אליפות ישראל בפוקר
רשמים מאליפות ישראל בפוקר בווארנה
(צילום: Shutterstock)
תמיד הייתי אמביוולנטי לגבי טיולים שנתיים. מצד אחד, כיף לצאת מהשגרה, חופש מהלימודים זה תמיד דבר מבורך, ונחמד לראות את המורים קצת יותר נגישים. מצד שני, איכשהו תמיד מעורבים בהם הליכה במים, שקי שינה מטונפים, צעדה של שעות שמלווה בהסברים מייגעים, "ארוחות שדה" מחרידות ותמצית מרוכזת במיוחד של פוליטיקה ודינמיקה חברתית.
לטיול השנתי של חובבי הפוקר בארץ לווארנה - או בשמו הרשמי יותר "אליפות ישראל בפוקר" - ציפיתי בכיליון עיניים. הפעם החופש הוא מהעבודה, את שקי השינה מחליפים חדרי מלון נוחים, ההרצאות מטעם האקדמיה לפוקר מעניינות ומועילות פי כמה מההסברים ההם של המורה לשל"ח, ולא, אין הליכות במים. מקסימום נסיעה לקניון וחזרה.
בשנה שעברה, כששידורי הלייב מהאירוע עיטרו את הפיד שלי בפייסבוק, צפיתי בפרגון מהול בקנאה באייל "קסיאס" אשכר, ממייסדי האקדמיה, כובש את התואר בפעם השלישית אחרי האדס־אפ מטורף עם סטודנט מוכשר במיוחד שלו, אייל פאלק. אז גמלה בלבי ההחלטה שאת האירוע הבא אני לא מפספס.
גילי ואייל באליפות ישראל(צילומים: סבב הפוקר הישראלי)
כבר בנתב"ג היה אפשר לחוש באנרגיה המיוחדת - מין מפגש קצוות של כלל שחקני הפוקר בארץ, מכל הסוגים, מכל הגילאים ומכל הרמות. מכיוון שאני אוחז בקילומטרז' מכובד של משחקי לייב, היה נחמד לפגוש לא מעט שחקנים שיצא לי להתרועע עמם בשולחנות כאלה ואחרים. אנחנו הנגלה האחרונה של הטיסות לווארנה ומצטרפים לשאר השחקנים ב"אינטרנשיונל הוטל קזינו", שהגיעו בטיסות קודמות וכבר מזמן בעניינים.
מקלחת קצרה, ואני מוצא את עצמי בשולחן, סופר את הצ'יפים ומצפה בהתרגשות להשלים מהביג עם ג'ק 9 לבבות לפתיחה ותשלום של ארבעה שחקנים. הפלופ מבשר הטובות מציג ג'ק 6־9 עם שני תלתנים ולב אחד, שעובר בצ'ק עד אליי. זה הזמן להרביץ שליש קופה ולקבל תשלום מהכפתור. הטרן מביא איתו 10 תלתן מאיים, אבל אני מחליט שאין שום סיבה שלא לייצג גם את הצבע וגם את הקנטה עם הזוגות שלי, ומרביץ קצת למעלה מחצי קופה רק כדי לקבל רייז של קופה וחצי. את השחקן בכפתור אני לא מכיר, ונכון לעכשיו אני גם לא מעוניין להכיר, אבל הידיעה כי בריבר תגיע ככל הנראה דחיפה משכנעת אותי לזרוק את היד שלי פייס אפ, בתקווה שהבחור האגרסיבי ממול יראה לפחות סטרייט פלאש. אבל הוא זורק את הקלפים שלו למאק, אוסף את הצ'יפים באדישות, ולי לא נותר אלא להתנחם בזריקה טובה של יד חזקה, על בורד לא פשוט.
זו הפעם השביעית שאליפות ישראל בפוקר מתקיימת במתכונתה הנוכחית, והשלישית בווארנה. את האבסורד שבקיום אליפות ישראל מחוץ לגבולות המדינה בגלל נושא החוקיות נשאיר לכתבה אחרת, אבל אין ספק שהאירוע זוכה להכרה וגדל משנה לשנה. כמעט 400 שחקנים משתתפים באליפות הזו, שפתוחה לישראלים בלבד, עם יותר מ-700 כניסות - שיא של כל הזמנים. הפעם, מלבד 50 אלף יורו למנצח, גביע הולם ותהילת עולם, מתווספת לזוכה המאושר גם חבילה נאה ל-WSOP שתיערך ביוני בווגאס, כולל כניסה לאחד מטורנירי הצד, מתנה מהמארגנים שאינה מתוך קופת הפרסים.
לשולחן שלי מצטרף גילי מנדזלבסקי, תופעה יוצאת דופן בנוף הפוקר הישראלי, ולא אגזים אם אוסיף ואומר העולמי. גילי הוא שחקן כבד ראייה, שנעזר בחברו הטוב אייל אגם כדי לרסק את השולחן. לאחר שאגם לוחש באוזנו אילו קלפים הוא מחזיק ומוודא שהוא מעודכן בערכם של הצ'יפים השונים, הוא מתחיל - כמתבקש ממקצועו כחוקר פרטי - לאסוף ראיות ומתאר לגילי בפרטי פרטים כל מה שקורה בשולחן, גם כשהוא אינו ביד.
"סיט 1 זרק, סיט 2 פתח, סיט 3 חושב קצת ומטרבט", וכך הלאה. "סיט 3 טירבט גם לפני שלוש ידיים, נכון?", גילי ספק שואל ספק קובע, ואייל לא בטוח בתשובה. האמת שגם אני לא. הזיכרון הפנומנלי שלו הוא מושא לקנאה. הדינמיקה בין השניים מרתקת כמו שהיא אפקטיבית, וגילי משלש את הערימה שלו אחרי יד מטורפת כששני החבר'ה שיושבים מימיני, שמזמן מחוץ ליד, מוסיפים שמן למדורה כשמתברר שאחד החזיק בדיעבד צבע נאטס והשני פול. מה לכל הרוחות מחלקים כאן הדילרים?
גילי לוקח את היד עם זוגות אס מלכה אוף אחרי השוואה קשה אך משתלמת בריבר. את האליפות הזו הוא יסיים במקום התשיעי והמכובד, אחרי שלא יצליח לשבור זוג מלכות עם האס קינג יהלומים שלו. "שלוש שעות אני קארד דד", הוא מספר לי, "עד שהגיעו הקלפים האלה ונאלצתי לדחוף אחרי רי־רייז פרי פלופ". למרות שהוא משחק הולדם רק שנה וחצי, לגילי יש כבר זכיות יפות בטורנירים בחו"ל והוא זוקף להצלחה שלו, מעבר לריכוז, לסבלנות ולזיכרון, את עברו כמתכנת, תואר במתמטיקה, ועיסוק מתמיד בפסיכולוגיה.
את השחקנים באליפות הזו אפשר לחלק לכמה סוגים: המקצוענים שבאים להוסיף עוד תואר לרזומה ולהעשיר את הבנק־רול שלהם, הדילרים שמנסים לתעל את ניסיונם הרב כ"משקיפים" ולהביאו בשעת השי"ן אל שדה הקרב, החובבים ברמות השונות שמעוניינים להתהדר בתואר הנכסף, לכבוש את אחד הפיינלים או לפחות "להגיע לכסף", ו"המהמרים" שמנסים לצ'נס את הקופה עם מהלכים בלתי אפשריים שיכולים להוציא כל שחקן פוקר שפוי מדעתו. אבל מה שאפיין מבחינתי את הסיטואציה הוא בעיקר הגיוון האנושי, וללא טיפה של ציניות יש כאן המון סיבות לאופטימיות בכל מה שנוגע לחברה הישראלית. מלבד עצבים ויצרים לבנטיניים מובנים בלהט המשחק, לא מצאתי שום אינדיקציה לגזענות, לפילוג, לשיסוי או לכל דבר מהסוג הזה שאנחנו שומעים בכל יום בתקשורת בתקופה האחרונה. להפך - המון פרגון, עידוד, חברות, הדדיות, כבוד ואמפתיה.
אני מביט בשולחן, צופה במגזרים השונים של החברה הישראלית משחקים ביחד בהנאה וביחס מעורר הערצה לנציגות הנשית. פוליטיקה? מחוץ לתחום. אפילו הפוליטיקה הפנימית של סצנת הפוקר בארץ באה כאן לידי ביטוי אך ורק בשיתוף פעולה מלא והדדי של שלושת הגופים המובילים בארץ בתחום - IPC, האקדמיה לפוקר וראנר ראנר.
IPC, בניהולם של היזמים ושחקני הפוקר רועי אבן ונדב שנהב שיזמו והפיקו את האירוע, חתומה כבר עשור על עשרות הפלגות ואירועי פוקר המותאמים לישראלים בחדרי פוקר בחו"ל. האקדמיה לפוקר אחראית כבר יותר משש שנים לפס ייצור של שחקני פוקר מעולים עם שלל סדנאות וקורסים לשיפור המשחק מכל האספקטים שלו. וראנר ראנר מארגנים במקצוענות ראויה לציון ליגות פוקר לחובבים בכל רחבי הארץ. למרות שאליפות הארץ בפוקר מעולם לא הייתה מטרת־העל של המארגנים, השחקנים הצביעו ברגליים, ונדמה שבשנים האחרונות הפך האירוע לקונצנזוס, והתואר "אלוף ישראל בפוקר" מוכר גם בראיונות בתקשורת הישראלית וגם בייצוג בטורנירים נחשבים בחו"ל.
הפעם, מי שיזכה בתואר הוא ציון שמאי, בחור צנוע בן 52 מהישוב הקהילתי פוריה, הנדסאי בניין במקצועו. פוקר הוא משחק כבר תשע שנים, ובאירועי הלייב של IPC בחו"ל הוא לוקח חלק ארבע שנים ואפילו מחזיק בגביע אחד. למרות ששמאי אינו מקצוען, חבריו לשולחנות מודים שמאוד קשה לשחק מולו. הוא שחקן אגרסיבי אך מחושב, שלא מפחד לקחת סיכונים, וקשה מאוד לבלף אותו. הוא יודע גם לזרוק ידיים חזקות, כמו טריפס ג'ק על בורד רטוב במיוחד לאחר שמהלך היד היה חשוד בעיניו.
למרות שיהיו כאלה שיגידו שצריך הרבה מזל כדי לזכות במקום הראשון בטורניר כזה, ולמרות הריצה המטורפת שלו במהלך כל הטורניר כמו פול בריבר מול שתי קנטות או זכייה בפליפים ברגעים המכריעים, אי אפשר לקחת ממנו את ההישג הזה. בעיקר בזכות העובדה שכאילו בשביל להוכיח את היצירתיות, המחשבה והרצינות שבה הוא לוקח את המשחק - רגע לפני הטיסה הביתה הוא כבש גביע נוסף בטורניר ה"ווין דה באטן". זה, רבותיי, כבר לא מזל. זה אלוף אמיתי.
כמו בכל טורניר ראוי לשמו, השבירות הן חלק מהמשחק. למרות שנשברתי לא מעט פעמים באירוע הזה, הגיע זמנו של הנס הפרטי שלי. אנחנו בבאבל הישיר לכסף של טורניר הדיפ סטאק. שני שולחנות אחרונים, ואני - איך לא - הערימה הקצרה בשולחן. רגע לפני שהביג דופק לי חצי ערימה, אני מועבר אחר כבוד לשולחן השני ומתיישב מימינו של אורי, הבחור השני עם הערימה הקצרה, מציל אותו מהביג הפרטי שלו. אנחנו סופרים צ'יפים ונדהמים לראות שאנחנו עם אותה ערימה, אבל בדיוק. על הצ'יפ. "הצלת אותי", אורי מנפנף בנתון שהספקתי להסיק לבד, "אני בפרי־רול לעוד שני סיבובים לפחות, ואם לא תכפיל, אתה בחוץ לפניי".
"לקראת סוף השבוע אתה נכנס לאופק גדי ואז כדאי להיזהר במיוחד בנושאים כספיים"(צילומים: סבב הפוקר הישראלי)
"איך אתה משלם עם 2־5 איך?!", זועק הבחור עם הג'קים השבורים, "רק השלמתי מהביג, אחר כך תפסתי אותם בפלופ", מתנצל השני באושר מופגן. אני ואורי לא מצליחים להסתיר את השמחה לאיד הפרטית שלנו ומחזיקים מעמד עוד כמה ידיים עד אול אין משולש מהסרטים: אורי דוחף מ־UTG זוג שמיניות, שחקן מעמדה אמצעית דוחף בעצמו עם אס 6 סוט כדי לבודד, ואני מתעורר בביג עם אס קינג אוף ומצטרף לחגיגה. הפלופ מציג קינג בשבילי, משלים לאורי סט שמיניות ופלאש דרואו לסוטד אס של המבודד. הטרן מביא איתו עוד אס, אני כבר בזוגות מחכה לפול, אורי מתפלל שלא יישבר, אבל הריבר מעיף את שנינו עם הצבע הנכסף. תם ונשלם הטקס, אבל לפחות בדרמטיות הראויה ועם קצת מזומן ביד.
גליון פברואר של בלייזר עכשיו בדוכנים(צילום: אלכס ליפקין)
למקרה שפספסתם:
- אחת ולתמיד: מה עושים עם יד חזקה בפוקר? צ'ק או אול-אין?
פורסם לראשונה 18/02/2020 10:06
לפנייה לכתב/ת 
מרגישים ממוזלים?
צילומים: סבב הפוקר הישראלי
מומלצים
