תתחילו לתת כבוד לרוני לוי

בשבועות האחרונים נשמעו לא מעט קולות בקרב הקהל הבית"רי נגד רוני לו. אוהדים שמאסו בסגנון המשחק ההגנתי, וכתבו בגנותו בכל במה אפשרית, קיללו וקראו לו ללכת הביתה. עכשיו התור לאהבה - רוני לוי הנחיל נוק-אאוט מדהים למרקו בלבול. המנצח הגדול של המשחק זה קודם כל הוא, המאמן המושמץ, האיש האמיץ הזה, שבחר לזרוק את עטר וממן להרכב למרות שרק הגיעו, והוא בהחלט בחר נכון.

רוני לוי על הספסל(צילום: עוז מועלם)

אם חשבנו שהמשחק הקודם היה חד צדדי (לטובת חיפה), זו כבר באמת הייתה הצגת יחיד (הפעם של בית"ר). הצהובים אמנם לא הצליחו לכבוש את השני עד הדקה ה-94, אבל הציגו משחק הגנה מצוין לצד יציאה מהירה להתקפות, וחיפה מיעטה להגיע למצבים, כאשר גם ההזדמנויות שהגיעו נוצרו כתוצאה מהבלגן על המגרש וקצת מקריות - כמו ההזדמנות הטובה שנקרתה בדרכו של ירדן שועה בסוף (איזו הצלה של ורדשקה!), ולא ממהלכי כדורגל גדולים. חסרונו של איינבינדר דווקא הועיל לדעתי, בשל הנטייה של הקשר לרכז אליו את המשחק ולשחק לרוחב, לעומת החיפוש המתמיד של חנן ממן קדימה והעוצמות שהביא איתו קריאף. עלי מוחמד הוא עלי מוחמד, כבר הספקנו להכיר ולאהוב, הוא תמיד נותן את כל מה שיש לו עם הרבה כדורגל ברגליים, יכולת קבלת החלטות טובה ופיזיות בלתי נלאית. הקישור, אם כן, היה תזזיתי ודינמי עם ממן המתקמבק בתפקיד גדי קינדה החדש (קצת חלוד, אבל הראה ניצוצות ועוד יתרום רבות לבית"ר), וכוכב רעב, חד וחדש בהתקפה. אלירן עטר נראה כמו שחקן שהגיע לטרוף את הדשא, פשוטו כמשמעו, והאנרגיות המדהימות שלו הדביקו את כולם.

בטור שפורסם כאן בשבוע שעבר הייתי קצת סקפטי בנוגע להחתמתו של אלירן עטר, בטענה שזה נוגד את האסטרטגיה של בית"ר הנוכחית שבונה קבוצה צעירה. אין עוררין על כך שמדובר באחד השחקנים הטובים בארץ, חלוץ מנוסה ובעל מִנְעָד יכולות אדיר, אבל חשבתי שאת הכסף שבוזבז עליו עדיף היה להוציא על שחקן זר או ישראלי צעיר יותר. למישהו יש כובע אכיל במקרה? בחלומות הכי ורודים שלי לא האמנתי שתוך 30-20 דקות כבר אצטרך לאכול אותו. אם עטר ימשיך ככה, בית"ר יכולה לחלום ברצינות על מקום שני וגביע (ושום מילה על אליפות). שני שחקני הרכש החדשים, ועטר במיוחד, מעבר לתרומה האדירה על המגרש, הכניסו הרבה מנהיגות, אמונה וניסיון למשחק של בית"ר. זה בדיוק הערך המוסף שחיפשתי משחקן הרכש שיבוא.

שוב הוכח, אליפות היא עניין של אופי. מכבי חיפה של השנה, קבוצה שבעטה כבר שלוש פעמים בדלי כשעמדה לפני צמצום הפער ממכבי תל אביב - עדיין לא שם. זה לא מקרי. זה בדיוק ה-DNA שמבדיל בין קבוצה שמגיעה לשיא ברגעים כאלה לבין קבוצה שצריכה עוד קצת זמן, עוד עונה של מאבקי צמרת, עוד חיזוק, עוד ריענון על הקווים, אני לא יודע מה, אבל היא לבטח צריכה עוד דחיפה קטנה שתיקח אותה לעבר התואר. יש קבוצות שאתה רואה אותן ואומר, זהו. זו קבוצה אלופה. כמו הפועל חיפה של ג'ובאני, כמו באר שבע של ווקאמה או מכבי של זהבי. למכבי הנוכחית יש את איביץ'. זו תהיה עונה שתיזכר יותר מכל, אם אכן תסתיים כפי שהיא מתפתחת, כעונה שבה מאמן אחד קשוח ומוכשר האפיל על כל השאר, הפך את שחקניו - ממיכה היצירתי ועד גלזר העקבי, דרך טיבי ואמאדור ואצילי - למכונה משומנת ויעילה, תוך תצוגות כדורגל לא גדולות, אבל עם תוצאות מעולות. זו תהיה אליפות של מאמן. איזו עוד אליפות כזו אתם זוכרים? אין.

ושוב אותו סיפור - הקושי של בית"ר לגמור. בית"ר של השנה, וזה לא חדש, פשוט לא יודעת להרוג משחקים. במקרה הטוב זה נגמר, כמו נגד באר שבע, ב-0:1 קטן שמספיק עד לסיום. במקרה הרע, כמו בנובמבר בסמי עופר, או בצמד ההפסדים האחרונים של הקבוצה של אוחנה ובניון, היריבה יוצאת מההלם, מנצלת את ההזדמנויות שלה ועוקצת את בית"ר ההמומה. וביום שני בערב בטדי הקפוא, חיפה החמיצה, והחמיצה, איתמר ניצן הדף, הציל ושמר על הרשת נקייה, ומכבי חיפה כמעט הכריחה את בית"ר לכבוש את השער השני, שנכנס סוף סוף מבעיטה בלתי ישירה מקרוב. בית"ר חייבת ללמוד לחסל את היריבות, לא בכל יום יהיה לה את ניצן ביום מדהים ואת אלילת המזל שתעמוד לצידו בשער.

ניצן מול רוקאביצה(צילום: עוז מועלם)

במצב של 1:0 שלומי אזולאי החמיץ פעמיים ממצבים די נוחים. הנאיביות הזו שבאה לידי ביטוי בהחמצות מסמרות שיער אחרות שלו העונה (ולא רק שלו, יש בעיה כללית ברגל המסיימת), הזכירה לי את אותו ערב עגום בסמי עופר שהסתיים בהפסד 3:1. אז מול שער ריק, והפעם באחד על אחד מול השוער שמסתיים בבעיטה חסרת עוצמה למרכז השער, ועם נגיחת דרדלה אחרי מסירה יפה של עטר. איפה הקילר אינסטינקט, שלומי? ואולי עדיף לא לחפש - כי זו תכונה שיש לך אותה, או שלא. לאזולאי אין, אבל לפחות יש לו איכויות אחרות שהופכות אותו לחלוץ ליגה סביר, נו טוב.

ואי אפשר בלי מילה בקטנה על איתמר ניצן - איזה כיף לבית"ר ירושלים שיש לה כזה שוער, כזו אישיות, שחי ונושם וניזון ממשחקים גדולים. זוכרים את תחושת חוסר הביטחון שאחזה באוהדים בכל משחק מחדש, כאשר בוריס - שתי הצלות מרהיבות על כל גול שטותי - קליימן עמד בשער? זוכרים את הפדיחות של טברטקו - לפחות הביא גביע - קאלה במוקדמות ליגת האלופות? ההשמטות של אריאל הרוש? זוכרים את השער של פלקושצ'נקו נגד קליימן מ-35 מטר בגמר הגביע נגד הפועל חיפה? לא צריך עוד דוגמאות - אתם בטח זוכרים ומעריכים. מתברר שההחלטה לשחרר את שטקוס הייתה מצוינת, וזו עוד סיבה להרים להנהלת בית"ר. ניצן חיזק את מעמדו היציב גם ככה עם עוד הופעה נפלאה, ובעמדה שבמשך שנים הייתה מאוד בעייתית בבית"ר, עכשיו סוף סוף יש עוגן אמיתי.

ביום שני, הפועל ת"א מגיעה לטדי. הקבוצה של קלינגר מחזיקה במומנטום די חיובי לאחרונה, ותרצה לנקום את ההפסד 1:0 בבלומפילד בסיבוב הקודם. בית"ר צריכה לעשות בדיוק את מה שעשתה נגד חיפה, לשטוף את המגרש מההתחלה, והפעם היא גם כנראה תיהנה מתמיכה רחבה ונוכחות גדולה יותר של הקהל (וזו ההזדמנות לפרגן לתצוגת עידוד יוצאת דופן של האלפים בטדי), כדי שגם משה חוגג יוכל להיות מרוצה, וכמה שמגיע לו. אז מי מגיע בשני לראות את בית"ר - הפועל? לא צריך 0:5, נסתפק גם ב-0:1 קטן...

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.