סודני יצר משחק וידאו: בוא תברח כמו פליט
לואל מאיין גדל 22 שנה במחנה פליטים. לפני 3 שנים הגיע לארה"ב, ושם פיתח את "סלאם": כמו 400 הקילומטרים שעברה המשפחה שלו מדרום סודן, השחקנים צריכים לברוח ממדינה שסועת קרבות, לחמוק מחיילים רעים ולקנות אוכל ותרופות. את הכסף שהם משלמים – הוא מעביר לפליטים אמיתיים
המטרה במשחק הווידאו שפיתח לואל מאיין היא לצלוח את מסע הבלהות שעובר פליט, חוויה שמשפחתו מכירה היטב, אבל השאיפה האמיתית של מאיין בן ה-25 היא לשנות את העולם.
מאיין, תושב וושינגטון הבירה, נולד למשפחה שעברה מסע של 400 קילומטר כדי לברוח ממלחמת האזרחים השנייה של דרום סודן. עכשיו הוא מקווה שמשחק הווידאו שפיתח, "סלאם", יאפשר למשַחקים בו להבין טוב יותר מה פירוש הדבר להיות חסר בית, רעב ונמלט.
"הרבה אנשים לא מבינים איזו דרך עובר פליט", מסביר מאיין, שאת 22 השנים הראשונות בחייו העביר במחנה פליטים בצפון אוגנדה, ואז עבר לארה"ב. "זה מסע של חיים ומוות", הוא אומר, ונזכר בסיפורים במשפחתו על מטעני חבלה מתפוצצים, חיות פרא – ותינוקות שננטשו על-ידי הוריהם משום שאלה לא יכלו עוד לטפל בהם.
עכשיו יושב מאיין בראש חברה משלו לפיתוח משחקי וידאו, והוא מאמין ש"גיימיפיקציה" – הפיכת סיפור חיים לחלק ממשחק שאליו מתמסרים המשתמשים – מאפשרת לאנשים רגילים להיכנס לנעליהם של הפליטים: קבלת החלטות במסגרת המשחק, הוא אומר, היא פעולה אקטיבית, ולא פעולה פסיבית כמו התוודעות לסיפורי פליטים דרך צפייה בסרטים.
ככה משנים את העולם
שם המשחק שפיתח מאיין הוא "סלאם", כלומר "שלום", והוא מאפשר לשחקנים שמעולם לא נאלצו לברוח ממדינה שסועת קרבות לצאת למסע וירטואלי אל "סביבה בטוחה". בדרך עליהם לחמוק מכוחות צבא עוינים ולמצוא די מזון ומים.
המשחק ביסודו ניתן אמנם להורדה חינם, אבל כשהמשתתפים צריכים במהלכו לקנות מזון, מים ותרופות לדמויות הווירטואליות שלהם הם מוזמנים לבצע את הרכישות האלה דרך אפליקציה – וההכנסות מהרכישה יועברו לפליטים בעולם האמיתי.
"'סלאם' הולך להיות המשחק הראשון אי פעם שיבנה גשר בין העולם הווירטואלי לעולם האמיתי, זה שבשטח", אומר מאיין. "כשמישהו קונה אוכל במשחק, הוא למעשה קונה אוכל למישהו שבאמת נמצא במחנה פליטים".
אבל בלבו יש למאיין משחק גם לטווח הארוך – הוא מקווה ש'סלאם' יחנך את בני הנוער של היום לקראת הפיכתם לדור הבא של מקבלי ההחלטות. "כשהם יקבעו את המדיניות הם כבר יבינו עם מה פליטים מתמודדים – רק בגלל העובדה שהם שיחקו במשחק שלי", הוא מאמין. "ככה אנחנו משנים את העולם ויכולים להשתמש בתעשייה לדברים טובים".
בעולם הגיימינג מסכימים ש"סלאם" יכול לחזק את מעמדם של משחקים מהסוג שמקדם מטרות חברתיות. "הגברת האמפתיה לפליטים היא עניין חשוב מאוד בתקופה שבה הממשל האמריקני מביע בגלוי סנטימנט נגד מהגרים ומקדם מדיניות פוגענית כלפיהם וכלפי פליטים", אומרת רייצ'ל לנדרי מארגון "ועד ההצלה הבינלאומי", הפועל למענם של מי שנאלצו לברוח מארצותיהם.
אמא חסכה דולר לדולר
כמי שגדל במחנה פליטים, מאיין לא ראה מחשב עד שיום אחד, בגיל 12, הוא התייצב במרכז הרישום של המחנה ונתקל במכשיר המוזר והמשוכלל הזה. "מיד אמרתי לעצמי 'וואו, אני רוצה להשתמש בזה יום אחד''", הוא מעיד, ומספר כי כשהעז לומר לאמו שהוא מעוניין במחשב, היא צחקה: "היא הביטה בי כאילו אני משוגע, ושאלה 'מה תעשה איתו? מי ילמד אותך להשתמש בו?'. אבל בגלל שהיא הייתה אמא שלי, היא לא ניסתה לשכנע אותי לוותר על זה".
לדברי מאיין הוא עצמו כבר שכח מהבקשה ההיא – אחרי הכול במחנה הפליטים שלו לא פעל בית ספר, כמעט לא היה היכן להטעין מכשירי חשמל, וודאי שלא היה מי שילמד אותו לתפעל מחשבים – אבל אמו, לעומת זאת, התמסרה בחשאי למשימה: היא החלה להפריש כסף שהרוויחה מתיקון בגדים של פליטים אחרים במחנה, ואחרי שלוש שנים הצליחה לחסוך 300 דולר – ובהם קנתה לו מחשב בהפתעה.
לנוכח ההשקעה של האם הרגיש מאיין כי חובה גדולה מוטלת על כתפיו: אם לא ינצל את המתנה כראוי, אמו לא תתייחס ברצינות לרצונות שלו ושל אחיו. בדרך למילוי המשימה ניצבו בפניו אתגרים גדולים: לא רק שלא ידע היכן להתחיל ללמוד להשתמש במכשיר הפלא החדש – הוא לא ידע אפילו היכן יוכל להטעין אותו. לבסוף מצא גנרטור בבסיס של האו"ם המרוחק שלוש שעות מהמחנה, ומאותו רגע ואילך היה צועד לשם מדי יום: בכל פעם היה מטעין את המחשב, מוריד אליו מדריכי תכנות, ואז חוזר ברגל. בשנים הבאות למד עוד ועוד על עולמם של המתכנתים.
למשחקי המחשב התוודע מאיין דרך חבר, שהכיר לו את "Grand Theft Auto: Vice City", משחק שנודע כאלים במיוחד. המשחק הזה גרם לו להבין עד כמה גדולה יכולתם של משחקי המחשב לשים את המשַחקים בהם בנעליהם של אנשים אחרים, ובעקבות זאת פיתח את "סלאם".
בתוך שישה חודשים כבר הייתה בידיו גרסה בסיסית של "סלאם", ואחרי שהעלה אותה לפייסבוק נרקם הקשר בינו לבין קהילות גיימינג ברחבי העולם, וחייו השתנו: מאיין הוזמן לדבר בפני מתכנתים וגיימרים בדרום אפריקה ובסן פרנסיסקו, זכה בתואר Global Gaming Citizen באירוע ה-Game Awards בלוס אנג'לס, ובהמשך הקים בוושינגטון חברה משלו – Junub Games.
מאיין, שבמהלך הבריחה מדרום סודן איבד שתיים מאחיותיו, אינו שוכח לרגע מאין בא. את אמו הפך לדמות המרכזית ב"סלאם", ואת המחשב הראשון שלו, זה שהיא חסכה דולר לדולר כדי לקנות לו, הוא שומר גם כעת בתיבת זכוכית בדירתו. "הזכות לייצג את היבשת שלי והמשחק נותנים לי כל כך הרבה תקווה", הוא מעיד, "והם נותנים עוד תקווה לפליטים".
לידיעת העולם הוא רוצה להביא את העובדה שקשייו של הפליט אינם מסתיימים כשהוא משלים את הבריחה מאזור הלחימה – אלא פעמים רבות הם רודפים אותו גם למחנה הפליטים. "אנשים חושבים שאתה מגיע למחנה וגר בו רק כמה שנים", סיפר לאחרונה ל-CNN, "אבל עבורנו הוא הפך לבית קבוע. חיינו בו 22 שנה ורק ניסינו לשרוד".
לפנייה לכתב/ת 
