שתף קטע נבחר

יש תהליכים שיאיר גולן לא מצליח לזהות

הח"כ ממרצ, ההוא מהנאום ביום השואה, קבע שהימין זו חבורה של פנאטים, אלימים ולא ציונים. חוסר ההבנה שלו מעלה את השאלה אם הוא מביט במראה

 

יאיר גולן באולפן ynet (צילום: ניצן דרור)
ח"כ יאיר גולן (צילום: ניצן דרור)

באחד מציוציו האחרונים כתב ח"כ יאיר גולן (העבודה-גשר-מרצ), מזהה התהליכים הרשמי, את הדברים הבאים: "הימין הוא לא לאומי, ולא ציוני, הוא פשוט גלותי. הימין רוצה אזרחים פסיביים, אדישים, חומר ביד היוצר, והיוצר הוא חבורה קטנה, פנאטית, אלימה מילולית ופיזית, המחפשת כל העת דרך לכפות חזון משיחי, אלים ופנטסטי על אנשים ששכחו שיש תקווה, ושאפשר אחרת".

 

 

גולן אולי משתמש בשפה בוטה אבל הוא מייצג תפיסה שקיימת בקרב חלקים גדולים בשמאל הישראלי, ולאו דווקא הקיצוני והסהרורי שרואה נאצים בכל מקום שבו ישנה מחלוקת אידיאולוגית. גולן חושב שהימין יכול להיות אחד משניים: או רשע אלים וכוחני, או טועה, טיפש וחסר יכולת מחשבה. יותר נוח לו לבצע חלוקה בין הימין הקטן, הרשע, שאינו טיפש בהכרח, לבין הימין הגדול, הנמצא שם רק בגלל שהוא טועה.

 

החלוקה לרשעים וטיפשים נובעת מכך שקשה לגולן לראות שיש הרבה ימנים. מכיוון שהוא פגש ימנים בחייו במהלך שירותו הצבאי (המרשים מאוד, אגב), הדרך שלו להתמודד עם המחלוקת האידיאולוגית היא הקביעה שהצד השני פשוט טועה. לו רק היה יודע מה שיאיר גולן יודע, לו רק היה מזהה תהליכים כמוהו, הרי שמרצ הייתה מפלגת השלטון.

 

 

למזלנו, העולם לא פועל ככה, ובניגוד מוחלט למה שגולן טוען, מפלגות כמו מרצ יכולות להתקיים רק כמיעוט. לא כי הן רעות, וגם לא כי הן טיפשות. אלא כי הפרוגרסיביות תמיד תהיה תפיסת קצה. שזה תפקידה - לאתגר את החברה ולנסות לגרום לקצה להוביל את המרכז. בדיוק כמו שתפקידם של הנצים מהצד השני לשמור על המרכז מיציאה לדרכים מסוכנות שיחסלו את הכלכלה הביטחון ותחושת הזהות בישראל.

 

מבחינתו של גולן, כל עוד הימין נמצא כמיעוט קטן באופוזיציה, אז לא נורא. אפשר להכיל אותו. הוא אמנם פרימיטיבי ומסוכן, אבל כשהוא מיעוט אפשר לתת לו לדעוך לאט או להמתין עד שהוא יתבגר ויראה את האור המגיע מכיוונו של השמאל הפרוגרסיבי. אם חלילה הימין בשלטון, והימין כאמור הוא טיפש או רשע, אזי המדינה הולכת לאבדון. תחושת המצוקה הזו היא היוצרת את הזיהויים השגויים של גולן.

 

והוא לא לבדו. תחושת הפניקה שישראל מידרדרת והולכת מבחינות שונות היא רווחת בחלקים נרחבים בשמאל הישראלי. הם מתעלמים מכל מדד של צמיחה כלכלית ושיפור ברמת הדמוקרטיה על פי מחקרים חיצוניים לישראל. מבחינתם, ימין זה אלים, שמאל זה מתקדם.  

 

 

מפתיע במיוחד חוסר ההבנה הבסיסי בהבדלים בין ימין ושמאל. הימין מקדש את החירות בזמן שהשמאל מקדש את השוויון. הימין מבקש "חיה ותן לחיות, עם מינימום התערבות ממשלתית", בזמן שהשמאל אומר "תחייה ככה כל עוד אתה קטן ולא מפריע לי, אבל אין שום בעיה שאני אכפה את הדעות שלי, הנכונות, עליך, כי זו תפקידה של המדינה".

 

הטענה שהימין אינו לאומי או ציוני מצטרפת לתבנית נוספת שמגיעה מחלקים נרחבים בשמאל: – טענה לגופו של אדם במקום לגופו של עניין. גולן לא מצליח להתמודד עם טענות של ימין המבקש לשמור על שטחי המולדת, לקדם כלכלה חופשית או לשמר תרבות יהודית. במקום להראות מדוע לטענתו הפתרונות שלו, אלו שנכשלו שוב ושוב במהלך ההיסטוריה, הם הנכונים, גולן מבקש לגדף את מי שחושב אחרת.

 

מעניין לדעת אם כשגולן מסתכל במראה הוא יודע לזהות גם את הרעל שהוא עצמו מביא לתוך החברה הישראלית, כאשר הוא שולל את זכות הקיום הרעיוני של מחצית מאזרחי המדינה.

 

  • עו"ד רן בר-יושפט הוא היסטוריון וחוקר יחסי מערכת המשפט והשלטון בישראל

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים