חי 20 שנה בחינם בשטח ציבורי – ויפונה

לתושב הוד השרון הוקצה שטח כדי שיפתח עסק וישתקם מפלילים. אבל הוא לא שילם שכירות והשתלט על שטחים נוספים. זה הסתיים בביהמ"ש

עו"ד בעז עמיר | פסקדיןפורסם: 12.02.20 , 17:43

בית משפט השלום בכפר סבא קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגישה רשות הפיתוח נגד תושב הוד השרון שמזה יותר מ-20 שנה מתגורר ללא אישור במבנים ושטחים ששייכים למדינה. השופט רונן פלג דחה את טענתו שלפיה העירייה הקצתה לו את השטח עד אחרית ימיו כדי לסייע לו להשתקם.

הנתבע גדל במשפחה קשת יום והסתבך בפלילים. לאחר שהוריו נפטרו והוא נדרש לפנות את ביתם הוא התבצר בו ואיים לפוצץ את עצמו. במטרה לסייע בשיקומו השכירו לו גורמי הרווחה בעיריית הוד השרון מבנה בשכונת נווה עמל כדי שיפתח חנות ירקות.

חוק ונדלן

המחוזי קרא להחמיר בענישה על עברייני בנייה

עו"ד רז בן-ארצי | פסקדין

שופט מבאר שבע שעסק בערעור בתיק עבירות בנייה נאלץ להפחית קנס בשל אחדות ענישה, אך ציין שיש לשקול מאסרי בפועל במקרים חריגים

המחוזי קרא להחמיר בענישה על עברייני בנייה

לאורך השנים העירייה לא נקטה פעולות לפינויו מהשטח אף שמעולם לא שילם את דמי השכירות ותקופת השכירות הסתיימה. בינתיים, הוא הקים במקום מסעדה, השתלט על מבנים סמוכים, הקים גדר בטון, שיפץ את אחד המבנים למגורי משפחתו ומבנים נוספים השכיר לאחרים.

ב-2011 התערבה רשות הפיתוח ודרשה את פינויו אך הנתבע סירב לעזוב. כעבור כשנתיים היא הגישה נגדו תביעת פינוי שבה טענה כי הנתבע השתלט על קרקעות ששייכות למדינה – ולא לעירייה – הקים עליהן מבנים ללא היתר ולא שילם דמי שימוש.

מנגד טען הנתבע שהוא ומשפחתו קיבלו את הקרקע מהעירייה מטעמים הומניטריים, וזו הבטיחה כי תשמש אותם כל ימי חייהם. לדבריו, הוא הסתמך על המצג של העירייה שלפיה היא הבעלים והשקיע בקרקע מכספו. לכל הפחות הוא ביקש שאם התביעה תתקבל - הרשות תשלם לו פיצויים על ההשבחה.

השופט פלג קבע שהתמונה שעלתה מעדויות בכירים לשעבר בעירייה ומהמסמכים שהוגשו לו היא כי אחד המבנים אכן הושכר לנתבע מטעמי שיקום למשך שנה כדי שיפתח חנות ירקות. במקום זאת הוא הקים דוכן פלאפל ללא רישיו, לא שילם את דמי השכירות והמשיך להפעיל אותו גם אחרי שהסכם השכירות הסתיים. לאורך השנים פלש באופן הדרגתי למבנים נוספים, שיפץ אותם, הרחיב והשכיר לאחרים.

השנים חלפו ועיריית הוד השרון שתקה ובחרה שלא לפעול נגדו, אם כי הוא לא הוכיח בשום צורה שהתחייבה לאפשר לו לגור במקום כל חייו. מכל מקום, השופט קבע כי גם אם הייתה התחייבות כזו - היא לא תקפה משום שהקרקע לא שייכת לעירייה אלא למדינה.

השופט קבע כי מאחר שאין ספק שהשטח שייך למדינה, היא זכאית לדרוש מהנתבע למסור אותו בחזרה. לא כל שכן נוכח העובדה כי מעולם לא ביקש מרשות מקרקעי ישראל להכיר בזכויותיו ולא שילם מאום עבור השימוש בקרקע. מאחר שעשה במקום כבשלו ופעל בחוסר תום לב, הוא אף לא זכאי לפיצויים על השבחת הקרקע.

למרות כל זאת, השופט התחשב בנתבע ובמשפחתו מבחינת מועד הפינוי ונתן לו חצי שנה להיערכות. בנוסף, לפנים משורת הדין החליט השופט שלא לחייב אותו בהוצאות בשל הפינוי ומצבו הכלכלי.