להגיע לארץ המובטחת: "כך חצינו את שביל ישראל"
בגיל 23, לאחר השיחרור מהצבא גלעד שחם וחברו החליטו לעבור את "שביל ישראל" כטיול אחרי הצבא. עכשיו הוא מספר על החוויות, הקשיים ועל כל התובנות שלקח עימו לחיים
בשיתוף נייצ'ר וואלי
אחרי השחרור מצה"ל, החליט גלעד שחם בן ה-23 מזיכרון יעקב, כמו עוד אלפי ישראלים, לצאת למסע ביחד עם חברו לאורכו של שביל ישראל. הרעיון שהחל להתגבש במוחם של שני הצעירים קרם מהר מאוד עור וגידים, ועל אף שלשניים לא היה מושג כלשהו על האתגר שמחכה להם, האהבה לטיולים והסקרנות הכריעה את הכף. מהר מאוד מצאו השניים את עצמם בהכנות קדחתניות לקראת תאריך היציאה המיוחל.
מאז ייסודו בשנת 1995 מושך אליו שביל ישראל לא מעט ישראלים (ואף תיירים מחו"ל) מכל שכבות האוכלוסייה והגילים, אשר נחושים לחוות את הארץ מנקודת מבטו של הטבע, ולגמוא את 1,000 הקילומטרים המתפרשים לאורכה. עם השנים השתנה מעט המסלול, מקטעים נוספו ואחרים הוסרו, וקהילה גדולה החלה להיבנות סביב השביל המוכר, שכיום כבר הפך לשם דבר.
"האמת ששמעתי על השביל מחבר ופשוט נדלקתי", משחזר גלעד, "אני מאוד אוהב לטייל אבל אף פעם לא עשיתי איזשהו טרק. אמרתי לעצמי שזו הזדמנות טובה להכיר את הארץ לפני שאני טס לטיול הגדול בחו"ל. יש משהו נחמד בלהרגיש שאתה מטייל במקום שלך".
התוכנית המקורית של השניים הייתה להתחיל בנקודה הצפונית ולסיים בקורס צלילה בנקודה האחרונה של המסלול, באילת. אך בשל אילוצי העונה הם נאלצו לעשות את המסלול ההפוך ולהתחיל בעצם בנקודה הדרומית ולהתקדם משם צפונה. אמנם, לא לפני שהם ביצעו את כל ההכנות המקדימות, כמובן.
"במהלך השביל יש את המטיילים שמתכוננים מראש: קוראים באינטרנט, מארגנים ציוד וכד', ויש כאלה ששבוע לפני זורמים על זה בספונטניות. אני מהסוג הראשון", מודה שחם. " קראתי ממש כל אתר אפשרי באינטרנט, קניתי ספר מפורט שהוא כמו התנ"ך של השביל, הייתי בהרצאות, דיברתי עם שביליסטים קודמים, ישבתי ותכננתי במחשב איפה ישנים כל יום. השוויתי ציוד וקניתי את הכי חדש.
"יש מלא מקורות מידע, צריך רק להיכנס לזה", הוא מוסיף, "לפחות להתחלה זה ממש מסדר, בשביל להבין מי נגד מי. בהמשך אתה כבר מתרגל ומסתדר".
כאשר השניים מצאו עצמם בנקודת ההתחלה, הם הבינו שהאתגר לא הולך להיות כל כך פשוט. "הדרום נחשב לחלק היותר מאתגר של השביל", מסביר שחם, "אתה מסתכל על הר ענק ולא מבין איך אתה הולך לעלות את כל זה. מבחינת תוואי שטח יש מלא עליות וירידות וזה מקשה הרבה יותר על ההליכה. יותר חם במהלך היום ויותר קר במהלך הלילה. בנוסף, אתה לא יודע כמה מים ואוכל אתה צריך אז התיק כבד יותר באופן משמעותי".
סוגיית האוכל והמים הפכה למשמעותית במיוחד בדרום הארץ. בשל היות הדרום אזור מבודד יותר ודליל יותר באוכלוסייה ההיערכות הפכה למורכבת פי כמה. "זה הרבה מאוד לוגיסטיקה. אין לך מכולת אז אתה צריך להיות מגה מתוכנן כדי לראות שלא נגמר לך האוכל. גם אין מים בהרבה מקומות במדבר אז אתה צריך לשלם מראש למישהו שישים לך מים בחניון לילה וללכת לאסוף את זה לאחר מכן, זה נקרא "הטמנות"", מרחיב שחם. "לא חסרים סיפורים על שביליסטים שלא היו כל כך מתוכננים ונאלצו לקרוא ליחידת חילוץ".
השניים התקדמו בנחישות על השביל, גומאים עוד ועוד קילומטרים וצוברים חוויות וסיפורים כאשר הארץ נפרשת תחת רגליהם. יום אחר יום, שעה אחר שעה. בדרך הם חלפו על פני מקומות שרגלם לא דרכה בהם מעולם. נושאים את רגליהם אל מקומות שוממי אדם, אך גם אל יישובים מוכרים. "בצפון ממש עוברים דרך מקומות. בדרום, בגלל שהיישובים יותר דלילים, יש ימים שלמים שאתה לא רואה בית, שום מבנה ושום כלום. ממש כמו בסרטים: אזורים שלמים בלי זכר לקיומם של בני אדם. עם זאת, השביל עובר גם בתוך מצפה רמון או בתוך ערד. זה ממש תלוי.
צריך לזכור בסוף שאנחנו בישראל. כן הלכנו להצביע בבחירות כי זה היה לנו חשוב. אנחנו גרים בזכרון שזה על השביל אז בליל הסדר הארכנו את המסלול ב-6 קילומטרים וחזרנו למשפחה".
בדרכם הם פגשו לא מעט חברים חדשים. מטיילים, או "שביליסטים" כהגדרתם, שהתחילו את המסלול במקביל אליהם. "כל מי שהתחיל איתך ביום הראשון אתה רואה אותו גם ביום השני השלישי הרביעי", מסביר שחם, "היה מישהו שלא הכרתי שהלך איתי חודש ברצף, יום אחר יום. עכשיו אנחנו חברים ממש טובים. בדרום אתה חייב לישון בחניון לילה אז בסוף היום כולם מגיעים לשם. יש אווירה מיוחדת, כל אחד מבשל לעצמו ויושבים יחד. זה יכול להגיע גם ל-50 איש. יש מגוון מטורף של אנשים, המון דתיים. אני חילוני וזה נחמד להתחבר. פוגשים גם אנשים מהעולם שפשוט הקצו חודשיים כדי ללכת את שביל ישראל.
איזה חווית מעניינות היו בדרך?
"אצלי הכל מתוכנן. הדברים הלא צפויים קורים לאנשים פחות מתוכננים. הייתה רק פעם אחת בנחל עמוד. היה יום חם בטירוף והיינו ממש על הקצה מבחינת מים אז היינו צריכים לדבר עם הפקח של הנחל שיעזור לנו להשיג עוד.
"חוויה נוספת שעברה עלינו הייתה אחרי 3 ימים מתחילת השביל. הגענו ליישוב שנקרא באר אורה ליד אילת, חצי שעה נסיעה משם. היינו רעבים ועוד לא התאפסנו על איפה לישון, עברנו ליד גן ילדים והיה ריח טוב כזה של אוכל של גן ילדים. שאלנו אם לא איכפת להם להביא לנו את השאריות במקום לזרוק לפח. מפה לשם קיבלנו סיר ענק מלא בפסטה וקציצות".
בדרך הם הסתייעו רבות במלאכי שביל, אנשים מכל קצוות הארץ אשר מציעים לשביליסטים להתארח אצלם בתיאום מראש ללא עלות. "מלאכי השביל הם חלק מאוד משמעותי מהשביל", מאשר שחם, "כל אחד ומה שהוא נותן, אבל חלק גדול מהם מאוד מפנק. הייתי בציפורי אצל זוג צעיר, ומה הם צריכים שביליסטים עכשיו על הראש? הם נתנו לי להישאר אצלם לבד בבית בלי אינטרסים ובלי כלום. בפעם אחרת שהינו אצל מישהו במבוא בית"ר ליד ירושלים והייתה לו יחידת צימרים עם בריכה מחוממת ומקורה. מצאנו את עצמנו 20 שביליסטים אצלו בבית בלילה אחד".
לפי שחם, יופיו של המסלול נמדד כמכלול של חוויות שהשלם עולה על סך חלקיו. "לפחות מנקודת המבט שלי זו לא חוויה עם נקודת שיא מטורפת, אלא נקודות קטנות לאורך הדרך", הוא מאשר, "היופי זה היום יום, הצעד צעד".
לאחר חודשיים ושבוע לערך סיימו השניים את המסלול בהצלחה. הם צברו לא מעט חוויות ופגשו אנשים רבים בדרכם, אך לא רק אלה היו מנת חלקם. בתקופה בה הטכנולוגיה מושלת בכל תחום בחיינו (כמעט), הם אף גילו מחדש את הטבע שמחכה בחוץ.
"הרגשתי חיבור אמיתי לטבע, לארץ ישראל", אומר גלעד, "הכרנו כל כך הרבה מקומות ותוואי שטח מיוחדים. מקומות שבחיים לא הייתי מגיע אליהם לולא החוויה הזאת. זה גם היה חווייתי לראות את זה בעיניים אחרות: לא מעיניים של נסיעה ברכב אלא בעיניים של מטייל. הכל יותר לאט, אתה יכול פשוט לקלוט את מה שקורה סביבך. בסוף אין על מה לדבר אז אתה מתחיל ללמוד על צמחים, עצים וציפורים. כל מיני דברים כאלה".
היו גם קשיים?
יש הרבה קשיים. זו חוויה בלי אדרנלין. זה לא דרום אמריקה שאתה קופץ באנג'י מטורף או הולך לאיזו מסיבה. כל יום אתה פשוט הולך מלא וזה לא נגמר. הקושי הוא לקבל את זה ולהמשיך. הגוף כואב, הרגליים כואבות והתיק כבד. זה גם מאוד אינטנסיבי ללכת עם חבר צמוד במשך חודשיים על שביל אחד כל הזמן".
תעשה את זה שוב?
"האמת שהמחשבה הזאת עוברת לי בראש מדי פעם. אני חושב שבשביל לעשות את זה שוב ברצף חודשיים צריך להיות מטורף. זו חוויה חד פעמית. אבל אני לגמרי רואה את עצמי חוזר על מקטעים מהשביל".
בשיתוף נייצ'ר וואלי
לפנייה לכתב/ת 
