אלמנתו של עמנואל מורנו מצטרפת למאבק להשבת החיילים והאזרחים מעזה
מאיה מורנו-אוחנה החליטה להצטרף למטה המאבק להשבת גופות החיילים וכן שני האזרחים הישראלים המוחזקים בעזה: "הוא היה הופך עולמות בשביל להחזיר אותם". בשבוע הבא תנאם בעצרת ענק למענם בבאר שבע
כבר יותר מחמש שנים וחצי שסגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול מוחזקים בידי ארגון הטרור חמאס בעזה. משפחותיהם נאבקות מאז על מנת לקדם את שחרורם ולהביאם לקבורה בישראל, ומנהלות קמפיין ציבורי בארץ וגם בעולם במטרה ללחוץ על הממשלה. כך גם משפחות האזרחים שנמצאים בעזה אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. בימים האחרונים הקמפיין להשבתם צובר תאוצה, וכעת מצטרפת אליו מאיה, אלמנתו של סא"ל עמנואל מורנו, קצין סיירת מטכ"ל שנהרג בלבנון.
מורנו-אוחנה החליטה להצטרף למטה המאבק להשבת גופות החיילים וכן שני האזרחים הישראלים המוחזקים בעזה לאחר שפגשה את שמחה גולדין, אביו של הדר. נושא החטופים קרוב לליבה של מאיה. בעלה, סא”ל מורנו ז”ל, נהרג במלחמת לבנון השנייה בעת ששירת כקצין בסיירת מטכ”ל, ותמונתו אסורה לפרסום עד היום.
במשך שנים היא חיה עם עמנואל, לוחם צה"ל שהיה מעורב בפעולות חשאיות רבות, ואף לקח חלק במאמצים לשחרורו של גלעד שליט. הוא היה הראשון שפרץ לחדר במבצע לחטיפתו של המחבל מוסטפה דיראני בלבנון ב-1994.
ביוני 2006, מיד לאחר חטיפת גלעד שליט, הוקפץ לעזה בתקווה לנסות לחלצו או לאסוף מידע על אודותיו בשבי. את הבוקר ההוא מאיה זוכרת היטב. היא לא שאלה את בעלה כלום אז, לאחר נכנס הביתה כרוח סערה, ארז תיק, לקח את התפילין ומיהר ללכת. מאיה ידעה שמשהו קרה. עמנואל לחש לה משפט אחד: "חטפו חייל ברצועת עזה, אנחנו יוצאים לשם", ונעלם לכמה ימים. באותו ערב שאלה אותה בתם אביה מדוע אבא לא חוזר הביתה. מאיה התיישבה ליד מיטתה של הבת ובין השתיים התפתחה שיחה. בשבוע הבא היא תחשוף את תוכן השיחה ההיא, בעצרת למען הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, שתיערך ביום רביעי הבא באמפי בבאר שבע.
לאחר מותו של עמנואל נישאה מאיה בשנית לאלירן אוחנה, ולשניים נולדו שתי בנות, נוסף על שלושת הילדים שיש למאיה ולעמנואל. הם מתגוררים במושב שוקדה שבעוטף עזה.
אתמול הסבירה בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות" את ההחלטה להשתתף במאבק להשבת החיילים והאזרחים: "בזמן האחרון אני מרגישה שעם ישראל לא מספיק ער לחשיבות של החזרת הגופות והאזרחים. אנחנו צריכים להתעורר. השיח וסדר העדיפויות צריכים להשתנות. אם עמנואל היה חי הוא היה הופך עולמות כדי להחזיר אותם, אני בטוחה בזה. כשמדינת ישראל רוצה, היא יודעת לפתור את הבעיה. יש לה את כל היכולות, אבל אני לא בטוחה שעושים מספיק מאמץ", היא מאשימה ואומרת כי עמנואל תמיד הכיר בגודל החשיבות של החזרת חייל שבוי, "ולא משנה אם הוא חי או מת".
בטרם החליטה להשתתף באופן פעיל במאבק הכירה מאיה את תולדות חייו של כל אחד מהנעדרים והשבויים, למדה את ההיסטוריה וגם למדה מה נעשה עד כה. "החלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהצטרף למאבק. עמנואל אמר לי פעם באחת השיחות שלנו: 'יש ימים שנדרש מאיתנו לומר את מה שצריך לומר', וזה הזמן שלי לומר את הדברים. אני מרגישה שיש לי אחריות, ולא רק מתוך מקום של אלמנה, אלא כאזרחית במדינה".
"לא ייתכן שמדינת ישראל תנהל מו"מ מול חמאס מבלי שהשבת הגופות הוא הנושא הראשון בו", קובעת מאיה. "כמו שעמנואל באותם ימים עזב את הכל והתמסר כולו לפעילויות הצבאיות תוך מסירות נפש, כך גם עלינו לפעול ולדאוג שהם ישובו הביתה. בעיקר עכשיו, לפני הבחירות, זה הזמן לומר. אנחנו, האזרחים, צריכים להוביל ולהכתיב מה חשוב לנו יותר ומה פחות".
לפנייה לכתב/ת 
