"רוצים להשאיר משהו לנכדים": קהילת יהודי קובה במיאמי
יהודי קובה שנמלטו מארצם למיאמי בעקבות עלייתו של פידל קסטרו לשלטון שמרו על קהילה מגובשת, על אף קשיי ההגירה והניכור מצד הקהילה היהודית במקום. עכשיו בית הכנסת של הקהילה עומד בפני קשיים כלכליים. "זה היה עוגן לכל היהודים פליטי קובה. היהודים האמריקנים התקשו לקלוט אותנו"
בבית הכנסת הקונסרבטיבי "הקהילה הקובנית העברית" (The Cuban Hebrew Congregation) במיאמי ביץ' שבפלורידה נאספו בבוקר השבת כתריסר מתפללים מבוגרים. בתוך המבנה ניהל הרב את התפילות באנגלית ובעברית, בעוד הנאספים מברכים זה את זה בספרדית. בקדמת בית התפילה ניצבו שלושה דגלים - של ארה"ב, ישראל ושל קובה.
<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
"בשלב מסוים היו פה הרבה חברים, אבל הם הזדקנו, נפטרו, או עברו לגור במקום אחר ליד ילדיהם״, אמרה נשיאת בית הכנסת רחל דובלמן, בת 71. בית הכנסת הוקם על ידי יהודים קובנים בשנת 1961, עם גל ההגירה מהאי לארצות הברית, בעקבות עלייתו לשלטון של פידל קסטרו שנתיים לפני כן. שנות ה-80 של המאה הקודמת היו תקופת הזוהר של בית הכנסת, כאשר מספר החברים בו עמד על אלף מתפללים ומעלה, אבל מאז צנחה ההשתתפות בהדרגה - וכיום רק 180 יהודים רשומים כחברים, ועתיד בית הכנסת מוטל בספק.
עוד קהילות בערוץ היהדות :
- הראשון בלטביה אחרי השואה: בית הכנסת של האוליגרכים
- "קצת יותר נוח להיות יהודי": היהודים חוזרים לבודה
- תפילה לשלום חמינאי: הצצה לחיים היהודיים באיראן
- אנטישמיות, טרור וכלכלה רעועה: ניס מתרוקנת מיהודים
- טרנסניסטריה: "נדיר לחזות במותה של קהילה
"
הצטמקותה של הקהילה הובילה בהמשך גם לקשיים כלכליים, ובית הכנסת מנסה כעת לחפש מקורות הכנסה חלופיים, בהם סיורים במקום והשכרת האולם לאירועים של קבוצות אחרות. כמו כן, נשקלת האפשרות להקים במקום מוזיאון להיסטוריה של יהודי קובה.
למען הדורות הבאים
"כל דבר מהווה אתגר", אומרת ג'ינה גוטמן בת ה-83, מוותיקות בית הכנסת, שהצטרפה לקהילה זמן קצר לאחר הגירתה מקובה למיאמי, ב-1965. "אנחנו צריכים לנהל את המקום, ואנחנו צריכים לשרוד. להשאיר את המורשת הזו לילדינו ולנכדינו ולנינים שלנו - זה מה שדוחף אותנו להמשיך".
קובה הייתה בעבר בית לקהילה יהודית מגוונת. בראשית המאה ה-20 התיישבו בה הן יהודים ספרדים מטורקיה והן יהודים אשכנזים ממזרח אירופה. יהודים גם ביקשו בה מפלט במהלך השואה, כששערי ארה"ב היו סגורים בפניהם.
"לפני המהפכה של 1959 התגוררו בקובה כעשרים אלף יהודים. כ-90% אחוזים מהם עזבו בראשית שנות ה-60, אחרי שקסטרו הכריז על המדינה כקומוניסטית", מסבירה רות בהר, אנתרופולוגית ילידת הוואנה שכתבה ספר על קובה היהודית.
לדבריה, רבים עזבו כי איבדו את בתי העסק שלהם בעקבות מדיניות ההלאמה של קסטרו, זאת בנוסף לחשש שלא יוכלו להמשיך ולשמור על אורח חיים יהודי פעיל תחת משטר קומוניסטי. רובם התיישבו בניו-יורק או במיאמי ביץ', שלא דמתה כלל ליעד התיירותי היוקרתי שהיא היום. "כאשר הם הגיעו, זה היה עדיין אזור מאוד בר השגה והיו המון דירות להשכרה", אומרת בהר, שמשמשת כיום מרצה באוניברסיטה של מישיגן.
"הילד שלי היה צריך לישון על הרצפה"
גוטמן זוכרת את הקשיים שעמם התמודדו היא ומשפחתה לאחר שנמלטו והשתקעו במיאמי ביץ'. בארצם החדשה פתחו היא ובעלה חנות "בגודל של ארון" שבה מכרו בגדים ולאחר מכן מוצרי חשמל. "הילד הקטן שלי היה צריך לישון על הרצפה בשמאטעס (סמרטוטים, ביידיש), בזמן שאני עבדתי ובעלי היה בחוץ וניסה להשיג לנו סחורה", היא משחזרת.
ובכל זאת, היה להם הרבה יותר טוב מאשר בארץ הולדתה, קובה, שם התקשתה להשיג אפילו את המצרכים הבסיסיים ביותר. "לא היה לנו אוכל, לא היו לנו תרופות. כשאחד הילדים חלה, לא היה מה לעשות. זה היה קשה. בעלי ואני היינו צעירים וחזקים, תודה לאל - ואז החלטנו שאנחנו צריכים לעשות מה שיהיה הכי טוב בשביל המשפחה שלנו".
כשיהודי קובה פגשו באמריקנים היהודים
קהילת יהודי קובה הייתה מגובשת מאוד, ורבים מהמהגרים שהשתקעוֿ במיאמי ביץ' בחרו להתגורר קרוב זה לזה בניסיון ליצור מחדש את הקהילה שאיבדו. לשם כך גם הקימו את ה- Circulo Cubano-Hebreo de Miami - חוג יהודי קובה במיאמי. "זה היה מקום ששימש עוגן לכל היהודים כדי שיהיה להם מקום ללכת אליו", אומרת דובלמן, שמשפחתה עקרה ב-1961 מקובה לניו-יורק, ולאחר מכן עברה לפלורידה.
החוג שכינויו היה "אל סירקולו" - הפך לבסוף ל"קהילה הקובנית העברית", בית כנסת שעדיין עומד כיום. דובלמן בת ה-71, משמשת כנשיאתו. "הקהילה הקובנית העברית" הוקמה בידי יהודים אשכנזים, שלדברי החוקרת בהר מהווים רוב בין יהודי קובה. היהודים הספרדים הקימו בית כנסת משלהם, המוכר כיום בשם "הקהילה הספרדית טמפל מוזס במיאמי".
כאשר יהודי קובה החלו בהגירה, הקהילה היהודית הוותיקה במקום לא קיבלה אותם בזרועות פתוחות, מתארת בהר. מכאן שהקמת בית כנסת משלהם הייתה הכרחית. "הם בנו את 'הקהילה הקובנית העברית' בדיוק משום שהתקשו להשתלב בקהילה היהודית במיאמי", אומרת בהר. "למעשה, לא הייתה עדיין תפיסה של רב-תרבותיות יהודית באמריקה", היא מוסיפה, "אז נראה לי שהתגובה הראשונה של היהודים האמריקנים הייתה, 'האנשים האלה יהודים בכלל?' הם דיברו ספרדית, הם אכלו שעועית שחורה, היו להם מנהגים שונים מאשר ליהודים האמריקנים".
"לא מפספסת תפילה בשבת"
הזמנים השתנו, וכיום רבים מצאצאיהם של המהגרים המקוריים נטמעו בקהילה היהודית הכללית, עברו לערים אחרות או הצטרפו לבתי כנסת אחרים. "בהרבה מבתי הכנסת כאן באזור יש יהודים קובנים", אומרת גוטמן. "יש תערובת של יהודים אמריקנים ויהודים קובנים - ואנחנו מסתדרים היטב עם כולם".
למרות הקשיים הכלכליים שבהם נתון בית הכנסת, גוטמן המתנדבת במקום אומרת כי איננה מודאגת לגבי העתיד. תחת זאת, היא פשוט מנסה להגיע לכמה שיותר תפילות בבית הכנסת. "אני לא מפספסת שבת בשביל שום דבר שבעולם, אלא אם אני חולה", היא אומרת. "אני מרגישה בבית, זה מה שאני מרגישה. אני מרגישה שזה שלי, שזה חלק ממני".
לפנייה לכתב/ת 
