שהחיינו
המשלחת הישראלית כבר עמדה לחזור מסידני 2000 בידיים ריקות, אבל חותר הקיאקים מיכאל קלגנוב הציל את הכבוד עם ארד ממש על הבאזר
מדהים עד כמה הדברים משתנים תוך שמונה שנים. לברצלונה הגיעה המשלחת הישראלית כשהיא מקווה למדליה היסטורית. לסידני הגיעה כשהיא מצפה למדליה, אפילו דורשת אותה: ככה זה אחרי שנכנסת למעגל הזוכות בפעם הראשונה.
אבל אולימפיאדת סידני 2000 לא ממש התפתחה כצפוי עבור המשלחת. ישראל הגיעה לחוצה ביותר ליום המשחקים האחרון, לאחר שכל הספורטאים שסומנו מראש כמועמדים למדליה, לא עמדו במשימה: השייטות שני קדמי וענת פבריקנט סיימו במקום הרביעי, גם המתאבק יורי יבסייצ'יק, הג'ודוקא אריק זאבי דורג חמישי, ומתאבק אחר, גוצ'ה ציציאשוילי, גמר שישי. קונסטנטין מטוסביץ' (חמישי בגמר הקפיצה לגובה) ואיתן אורבך (שמיני ואחרון בגמר ה-100 מטר גב) אמנם היו חתומים על שני ההישגים הטובים ביותר של ישראל אי פעם בצמד הענפים המובילים באולימפיאדה נכון לאותם ימים – אבל מדליה לא יצאה מהם.
עד אותו יום, קלגנוב עצמו היה חלק מאותו פספוס כולל של המשלחת. בגמר המקצה ל-1,000 מטר הוא פתח נפלא, נחלש בהמשך, סיים רביעי והחמיץ מדליה ב-42 אלפיות השנייה. הוא היה שבור, אבל ידע שיש לו הזדמנות לתקן במקצה החזק שלו, ה-500 מטר, שבו זכה במדליית הכסף באליפות העולם שנתיים לפני כן.
והוא תיקן כמו גדול, למרות היום הקשה שעבר על המשתתפים בגמר. בגלל רוחות חזקות, הם נקראו למקצה ארבע פעמים, וארבע פעמים נאלצו לחזור כלעומת שבאו מכיוון שהתנאים לא איפשרו את ההזנקה.
לא רבים זוכרים, אבל מזג האוויר כמעט מנע מקלגנוב בן ה-26 את מה שעמד לקרות לאחר מכן. טקס הסיום של המשחקים התקרב בצעדי ענק, והשמועות דיווחו שהגמר יבוטל במקרה הצורך, והמדליות יחולקו לשלושת הקיאקיסטים שהשיגו את הזמנים הטובים ביותר בחצי הגמר. קלגנוב לא דורג בשלישייה הזו.
בסופו של דבר התחרות יצאה לדרך באיחור של שש שעות, כשקלגנוב יוצא מלוע של קיאק וחותר בקלילות מדהימה אל הזהב. לפחות עד שהרוח החליטה להפריע. קלגנוב התקשה להתמודד עם התנאים, איבד את היתרון בחלק האחרון, אבל לפחות שמר על הארד והפך רשמית למושיע.
"בקושי החזקתי את עצמי במטרים האחרונים", הוא סיפר מאוחר יותר, "ידעתי שהמדינה צריכה מדליה ואספתי את כל הכוח שנשאר לי. אין מה לעשות – צריך לתת למדינה מתנה לראש השנה".
קלגנוב, יליד אוזבקיסטן, ייצג את ישראל גם בשתי האולימפיאדות הבאות, אבל לא הצליח לשחזר את ההישג. למרות זאת, הוא תמיד ייזכר כמי שהתמודד עם לחץ אדיר והציל את הכבוד של מדינה שלמה, וגם כעולה החדש הראשון – ובינתיים היחיד – שעמד על הפודיום במשחקים האולימפיים.
לפנייה לכתב/ת 
