוא בלט לא רק בשל היבטיו האמנותיים, הבימוי, המוסיקה, הטקסטים וההומור העצמי, אלא בשל הבשורה שיצאה ממנו: העולם הזה מגוון, יש בו אנשים שונים בצבעם, בשפתם, בתרבותם, בזהותם. יש קהילה גאה ויש טבעונים, יש אנשים עם צרכים מיוחדים, ולכולם יש מקום - הערב בהוליווד ובכל עת מתחת לשמש - ולכן אנחנו האמריקנים חלק מהם והם חלק מאיתנו.
זה נאמר בערב שייצג באופן המלא, השלם והחזק ביותר את העוצמה הרכה של ארה"ב, את הכוח העצום של תעשיית הסרטים ואת ההשפעה רבת הממדים שלה. בכך ניתנה גם תשובה חלקית לביקורת החריפה על העדר איזון במועמדויות השונות, בין נשים וגברים ובין אפרו-אמריקנים ללבנים. את אחד השירים בערב הזה ביצעו תשע זמרות בתשע שפות. חואקין פיניקס, זוכה פרס השחקן הטוב ביותר על ה"ג'וקר", עמד שם בהתרגשות גדולה ופרס את חזונו למען שוויון וצדק והגנה על בעלי חיים ושלום בעולם הזה.
וזה היה תיקון גדול ומשמעותי. טראמפ הלוא רוצה לסגור את אמריקה. קודם כל אמריקה, הוא חוזר ואומר מדי יום במסע הבחירות. "אמריקה תחילה". והנה הוליווד משיבה שאמריקה לא נמצאת פה לבד. כאשר הוליווד מעניקה הן את פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר והן פרס הסרט הטוב לאותו סרט, "פרזיטים", שהופק בדרום קוריאה, שמדבר קוריאנית, שצריך לצרף לו כתוביות ושהבמאי המקסים שלו, בונג ג'ון-הו, פונה לקהל בעזרת מתורגמנית - זאת מהפכה.
בשיא הערב, אולי כדי להמחיש משהו מחילופי הדורות בעולם הסרטים, פנה בונג ג'ון-הו לבמאי האמריקני הוותיק מרטין סקורסזה, ואמר לו: "ממך למדתי לעשות סרטים".
ארה"ב לא יכולה להיסגר גם אם תרצה. ייתכן שכמה מפעלים וכמה אלפי משרות יחזרו לארה"ב ממקסיקו, ייתכן שהמאזן המסחרי עם סין ישתפר מעט לטובת ארה"ב, אבל אלה דקויות. את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור. העולם הוא יחידה גדולה אחת. הגלובליזציה ומהפיכת התקשורת חיברו את הכדור בקשרים בל ינותקו. העולם נאבק עכשיו במשותף בקורונה, באקלים, בפשע ובסמים, ששל הגלובליזציה עוברים בזריזות מיבשת ליבשת.
רק שיתוף פעולה כלל עולמי והכרה בחשיבות המאמץ הכולל יאפשרו לנצח את התופעות האלה. ארה"ב לא יכולה להוציא את עצמה מהכלל. היא יכולה להוביל אותו, כך מצפים ממנה וכך עשתה בעבר, אבל היא לא יכולה להסתגר בגבולותיה ומעבר לחומה, תרתי משמע, שהיא בונה בגבול עם מקסיקו.
תעשיית הקולנוע האמריקנית לא מורכבת מחסידי אומות העולם. מדובר באנשי עסקים שרוצים לעשות כסף באמצעות סרטים. אין שום רע בכך. הם רואים את שוק הסרטים בסין צומח ועולה והם מוכנים לבצע את השינויים המתבקשים בסרטים שיוצאים לסין. ודאי יזהרו שם בלשון לפני שינקטו עמדה על חופש וזכויות. גם את המחיר הזה משלמים על מנת לעשות עסקים.
סין עצמה מפתחת תעשיית קולנוע גדולה, כמובן בשפתה שלה. הוליווד פוזלת לשם. לפני שנתיים נכנסו סטיבן שפילברג וחברת ההפקה שלו לשותפות עם חברת הסרטים בבעלות התאגיד עלי בבא. למותר לציין איזה פוטנציאל כלכלי טמון בשותפויות האלה.
וכל האמור לעיל לא אומר שטראמפ לא יזכה בכהונה שנייה בעוד תשעה חודשים.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה מטעם המכון ללימודי ישראל. לשעבר דובר צה"ל, כיהן 10 שנים כחבר כנסת ועמד בראש השדולה ליחסי ישראל-ארה"ב. ספרו "מלחמדיה" עוסק בשימוש בעוצמה הרכה ביחסים בינלאומיים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
