האם האדם ינצח את הנגיפים?
חיידקים ונגיפים הרגו מאות מיליוני בני-אדם לאורך ההיסטוריה, אבל למשך עשורים בודדים, במאה ה-20, נדמה היה שיד האדם על העליונה. מה קרה מאז ומה צופן העתיד?
כשהמפלצות מהמאדים נחתו על כדור-הארץ (מסופר ברומן הבדיוני "מלחמת העולמות" של הסופר הבריטי הרברט ג'ורג' וולס משנת 1898), לבני-האדם לא היה סיכוי להתגונן מפניהן. המאדימים היו כל-כך חזקים, כל-כך נחושים, כל-כך צמאי דם, והם פשוט לכדו אנשים ברשתות הצייד שלהם, ושתו את דמם. אלא שהמאדימים ניצחו בקרב והפסידו במלחמה. או, ליתר דיוק, הם ניצחו את בני-האדם, אבל ניגפו לפני חיידקי ונגיפי כדור-הארץ.
עוד כתבות באתר azgad.com
סיפור על דבר והיפוכו – האם חומר שלילי מביא בהכרח למערכות יחסים שליליות?
הטכנולוגיה מאפשר לנו לחזור אל המקור: הדמוקרטיה של כיכר העיר האם, באמת, בבוא העת יכריע הטוב את הרשע?נגיף קורונה
המערכות החיסוניות של בני מאדים לא הכירו את נגיפי וחיידקי הארץ, והם היו חסרי אונים כנגדם, עד כדי כך שיום אחד פשוט עלו על החלליות שלהם ונמלטו מכאן כל עוד רוח חיים באפם.
בעולם האמיתי, חיידקים ונגיפים הרגו מאות מיליוני בני-אדם לאורך ההיסטוריה, אבל למשך עשורים בודדים, במאה ה-20, נדמה היה שיד האדם על העליונה. ב-1928 גילה אלכסנדר פלמינג את הפניצילין, אבל משמעות התגלית התבררה רק כעשור לאחר מכן, כאשר המדען היהודי ארנסט צ'יין, שעבד יחד עם הווארד פלורי, הצליח לזקק את החומר האנטיביוטי הראשון, לתאר נכונה את מבנהו הכימי - ולבחון את יעילותו כחומר אנטיביוטי. עבודה זו, על גילוי וזיקוק הפניצילין, זיכתה את ציין, פלורי ופלמינג בפרס נובל בפיסיולוגיה או רפואה לשנת 1945.
זמן לא רב לאחר מכן, גילה זלמן וקסמן את החומר האנטיביטי השני - סטרפטומיצין, שפעל נגד חיידקי השחפת. מאז נתפסו רבים למעין שאננות בכל מה שקשור למחלות שנגרמות על-ידי חיידקים. מחלות שבעבר היו מפילות מאות אלפי בני-אדם טופלו בתרופות אנטיביוטיות שהפכו לדרך המלך של הרפואה בדרך אל הארכת תוחלת החיים. אלא שכמו במקרים רבים, ובמיוחד כאשר מדובר באבולוציה, אחרי כל מילה אחרונה, מגיעה מילה אחרונה עוד יותר.
מלחמות החיידקים
במילים אחרות, החיידקים (שאפשר לומר שהם "חשו מתותקפים"), החלו להתגונן באמצעות הנשק שכל יצור חי טומן בתוכו: אבולוציה. ה"לחץ" הסביבתי שהפעילו עליהם התרופות האנטיביוטיות גרמו לברירה הטבעית לקדם אל הדורות הבאים רק, או לפחות בעיקר, את מי שבגופו חלו, במקרה, מוטציות שהקנו לו עמידות כנגד החומר האנטיביוטי. כך התפתחו והתרבו חיידקים רבים שהתרופות האנטיביוטיות השונות פושט "לא עבדו עליהם".
אחרי כמה סבבים של "מירוץ חימוש", נראה שהמלאי של כושר השינוי הכימי של התרופות, קרוב מאוד למיצוי. מצב עניינים זה הביא את יהושע לדרברג, חתן פרס נובל בפיסיולוגיה או רפואה לשנת 1958, לכתוב את הדברים הבאים: "העתיד שלנו בני-האדם, ושל החיידקים ייראה כמעין פרקים של ספר מתח, או סדרת ריגול בטלוויזיה, שתוכל להיקרא 'החוכמה שלנו, נגד הגנים שלהם'". כאן פחות או יותר, נכנס לתמונה טום פריידן, רופא יהודי אמריקני שבשנת 2009 מונה למנהל המרכז האמריקני הלאומי לבקרה ומניעה של מחלות (ה-CDC).
נגיפים הם סיפור אחר
פריידן החל את דרכו ב-CDC כאחראי על "המודיעין האפידמיולוגי" ובמסגרת זו התחקה אחר המופעים של שחפת בניו-יורק, וחיפש כל העת דרכים לדיכוי ההתפרצויות של המחלה. הצלחתו בתחום זה, וההתמחות שלו ב"תרגילים" של חיידקי השחפת, הובילו אותו - כעובד שה-CDC השאיל לממשלת הודו, עוד בטרם התמנה למנהל הארגון, לתת-היבשת ההודית. שם, בין השנים 1996 ל-2002, הוא סייע לגורמי הממשל המקומיים לפתח דרך להשתלט על חיידקי השחפת, שהתפרצויות שלהם היוו משבר לאומי. לפי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, המבצע שניהל פריידן בהודו הביא להצלת חייהם של כשני מיליון בני-אדם.כשהתמנה לתפקיד מנהל ה-CDC, הוא תואר כ"מומחה מספר אחד בעולם להיערכות ולתגובה למשברים בתחום הבריאות". ואכן, בשנת 2014, כשהתחוללה הפריצה הגדולה של נגיפי אבולה במערב אפריקה, שבמקרים מסוימים הגיעו עד ארה"ב, היה זה פריידן שנטל את שרביט המצביא, וניהל את הקרב של האנושות כנגד הנגיף המסתורי והקטלני - עד לניצחון (הגם שנראה שמדובר בניצחון זמני, ושצפויות לנו התפרצויות נוספות).
נגיפים הם סיפור אחר. ראשית, הם לא חיים, במלוא מובנה של הגדרת החיים, מכיוון שהם אינם מסוגלים לשכפל את עצמם באופן עצמאי. נגיף בנוי מרצף גנטי (די-אן-אי או אר-אן-אי), שמוקף במעטפת של חלבונים. כדילהתרבות, הוא חייב לחדור לתוך תא חי, לכבוש ולשעבד אותו לצרכיו. הנגיף משלב את המטען הגנטי שלו בזה של התא הנכבש, ומאותו רגע, התא משקיעאת רוב משאביו בייצור עוד ועוד נגיפים, שיוצאים למסעות מלחמה ומשתלטים על עוד תאים, עד לסוף המר. חשוב לזכורשמכיוון שנגיפים אינם חיידקים, שום תרופה אנטיביוטית לא יכולה לפגוע בהם.
פריידן ניתח את נתוני התפרצות האבולה, והראה שללא התערבות, המגיפה תגדל באופן מעריכי (אקספוננציאלי) עד שתדביק יותר ממיליון בני-אדם בתוך ארבעה חודשים. מסקנה זו הובילה אותו לגיוס משאבים וכוחות בין-לאומיים. בשיא התגובה, עבדו בצוות התגובה שניהל פריידן, 200 אנשי צוות ורופאים אמריקניים במערב אפריקה וכ-400 עובדים במטה ה-CDC באטלנטה. הצוות הבין-לאומי כולו מנה כ-4,000 עובדים, מהם 2,000 מעובדי ה-CDC שנפרשו במקומות שונים בעולם.
נגיפים מתפרצים
אבולה היא מחלה שאפשר לתארה כמעין קדחת דימומית, הגורמת לקריסת מערכות ולמוות. היא נגרמת בידי נגיפים בעלי תצורה אופיינית, שהיו לא מוכרים למדע, עד שפרצו לתודעה, כשהכחידו כפרים שלמים במערב אפריקה. מדובר בתופעה הקרויה "נגיף מתפרץ", כלומר, נגיף שלא תקף ולא היה מסוגל לתקוף בני-אדם, וחי עד שלב מסוים בגופו של בעל-חיים מסוים שהיה ה"מארח" שלו. אלא שהאבולוציה הקנתה לו, באמצעות מוטציה מקרית, יכולת לפרוץ ולהתקיים בתאי גוף האדם. מכיוון שגופנו לא מכיר את הנגיף הזה, הוא לא פיתח מעולם אמצעי הגנה כנגדו, דבר שמותיר את בני-האדם כטרף חסר אונים לנגיפים ה"מתפרצים".
מכיוון שכאמור, תרופות אנטיביוטיות אינן יעילות כנגד נגיפים, הדרך העיקרית להתגוננות, היא זיהוי בעל-החיים המארח את הנגיף בדרך הטבע – והימנעות מכל מגע עם המארח הזה. פריידן לא הצליח למצוא מיהו בעל-החיים המארח את נגיפי האבולה, אבל באמצעות משטר מדוקדק של זיהוי מוקדם ובידוד קפדני, הוא הצליח בכל זאת לבלום את ה"התפרצות".
קיימים סוגים נוספים של נגיפים מתפרצים, ונראה שבעתיד נכונו לנו התפרצויות נוספות, של נגיפים שכבר התפרצו בעבר, וגם של כאלה שעדיין לא למדנו להכיר. במקרים כאלה, יוכלו מנהלי מערכות הבריאות ליישם את דוקטרינת המלחמה של פריידן, שנראית אולי יקרה ומורכבת, אבל עם ההצלחה, כמו שאומרים, אי-אפשר – וגם לא צריך – להתווכח.
בעקבות הניצחון הדרמטי על נגיפי האבולה המתפרצים, נבחר פריידן לרשימת 100 המשפיעים של מגזין "טיים", שם הגדיר אותו ראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג, כ"מנהיג המשפיע ביותר בהיסטוריית הבריאות של הציבור האמריקני".
מה יהיה?
פריידן, שהפעיל בהצלחה את שיטת ההתגוננות המאסיבית שלו גם כנגד נגיפי ה"זיקה", אמר בהזדמנויות שונות, שמוטב שנפעל בעוד מועד כדי לפתח שיטות הגנה שיתבססו על חומרים בעל מבנים מדויקים, שימנעו מהנגיפים לחדור אל תאי גופנו. מדובר בשיטות מתקדמות ויעילות לייצור חלבונים או חומרים אחרים שלא קיימים בטבע, ואשר ייצמדו לנגיף - או לקולטנים שמוצגים על תאי האדם, ויחסמו את האתרים המולקולריים שבאמצעותם הוא חודר אל תוך התאים.
כדי לעשות זאת בלוחות זמנים קצרים יחסית - דבר חיוני באירועים של נגיף מתפרץ, כמו, נגיפי האבולה, או הסארס, או הקורונה ואחרים – יש לתכנן את המבנה והרצף של החלבון המבוקש במחשב - ואז לבנות אותו במעבדה. למעשה, זה תהליך שאפשר לבצעו גם כיום, אלא שהחלבונים שמיוצרים בדרך זו לא פועלים בסופו של דבר את פעולתם. מדענים שעוסקים בתחום זה, סבורים שאולי כדי ליצור חלבון מתפקד, אין צורך לבנות אותו מאפס. במקום זה, מוטב להבחין בין עיקר לטפל. בין מבנים שעיקר תפקידם פיסי, לבין חלקים שבהם טמונה הייחודיות ויכולת הפעילות. כדי לעשות זאת, יש לבנות מודל מתמטי שיריץ מיליוני אפשרויות שונות של שילובים. מתוך החישובים, אפשר יהיה לבחור תצורות שונות של נוגדנים, לבדוק אותם – עד שיימצאו הנוגדנים שמתקפלים נכון ומתפקדים כראוי.
בינתיים, ברמת היכולות לנהל מלחמה כנגד נגיפים מתפרצים, בהגנהאו בהתקפה, אנחנו מצויים במצב נחות. כדי להשיג יתרון אסטרטגי ובר-קיימא, לטווח ארוך, עלינו להשקיע ב"מלחמת ביון", להבין איך הנגיפים משיגים ומפתחים גרסאות וזנים חדשים – ולחבל בתהליך הזה (או להכין כנגדו,מראש, חומרי בלימה מתאימים). במילים אחרות, לא להשתמש ב"הפצצות שטיח" הרסניות, אלא בפעולות קומנדו ממוקדות ומדויקות, שנוטלות מהאויב את יכולתו לגרום נזק.
האם המלחמה הזאת תסתיים בניצחון? האם יהיה ל"סרט" הזה סוף טוב? קשה לדעת, אבל ברור שלפנינו מלחמה לא פשוטה, רבת תהפוכות, שבה הכוח המרכזי, הטבע והאבולוציה, עומדים דווקא בצד של האויב שמאיים לכלות את המין האנושי.
על טום פריידן:
ביוני 2019 הוא הורשע בעסקת טיעון בהתנהגות לא הולמת כלפי נשים שעבדו במחיצתו.
כיום הוא עומד בראש מרכז "פתרונות להצלת חיים" (מוסד ללא כוונת רווח), הממומן בידי ביל גייטס, מייקל בלומברג ומארק צוקרברג.
לפנייה לכתב/ת 
