"הבנתי שאני לא צריכה לחשוף את הגוף שלי כדי להרגיש נשית ונחשקת"
מילדה שסגרה את עצמה בחדר בחיפה ושרה עד הלילה, לזמרת מצליחה שכל הופעה שלה היא סולד-אאוט. נסרין קדרי לא שוכחת מאיפה היא באה ולא מתנצלת על הדרך שעברה
בשנה האחרונה הבנתי שאני לא צריכה לחשוף את הגוף כדי להרגיש נשית ונחשקת. זה קרה בתהליך שעברתי, וזו גם הסיבה שבחרתי להצטלם עם כמה שפחות עור חשוף לשער של המגזין הזה. אני מרגישה שהעוצמה שטמונה במראה שלי מגיעה מהמבט, מהביטחון, מהחיוך הגדול. כשאני אוהבת את עצמי ומשדרת את זה לעולם, זה היופי האמיתי.
כשהרופאים העלו חשש שיש לי משהו בחזה חשבתי שזה סוף העולם. פחדתי מאוד, אבל לקחתי הכל בפרופורציות כי כל בן אדם צריך להבין שלכל התחלה יש גם סוף. ועדיין, אנחנו צריכים להיות מודעים לגוף שלנו. אני לא מפחדת מהמוות. היה לי סיוט חוזר בילדות, ממש בכל לילה. חלמתי שאני עומדת על הבמה ושרה — והנשימה שלי נעצרת. אני מסתכלת למעלה ורואה רק אורות. שאלתי הרבה אנשים מה פשר החלום, ואני מאמינה שהמשמעות שלו היא שנולדתי על הבמה ואמות על הבמה. לכן בסיטואציות של פחד וברגעי אובדן שליטה אני לא מתרגשת, כי אני יודעת שמה שצריך לקרות יקרה.
בילדות הייתי נשארת שעות בחדר שלי ומגלמת דמות מסרט ערבי. הייתי משחקת ושרה ומדמיינת שאני מפורסמת. שמה את השמיכה על הגוף ומנפנפת בה עם היד כמו בשולי שמלה. אלה דמיונות שהתפתחו בחדר הילדות שלי, וכשהדלת נפתחה הם פרצו ממנו אל העולם. הייתי ילדה תמימה — תמימות שהיא כל כך טהורה ונקייה ואמיתית, שרק רוצה להגשים את מה שהיא. לא איבדתי את התמימות הזאת. עד עכשיו, בגיל 33, אני עדיין הילדה בחדר ההוא. אני מדברת איתה ואומרת איך בא לי לחזור לתקופה הזאת, ונסרין של אז אומרת לי איך גדלת, אני כל כך גאה בך שהלכת אחרי החלומות שלך. אני מגשימה את החלומות שלי, ומשנה לשנה עולה בהישגים. הרצון שבי היה חזק ממני, ואני לא מאמינה שמהילדה הקטנה שגרה בחיפה ופשוט חלמה להיות משהו גדול — הכל קורה. כמובן שמדובר בהרבה כוח רצון, התמדה ועבודה קשה, שהם חשובים מאוד.
לא נולדתי להורים עשירים. אני באה מבית צנוע שבו לפעמים לאח שלי היה ולי לא — ולהפך. אבל יצאתי מהבית הזה עם כלים של צניעות, כבוד ואהבת אדם. יצאתי מהבית בגיל צעיר, נכנסתי לעולם המועדונים כדי לשיר, ושם היו אנשים מהסוג שרוצה לאכול כל חתיכה בגוף שלך. הייתי ילדה שלא הבינה את זה בהתחלה.
לא חשבתי שיש עולם שונה מזה של הבית והחדר שלי. כשחלמתי חלומות דמיינתי שיהיו סביבי אנשים טובים שיעריכו את המוזיקה שאני עושה, אבל בעולם המועדונים עשיתי סיבוב ארוך ומורכב מאד.
מחיית מחמד שמלטפים ומאכילים, הפכתי לחיה רעה. התמודדתי עם המון דברים לא נעימים במהלך הקריירה. בגיל ההתבגרות ילדה הולכת לחברות ויוצאת לדייטים ולסרטים, אבל אצלי לא היה דבר כזה. הייתי יוצאת מהבית מוקדם וחוזרת לקראת הבוקר. השכנים והשכנות היו מסתכלים עליי, ופתאום התחילו שמועות שהגיעו גם לאוזניים של אמא שלי. אמרו לה שלא מתאים איך שאני מתלבשת, ומה זה השעות שאני יוצאת בהן והרכבים שאני נוסעת בהם, עם כמה גברים ביחד איתי. אבל אני ראיתי את זה אחרת. לא עניין אותי מה כולם חושבים. רציתי לפרוץ כל גבול שעמד מולי.
לא אשכח את ההופעה הראשונה שלי, שהייתה בחדר סגור עם תמונות של סקס ושני שולחנות. החזקתי את המיקרופון והתחלתי לשיר, כי רציתי שישמעו את הקול שלי, ואנשים שעברו בחוץ התחילו להיכנס. בעל המקום הוסיף עוד שולחן ועוד שולחן, וכולם התעניינו מי זאת הזמרת הזאת. בסוף קיבלתי 200 שקל והייתי בעננים. הרגשתי שעשיתי משהו. כשבאתי לאמא עם הכסף ואמרתי לה "אמא, קחי, זה מהמוזיקה", היא בהתחלה לא הבינה. אמא הבינה וקיבלה את הכישרון שלי רק בגיל מאוחר. באותה תקופה היא חששה ממה שיגידו עליי.
כל הזמן בניתי את הדמות של הזמרת שפשוט רוצה להצליח. רציתי שישמעו את הקול שלי, והייתי מופיעה בכל מיני מועדונים. אפילו אם היו רק עשרה אנשים בקהל, לא היה לי אכפת. פשוט רציתי לשיר. אני לא מצטערת אף פעם על המקום שממנו באתי ועל הדרך שהייתי צריכה לעבור. להפך, משם צמחתי ושם הבנתי המון דברים על עצמי. היום אני הכי גאה בעצמי על זה שעברתי שדות מוקשים ומלחמות כדי להצליח, כי עברתי אותם בגבורה.
יש גברים שחושבים שאישה היא חפץ או רכוש שלהם, ובמקרה הפרטי שלי פשוט עצרתי את זה. בחודש הקרוב עומד לצאת לי שיר על כוח נשי שנקרא "ג'ינס או טייטס" ומדבר על התקופה שבה יצאתי עם האקס שלי. השיר מדבר על אמירות שמגיעות לפעמים מבני זוג כמו "מה זה, ג'ינס או טייטס? למה זה כל כך צמוד? לאן את הולכת לבושה ככה?" יש נשים שנגררות לתוך מערכת יחסים לא טובה, ולכן חשוב לי להשמיע את הקול שלי וחשוב לי שכולנו כנשים נשמיע את הקול שלנו.
אני רוצה שהשיר הזה ישפיע על אנשים, שיבינו שאישה היא מי שהיא ושאף אחד לא ישנה אותה. לאישה מותר לעשות מה שבא לה ומה שעושה לה טוב. אני לא מתביישת לומר שזה סיפור שקרה לי וחשבתי שוואלה, אם הוא אומר לי שלא צריך להתלבש ולהתנהג ככה אז הוא צודק, אבל היום אני אישה חזקה שיודעת מה היא רוצה. באנו לעשות אמנות ואנחנו גם שליחים, אז חשוב להעביר את המסר הזה.
כשאני שמחה אני רוצה שכולם יהיו שמחים איתי, וכשאני עצובה הם צריכים להיות עצובים איתי. אני מתבטאת דרך המוזיקה שלי, ואני הכי שקופה בזה. כשאני מתחילה לשיר אני נכנסת לעולם אחר לגמרי, חוזרת לילדה ההיא מהחדר בשכונת אלנבי בחיפה, וזה כל פעם מזכיר לי את התקווה שהייתה לה, בעצם לי. אני פשוט נסחפת לעולם שהוא שלי, רק שלי. גם אם יש אלפי אנשים בהופעה שלי, אני נמצאת ביני לבין עצמי, במחשבות שלי — ופשוט נסחפת.
אני לא יוצאת כרגע עם אף אחד, העבודה לא נותנת לי לחשוב על זה. זה הזמן שלי, ואם לא עכשיו מתי אני אעשה את זה? עכשיו הזמן שלי להגשים חלומות ולסמן וי על כל דבר. בעתיד, אני מקווה שיגיע הנסיך על סוס לבן — ולא על חמור.
נסרין קדרי תופיע בהיכל מנורה מבטחים, תל אביב, ב-21 במרץ.
למקרה שפספסתם:
• סגירת מועדוני החשפנות בתל אביב: טור דעה
• לא תאמינו מה קורה היום בחצר האחורית של האינטרנט
לפנייה לכתב/ת 
