ישראלית מצאה מה הייתה טמפרטורת הגוף של דינוזאורים
פרופ' חגית אפק מהאוניברסיטה העברית אמרה: "טמפרטורת הגוף שנמצאה הייתה גבוהה מטמפרטורת הסביבה, בין 35 ל-40 מעלות צלזיוס. זה מעיד על התפתחות מוקדמת של היכולת המטבולית לשלוט בטמפרטורת הגוף"
בכל הנוגע לדינוזאורים וחייהם על פני כדור הארץ לפני עשרות עד מאות מיליוני שנים, רב הנסתר על הגלוי. בין היתר מאז גילוי המאובנים הראשונים של הדינוזאורים נשאלה השאלה, מה הייתה טמפרטורת הגוף של דינוזאורים ובאיזה שלב התפתחה היכולת לשליטה מטבולית בחום הגוף?
פרופ' חגית אפק, כיום במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, השתמשה בשיטה ייחודית למדידת טמפרטורות היסטוריות, שאותה פיתחה יחד עם שותפים נוספים. השיטה, שנקראת שיטת האיזוטופים המצומדים, שבה היא בוחנת את הסידן הפחמתי (calcium carbonate) במאובנים ומודדת את הטמפרטורה שבה הוא נוצר באמצעות קשר כימי בין שני איזוטופים נדירים כבדים.
במחקר הנוכחי, שפורסם הערב (יום ו') בכתב העת היוקרתי Science Advances, יישמה פרופ' אפק את השיטה הזו, יחד עם שותפים מאוניברסיטת ייל, על ביצי דינוזאורים שנשתמרו היטב, משלושה מינים שונים של דינוזאורים, על מנת לבדוק מה הטמפרטורה שבה נוצרו הביצים לפני כ-70 מיליון שנים, הלא היא טמפרטורת הגוף של אמא דינוזאור שהטילה אותן.
החוקרים מצאו כי טמפרטורת הגוף שנמדדה בביצי הדינוזאורים הייתה גבוהה משמעותית מהטמפרטורה של הסביבה שבה הם חיו, מה שמעיד על יכולת מטבולית לשלוט בטמפרטורת הגוף - כלומר הדינוזאורים ידעו לחמם את עצמם, להבדיל מזוחלים. פרופ' אפק אמרה: "באמצעות אנליזה של ביצי דינוזאורים משלושה מינים שונים על הרצף האבולוציוני שבין זוחלים לציפורים, תוך שימוש בשיטה הגיאוכימית 'איזוטופים מצומדים', מדדנו את הטמפרטורה שבה נוצרו הביצים. במקביל, מדדנו את טמפרטורת הסביבה באזור על ידי אנליזה של איזוטופים מצומדים בצדפות מאותה תקופה. בשלושת מיני הדינוזאורים, גם במין שמבחינה אבולוציונית קרוב לציפורים וגם במין שקרוב לזוחלים, טמפרטורת הגוף שנמצאה הייתה גבוהה מטמפרטורת הסביבה, בין 35 ל-40 מעלות צלזיוס. זה מעיד על התפתחות מוקדמת של היכולת המטבולית לשלוט בטמפרטורת הגוף".
בנוגע לתרומתו של המחקר, הוסיפה פרופ' אפק: "מחקר מסוג זה תפקידו לספק את הסקרנות שלנו, כי דינוזאורים מציתים את הדמיון. אם המחקר הזה יגרום לילד שמתעניין בדינוזאורים להתעניין גם בגיאוכימיה, מילאתי את תפקידי".
במחקר היו שותפים גם ד"ר רובין דוסון, ד"ר דניאל פילד וד"ר פינצ'לי הול מאוניברסיטת ייל, פרופ' דרלה זלינסקי מאוניברסיטת קלגרי וד"ר פרנסוא תריין ממוזיאון טירל המלכותי לפלאונטולוגיה.
לפנייה לכתב/ת 
