מגפת הקורונה והכלכלה: הבעיה היא הפאניקה
עיקר הפגיעה בכלכלה העולמית לא נובע מהתפשטות הנגיף אלא מהתפשטות הפאניקה. ישראל מייבאת מוצרים ממקור סיני ב-11 מיליארד דולר בשנה - 3% מהתוצר. ומה הממונה על שוק ההון חושב על כוונותיהן של חברות ביטוח לצמצם את ביטוחי הנסיעות והבריאות בגלל הקורונה?
ההתמודדות עם נגיף הקורונה: סין הזיקה לעצמה
בין אופטימיות זהירה לחשש מאסון: הבורסות עדיין אדישות לקורונה
הנגיף המסתורי מסין: כמה עולה מגפה קטלנית?
ומה בסין עצמה? קשה לדעת. הרשויות במחוז הסגור, מסיבות לא גלויות, משנות מפעם לפעם את ההגדרות, הסיווגים והדיווחים. שינוי אחד בלילה שבין שלישי לרבעי השבוע צימצם את הגידול היומי המדווח במספר מקרי הנגיף, שינוי נוסף בלילה הבא הגדיל אותו בשיעור חד, ועימו את מספר המתים. הזגזוג משקף את ההנחיות של המפלגה מבייג'ין, את המחסור המחריף באמצעי אבחון וזיהוי מתקדמים, ברופאים מומחים ובמעבדות זמינות ושימוש - במקומם - בשיטות שאמינותן מפוקפקת. המדענים במערב אבודי עצות, מתקשים לתת משמעות רפואית לסתירות ולהפריד אמיתיות משקרים.
מצבה של מערכת הבריאות הציבורית בסין טוב בהרבה מכפי שהיה לפני עשור - ועדיין רחוק מאוד מלענות על הצרכים הבסיסיים של אוכלוסייה המזדקנת במהירות. בוודאי לא בשעת חירום. בכל עיר גדולה בסין תמצאו נמל תעופה נוצץ ומערך כבישים ורכבות מפותח - ולא תמצאו בית חולים מודרני ולא מרפאות מצוידות היטב. בעיירות ובכפרים עדיין שולטת הרפואה ה"מסורתית" המבוססת על דיקור שאינו רפואה כלל ועיקר; איש לא החלים מנגיף על ידי דיקור.
לו השקיעו הממשלים בסין במערכת הבריאות רק רבע ממה שהשקיעו במערכת התחבורה, לא היה צורך להטיל סגר על עשרות מיליונים, להשבית מאות מיליונים ולשתק מדינת ענק שלמה. לקח לא רק לסינים.
עכשיו השבר נחשף. פרופ' נייל פורגנסון, מומחה בריטי למגפות, טוען כי המספר האמיתי של הנגועים בווירוס במחוז חוביי גבוה עשרות מונים מהדיווח הרשמי, כלומר עבר מזמן את חצי מיליון. אבל - וזה אבל חשוב - ל-95% מהחולים יש רק תסמיני מחלה קלים מאוד, חולפים מהר, הרבה פחות מדאיגים ומסוכנים ששפעת רגילה. מחוץ לסין, 999 מכל אלף חולים מאובחנים - מחלימים, רובם תוך ימים.
עיקר הפגיעה בכלכלה העולמית לא נובעת לכן מהתפשטות המוגבלת (עד כה) של הנגיף. היא נובעת מהתפשטות הפאניקה. הפאניקה, בשילוב הטיפול המבולבל והבלתי-שקוף של שלטונות סין והתגובה הלא-שקולה של מדינות ותאגידים גרמו לנזקים משמעותיים למשק הסיני תחילה, האסיאתי בהמשך והעולמי עכשיו.
חלקה של המדינה הסינית בסחר הבינלאומי עלה מכ-5% לפני שני עשורים ל-20% לפני פרוץ המגפה. אין כמעט ענף או תת-ענף שבו מפעלים סיניים לא ממלאים תפקיד חשוב, כספקים של תשומות, קניינים של חומרי גלם, יצרנים של רכיבים, בונים של מיזמי תשתית. חברות סיניות, מקומיות ורב-לאומיות, הן חוליות מפתח בשרשרות אספקה חובקות עולם. מטלפונים סלולריים עד ויטמינים, מצעצועים עד כימיקלים, ממכוניות עד כלי בית ובגדים, מרכיבים ללווייני תקשורת ועד קרונות, קטרים ופלדה.
סין מייצאת בשנה מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ורכיבים למוצרים אלו ב-500 מיליארד דולר, פי 5 מגרמניה. שליש מהיצוא העולמי. יפן, ארה"ב, הודו, קנדה - וגם ישראל - מייבאות מסין ישירות ובעקיפין כמחצית מכלל יבוא האלקטרוניקה. 150 מיליון תיירים סיניים הציפו אשתקד את הגלובוס, הוציאו 280 מיליארד דולר. כ-40% מהסחר בחומרי הגלם מגיע לסין; מאז פרצה בה המגפה ירדו באחוזים רבים מחירי הזהב, הנפט והגז הטבעי.
ישראל הקטנה ייבאה אשתקד מוצרים שסין היא ארץ המקור שלהם בכ-11 מיליארד דולר לפחות. 3% מהתוצר המקומי הישראלי, 3% מכריעים לחיי תעשיות וענפי מסחר רבים. הביטו סביבכם וראו עד כמה הכיתוב "תוצרת סין" שכיח במרחב חייכם. לכן, כשסין משתעלת - העולם חוטף חום.
כניסה לפרטי התלות של הכלכלה העולמית (והישראלית) בסין הפכה באחרונה לעיסוק מועדף של חברות השקעה, חברות ייעוץ, אנליסטים, סוכנות דירוג ואפילו בנקים מרכזיים. זהו ברובו משחק בניחושים ותרחישים. כל הנבואות מתחילות ונגמרות באותן המילים: עד מרץ-אפריל צפויה האטה ניכרת בפעילות הכלכלית הבינלאומית, אחר כך התאוששות ובסיכום שנתי "השפעה מתונה בלבד".
סין היא מדינת ענק בת 1.2 מיליארד תושבים שהמרחב העירוני הנגוע בנגיף מהווה רק 1% ממנה. בשל היותו מקום מושבם של תאגידי תעשייה כבדה (מכוניות, מכשירי חשמל) וטכנולוגיה חלקו בתוצר המקומי הסיני מגיע ל-4%. מחוצה לו, החיים הכלכליים החלו חוזרים, בצליעה, למסלולם. כולל 150 מיליון עובדים שחופשת החג שלהם הוארכה בכפייה. לפי ההערכה הכלכלית השכיחה, כלכלת סין תעלה מחדש על מסלול הצמיחה, ובקצב מואץ, כבר ברבע השני של השנה. בסיכום השנה יגדל המשק סיני כולו ב-5% במקום ב-6% מתוכננים.
מקצב הגידול של המשק האירופי והאמריקני ייגרעו 0.2% עד 0.3%. גם כלכלת ישראל תיפגע, אם כי פחות: התיירות הסינית לארץ זניחה, וליצוא הטכנולוגי מישראל לסין צפוי דווקא ביקוש מוגבר. יבואנים רבים ייקלעו לקשיים חולפים אך האינפלציה לא תואץ, סביר יותר שתואט. והריבית, בעולם ובארץ, עשויה שוב לרדת במקצת. ואם התוצאות יהיו שונות, אל תבואו בקובלנות.
הפאניקה, הסגר, השקרים והכשלים של מקבלי החלטות גורליות צרבו פצעים כואבים לא רק בכלכלה אלא גם בחברה ובתודעה הלאומית של מאות מיליוני סינים. האם יובילו לשינוי משטר? טרגדיות מאחדות את העם בשלב הראשון, מתפרצות בזעם בשלב השני.
הנגיף והביטוח
שקי מלט, אריחים, כלי עבודה, שכבת טיח עבה על הרצפה וריח חזק של צבע טרי מקבלים את פניי בכניסה למסדרון ארוך ואפלולי במגדל שלום בתל אביב שבו אמורה להימצא הדלת לחדר עבודתו של הממונה על רשות שוק ההון, ד״ר משה ברקת. לרגע נדמה שטעיתי והגעתי לקומה סגורה לרגל שיפוצים. לא טעיתי; אדרבא, השיפוצים במרחב הפיזי של משרדי הרשות בתל אביב תואמים להפליא את השיפוצים במרחב הרגולציה של שוק ההון, שאותם מוביל ברקת מיום כניסתו לתפקיד לפני כשנה ורבע. מאז סיום כהונת קודמתו דורית סלינגר פרשו מהרשות שלושה עובדים בכירים.
ברקת הוא גבר צנום, נעים פנים, מדבר בקול רך. לא מתאמץ במיוחד לפשט את רעיונותיו, נותן דרור לאהבתו הברורה למורכבות. בלי הקשבה מחודדת, קל להחמיץ את המסרים בשטף דבריו.
גילוי נאות: אנחנו שנינו מאותו מקום. ברקת גדל במשפחה דלת אמצעים בשכונת ג׳סי כהן ולמד, כמוני, בבית הספר התיכון ע"ש חיים קוגל בחולון. המשיך באוניברסיטאות ישראליות ואמריקניות, עבד בשירות המדינה ובשוק הפרטי. "יצאתי ממעגל העוני", הוא אומר, "ולכן טובתו של הלקוח הקטן חשובה לי במיוחד". הוא נרתע מרפורמות שעלותן למשק גבוהה מתועלתן לאזרחים ואלו שכבר יצאו אל הפועל הוא מתכוון לבחון ולשקול מחדש. האם מומשה ההבטחה שבשמה הן הונהגו - כמו למשל ב"רפורמת בכר" בקופות הגמל - או שמא במבחן אובייקטיבי הן לא הועילו למבוטחים, לחוסכים ולרווחת הכלל. אפשר שהזיקו.
עד לפני שלוש שנים ורבע, הרשות לשוק ההון הייתה אגף במשרד האוצר בדומה לאגף המיסים. כפיפותה לפוליטיקאי נבחר, במקרה זה שר האוצר, נתפסה כסיכון לעצמאותה ומכשול לתפקודה. אך השרים לא מיהרו לוותר על שליטה בנעשה בשוק החיסכון הכולל קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות, חברות ביטוח, חלפני מטבע ונותני אשראי חוץ-בנקאיים. הוצאת האגף ממשרד האוצר והפיכתו לרשות סטטוטורית בלתי-תלויה הושלמה רק ב-2016.
ובכל זאת משה ברקת זועם: "מאז שהפכנו לרשות עצמאית אנחנו רגולטור מורעב תקציבית. למרות מרחב הפיקוח העצום והמסובך שלנו, מספר העובדים קטן בהרבה ממספר העובדים ברשות ניירות ערך או בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. האוצר מתעלם בקביעות מפניותיי ודרישותיי לתקנים ולתקציבים. הנטל על העובדים כבד מנשוא ורק מסירותם לעבודה מצילה את הרגולציה".
אתחיל בשאלה אקטואלית: כיצד ישפיע משבר נגיף הקורונה על חברות הביטוח?
ברקת: ״אם התפשטות המחלה מחוץ לסין תישאר כמו עכשיו, ההשפעה העיקרית תהיה באמצעות הציפיות להורדות ריבית בעולם. ריבית יותר נמוכה תחייב את חברות הביטוח להפריש יותר כסף מהרווחים השוטפים לשמירה על השווי העתידי של העתודות שלהן. וזה כמובן יקטין את רווחיותן נטו. בתחומים אחרים, כמו ביטוחי נסיעות וביטוחי בריאות לנוסעים לאסיה, מדובר בהחלטות עסקיות במצב של חוסר ודאות, ועד שתתבהר התמונה איני רואה מקום להתייחסות רגולטורית".
הוטחה בך ביקורת ולפיה אתה דואג לחברות הביטוח על חשבון המבוטחים.
״ההפך הוא הנכון. כמאסדר ומפקח על שוק ההון עליי להשקיע מאמצים כדי להבטיח את כושר הפירעון של חברות הביטוח. האזרח רוכש פוליסת ביטוח כדי שזו תשרת אותו בעת צרה ומשבר. תאר לך את האכזבה המרה כשיתברר לו, חלילה, שלחברה שבה שם את מבטחו אין די אמצעים לקיים את הבטחותיה. זהו סיכון הורס חיים״.
על הכוונת של משה ברקת שינויים מרחיקי לכת ביחסים בין חברות ביטוח, סוכני ביטוח ולקוחות. לכאורה, הוא מסביר, סוכני ביטוח מקבלים את העמלות מחברות הביטוח. למעשה התשלום נופל על המבוטח, שבלעדי הסוכן יכול היה לרכוש את הפוליסה במחיר נמוך יותר. ברקת: ״זהו סידור גרוע. הוא מסתיר מפני הלקוח את עלות השירותים של הסוכן ומתמרץ את הסוכן לשווק את פוליסות הביטוח של החברה אליה הוא קשור. לפי הצעתי, המבוטחים ישלמו את עמלות הסוכנים ובכך יבטיחו את האובייקטיביות המלאה של ההמלצות שלהם ואת חובת הנאמנות של הסוכן לקונה הפוליסה".
ברקת גאה בהצלחתו לצמצם למינימום את השיווק של הסדרי חיסכון פנסיוני המכונים ביטוחי מנהלים - קרן שפע לחברות הביטוח וקרן דלה ולא מתאימה לרוב הציבור, לדבריו - ולבטל לחלוטין את שילוח החוקרים מטעם חברות ביטוח למבוטחים סיעודיים.
אבל הכשלים של הביטוח הסיעודי עמוקים יותר מעניין החוקרים...
״כל מערך הביטוח הסיעודי, שהיה מבוסס בעבר על ביטוחים אישיים וביטוחים קבוצתיים משופרים, המתחדשים מדי כמה שנים, סובל מכשל שוק עמוק. בצורתו הנוכחית הוא מעוות ומפלה. יש להשתית אותו על שלושה רבדים. את הרובד הבסיסי צריכה לספק המדינה באמצעות הביטוח הלאומי. את הרובד השני יספקו קופות החולים, ורק הרובד השלישי והאחרון ייכלל בפוליסות של חברות ביטוח עסקיות. הפוליסות תהיינה מגוונות, וכעיקרון תפורות לצרכים המיוחדים של המבוטחים השונים. בלי אפליה בין אישי לקבוצתי״.
בביטוחי בריאות כבר קיימים שלושת הרבדים הללו, אך ספק אם הכשלים נעלמו, גם אחרי הרפורמה שהונהגה בענף לפני שנים.
״אבן היסוד של הרפורמה הייתה האחדת פוליסת ביטוח בריאות פרטית והכללת הזכות לבחור מנתח. האחידות הזו לא בהכרח משרתת את הלקוחות. לזכות לבחור מנתח אין הרי ערך כלכלי אינסופי; לרבים מאוד לא אכפת מי ינתח אותם אם יזדקקו לניתוח, אבל כן אכפת לשלם כל חודש 30% פחות על הפוליסה. שיבחרו בעצמם. מידה אחת לא מתאימה לכולם״.
ברקת יוזם לכן מעבר ל"פוליסת ביטוח בריאות מודולרית", שתורכב על ידי המבוטח לפי העדפותיו וצורכיו.
בחודשים האחרונים שערי המניות של חברות הביטוח במסע של ירידה והדימוי שלהן מתדרדר. שוק הביטוח נתפס גם כיקר מדי וגם כחסום לכניסת מתחרים מבחוץ. לממונה על שוק ההון תרופה לא שגרתית למצב. ״לכל חברת ביטוח״, מסביר ברקת, ״מערכת תפעולית משלה, מחשבים משלה, תוכנות משלה. זה יקר ולא יעיל, במיוחד לנוכח הטכנולוגיות החדשות הנכנסות לענף, מבוססות על בלוקצ׳יין, על מידע מבוזר״. הצעתו: הרשות שהוא עומד בראשה תקים ותפעיל מערכת תפעולית אחת, מתקדמת טכנולוגית, לכלל חברות הביטוח.
המדינה תפעיל את חברות הביטוח?
״בהחלט לא. אנחנו רק נאפשר להן להשתמש - לא בחינם, כמובן - במערכת אחידה, מודרנית, מתקדמת טכנולוגית. המשחק התחרותי ביניהן יתמקד אז בניהול כספי הלקוחות ובאיכות השירות. מערכת תפעולית אחת אף תסיר חסם כניסה מדרכן של חברות ביטוח חדשות לשוק ולכיס הלקוח".
הצעתך לשינוי ברשת הביטחון שנותנת המדינה לחוסכים בקרנות הפנסיה החדשות מעוררת חששות...
״אין סיבה לחשוש. אני מציע שחלק קבוע מכספי החיסכון הפנסיוני של העמית בקרן פנסיה חדשה לא יושקעו - כמו עכשיו - באיגרות חוב ממשלתיות מיוחדות הנושאות ריבית גבוהה של 4.86% לשנה אלא יהפכו לחשבון מנוהל מיוחד שהמדינה תבטיח לו תשואת מינימום של 4.86% לשנה. אם מומחי שוק ההון שינהלו את החשבון ישיגו יותר - העודף יישאר אצל החוסך לפנסיה. אם לא יגיעו למשוכת הרווח המובטח, המדינה תוסיף את ההפרש. היתרון של השיטה שלי כפול: החוסך לפנסיה יקבל מהמדינה הבטחת תשואה גבוהה, אך לא יחויב לממש אותה בשנים של רווחי שוק הון גבוהים עוד יותר. המדינה מצידה לא תכבול את ידיה בהנפקות המגדילות את החוב שלה. עם הקמת הממשלה החדשה, אני מתכוון לקדם חקיקה בנושא".
מה עם ניהול כל כספי הפנסיה? רק מיעוטם מושקע במיזמים בארץ.
"ההון הנצבר בקופות ובקרנות הפנסיה יגיע בקרוב לטריליון דולר, סכום עתק שכמעט ולא מושקע בפיתוח המשק הישראלי. הוא מושקע אצל זרים ויוצר סיכון לא סביר. אם המיזם במקסיקו או בפרובינציה סינית יפשוט את הרגל, הפנסיונרים בארץ ייפגעו, אבל התשתית שהוקמה תישאר שם".
לד"ר משה ברקת פילוסופיה רגולטורית מגובשת: לא נכון, לדעתו, להמציא כל פעם מחדש את הגלגל. ״ברגולציה נכונה״, הוא מדגיש, ״עדיף להשתמש בהוראות ותקנות המקובלות במדינות מערביות מתקדמות״. אכן מהפך.
(במדורים הבאים: המשך רשמי הביקור באתיופיה)
לפנייה לכתב/ת 
