תבור, רוזה ולבנים

2019 זו שנה שאי אפשר להתעלם ממנה. בכל זאת, סיומו של עשור, ועוד לפני מספר עגול ושלם כמו 2020, זו שנה שחייבת לקבל איזשהו ממד מאגי כמעט. ביקב תבור מדובר אפילו בשנה מיוחדת במיוחד. קודם כל, כי היקב הוקם ב-1999, ומה שקרה בעשרים השנים הללו לא ממש נתפס. מחלום של ארבעה משפחות כורמים ותיקות מכפר תבור, להתפתח לאחד היקבים המובילים בארץ, הן מבחינת היקפי ייצור והן מבחינת איכות ומובילות. ועכשיו, כשהיינות הראשונים מבציר 2019 עושים דרכם לשוק, זה זמן טוב לסכם (בעיקר) את הבציר, ועל הדרך את העשייה של שני העשורים ביקב, שנדמה כי הגיעה השנה לשיאה עם מעבר של כל הכרמים לשיטת גידול אקולוגית. מה זה אומר? עוד רגע...

(צילום: יח"צ)

בציר 2019 היה בציר של ניגודים, אם להגדירו במשפט אחד. בחלק מהכרמים היה יבול נמוך, ובאחרים יבול גבוה מהרגיל; חווינו טמפרטורות מושלמות בלילה לצד ימי חום גבוהים וקשים; ימים של לחות גבוהה המסכנת את הענבים, ואז ימים יבשים שעושים רק טוב. כאמור, ניגודיות כפי שלא חווינו באף בציר בעבר. וכאן נכנס לתמונה היתרון הגדול של יקב תבור: פריסת הכרמים לכל אורכה ורוחבה של הארץ, מהרי הגולן עבור בהרי ירושלים ועד מצפה רמון. בעזרת עבודה מאומצת בכרמים ותזמון מועדי הבציר אפשר היה להפיק את המירב מהבציר האחרון של העשור. הגודל והפריסה מאפשרים תמרון ומשחק, כך שחרף הקשיים ובזכות האתגרים מופקים יינות נהדרים. כן, בוודאי שיש קשיים, ככה זה בעבודה חקלאית וככה זה כשמקשיבים לטבע. מחבקים את הקושי, נענים לאתגרים, בסוף זה מתגמל. בטח כשמסתכלים לטווח הרחוק ודוגלים בעבודה אקולוגית בכרם.

כרמים אקולוגיים

כל הכרמים בשליטת היקב עברו לשיטות גידול אקולוגיות. זהו אינו דבר של מה בכך ליקב בסדר גודל שכזה. מה זה אומר 'כרם אקולוגי'? זה אומר השבת המגוון הצמחי, בעלי החיים, העשרת הקרקע- הכל מתוך שאיפה לייצר הרמוניה, איזון טבעי. אחרי הכל יש לנו אחריות כלפי הטבע, כלפי בית הגידול של היין. עלינו לנהוג בכבוד. וככל שיש יותר הרמוניה ומינימום התערבות אנושית אגרסיבית, ככה יש סביבה בריאה יותר, וככל שהסביבה בריאה יותר כך הגפנים בריאות יותר. וגפנים בריאות מניבות ענבים מצוינים, וענבים מצוינים זה הלא התנאי הראשון הנחוץ לייצור יין מצוין. סך הכל די פשוט, לא? אנחנו מדברים על פעילויות המצריכות שעות עבודה רבות בכרמים, המון אכפתיות, ידע ודאגה, וכמו בכל תחום: העבודה הקשה משתלמת.

לבן ורוזה, ניצני יינות 2019

אז נכון שעכשיו חורף- למרות שבארץ שלנו ייתכן ועד שתסיימו לקרוא את הכתבה כבר יפציע הקיץ- אבל היינות הראשונים לצאת לשוק, באופן טבעי, הם הלבנים והרוזה. ממש עוד מעט יגיחו גם האדומים הקלילים, ואילו אחיהם הכבדים וה'רציניים', ימצאו עצמם על המדפים רק בעוד שנתיים לערך. בינתיים נסקור שני יינות שיצאו לשוק, המהווים נדבך חשוב בפורטפוליו של היקב וזוכים למקום של כבוד בקרב חובבי יין (וגם של 'סתם אנשים' שאוהבים לשתות יין).

(צילום: יח"צ)

רוזה ברברה, סדרת אדמה, תבור 2019

אחרי שנים של יחסי ציבור גרועים ובורות, הרוזה הוא ללא ספק אחד הכוכבים של הקייצים האחרונים, ובכלל. אפילו בחורף זה כבר ממש לא מחזה נדיר לראות חבר'ה מתענגים על רוזה צונן. ובצדק, אין שום סיבה לחשוב שרוזה- או בכלל יין לבן- הוא משהו ששמור רק לימי חמסין מהבילים. במיוחד רוזה כזה, מבוסס ענבי ברברה שגודלו במיוחד ונבצרו במועד האידאלי ליצירת רוזה (זאת בניגוד ללא מעט יינות רוזה המיוצרים 'על הדרך' כחלק מתהליך ייצור יין אדום, אבל לא ניכנס לזה עכשיו). ענבי הברברה, אם השם מצלצל מוכר, מקורם בצפון איטליה (פיימונטה), שם מייצרים מהם לרוב יינות אדומים שופעי פרי ורעננות. כאן הענבים גדלים בקרבת כפר תבור, ולאחר השרייה קצרה על הקליפות מתקבל הצבע הוורוד העדין. האף שופע פרי אדום בשל ופרוע, הפה חד ורענן. ועם זאת, מדובר ברוזה מורכב שאמנם אין שום בעיה לפרק ממנו בקבוק ככה סתם בצהרים, אבל הקסם האמיתי הוא דווקא לקחת אותו לארוחה טובה ולראות איך רוזה במיטבו יודע לשחק עם אוכל ולהיות חבר נהדר.

סוביניון בלאן, סדרת אדמה, תבור 2019:

מדובר באחד הסוביניונים המוצלחים בארץ, כזה שקוטף שלל פרסים בתחרויות, אבל הרבה יותר חשוב מכך- קוטף שלל מחמאות מכל מי ששותה אותו. ענבי הסוביניון בלאן גדלים בכרמים ותיקים בכפר תבור, עם גיל גפנים של מעל שלושים שנה, מה שתורם לפרי מרוכז ומדויק. באף ריחות טרופיים אך בכל זאת היין שומר על אופי רענן, אפילו מינרלי. וגם כאן, מתקיים השילוב הממכר בין יין שאפשר לשתות ממנו בקלות ובלי סוף, ומאידך יין מורכב ועשיר שכמובן ישמח לאוכל לצידו, ולהתעמקות בשלל הרבדים שיש לו להציע.