הריקבון במערכת המשפט חמור מאיום חמאס
שלל הפרשיות, מהוועדה לבחירת שופטים דרך אתי כרייף ועד רות דוד, לא מאפשרות להתעלם או לסגור את האף. זו ה-משימה לאחרי הבחירות
(צילום: אלכס קולומויסקי)
ישראל הולכת שוב לבחירות, מי יודע איזה מספר, ואולי דעתנו אינה נתונה לכך, אבל ביום שאחרי, המשימה הראשונה במעלה, בעיניי, אינה עזה, איראן או הגרעון התקציבי. בעדיפות ראשונה יש לטפל בחוליי מערכת המשפט. זה בנפשנו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הידיעות והגילויים הגיעו לאט, כל אחד חמור לכשעצמו, אבל יחד הם חשפו תמונה מכוערת, מכאיבה ומטרידה. הייתה רות דוד, היה המו"מ על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והילה גרסטל, היו הדיווחים על מינויים שופטים לעליון, השופטת אתי כרייף, פרשיות אפי נוה כמובן ועוד ועוד, הכול יחד מתקבץ למסה כבדה ומשמעותית. אנחנו רואים את הפרטים, אבל התמונה הגדולה מסתתרת מאחור. כבר אי אפשר להתעלם, לעצום עין, לאטום אוזן ובעיקר לסגור את האף.
למה זה חשוב יותר מהיתר? מפני שמערכת משפט ישרה ומתפקדת היא אולי הבסיס החשוב ביותר לדמוקרטיה. בלעדיה הבניין הזה נופל. מערכת המשפט מנקזת לתוכה את הסטיות מהנורמות הנהוגות ומהחוק. היא אכן שומרת על השומרים ובידיה הכוח לשפוט ולהעניש כל אדם, מנשיא המדינה (זוכרים?) דרך ראש הממשלה (היה כבר אחד) ועד כל אזרח ואזרחית.
לגמרי לא במקרה מוצאת עצמה מערכת המשפט נושא להתקפות חריפות וגסות של חברי כנסת ושל ראש הממשלה. הפחד מבית המשפט השתלט על כולם והביא לניסיונות לפגוע בו, להצר את סמכויותיו, לערער על המינויים בו, ולפגוע במעמדו הציבורי, המשפטי והמוסרי.
איילת שקד, אישה חריפה ופקחית, שנכנסה לתפקיד שרת המשפטים לפני כחמש שנים, הבינה מיד שנקלעה לשדה מוקשים. היא אמרה לעצמה, אני אתחיל לעשות שינויים, ומהר,ְ כי הזמן הרי קצוב. עמדו בפניה שתי אפשרויות: ללכת עם השיטה או לשנות אותה. לשנות ייקח הרבה זמן, הרהרה לעצמה, אז אלך עם השיטה. אבל מה, היא החליטה שהגיעה שעתה והיא יכולה לנצל את הפגמים והחולשות שגילתה.
אולי לא אעשה מהפכה, אמרה לעצמה, אבל אביא לבחירת דור של שופטים חדשים שיחד ישנו את פני המשפט הישראלי. איך עושים את זה? בריתות בוועדה למינוי שופטים. אכרות ברית עם הח"כים, ברית עם אפי נוה ולשכת עורכי הדין, ולבסוף גם ה"עליונים" יצטרפו.
אפי נוה ואיילת שקד(צילום: יריב כץ)
יש לומר: גם מערכת המשפט הייתה שותפה לריקבון הזה. הכוח הרב שניתן בידיה, פסילת החקיקה של הכנסת, ההגנה האוטומטית של התקשורת וההערכה הציבורית הרבה - כולם החדירו לשופטים ביטחון שהם לא יכולים לטעות. נשיאת העליון עצמה חמקה מעימותים עם השרה והעדיפה לשמור על שקט, לפחות חיצוני, אבל השקט הזה – עינינו הרואות - גרם נזק.
עכשיו צריך לשנות ולא לחכות. צריך לבחון מחדש את שיטת מינוי השופטים ואת הקריטריונים למינוי. למה צריך בחינות והשתלמויות אם אחר כך מתברר שגם הנכשלים מקודמים? שיטת הוועדות פשטה את הרגל.
בנוסף, נדרשת שקיפות. הדיונים והפרוטוקולים נשמרים כמו סודות האטום. סליחה, אפילו שם נרשמה התקדמות.ְ לא ייתכן שצל כבד יונח על התהליך הזה, וממילא גם על השופטים, פעמים רבות שלא בצדק. הציבור רשאי, אחרי שטפח אחד כבר התגלה, לדעת מה הטפחיים שהוסתרו, מה הולך בחדר הסגור ולמה הדיונים התנהלו במחתרת.
לא חסרים מועמדים לשר משפטים. פוליטיקאים מחפשים מערכות שניתן להשתלט עליהן מבפנים. כבר ראינו. התפקיד אטרקטיבי. כדי למנוע ביזיון נוסף, שספק אם המערכת מסוגלת לעמוד בו, חייב שר או שרת המשפטים הבאה להתחייב לרפורמה מקיפה במערכת המשפט באמצעות גורמים חיצוניים ובהם אישי ציבור, אקדמיה, מסחר וכלכלה. בכירים וישרים. גורמים שאינם נוגעים ואינם נגועים.
עם חמאס נסתדר, אני מבטיח. גם עם איראן. המסים יועלו, המדינה תקצץ הוצאות, הגירעון יתכווץ. כבר היינו שם. האתגר הוא בריפוי החוליים מבית, וראשון להם - במערכת המשפט. כאן אין פשרות ואין חצאי אמת. האמת כולה ורק היא.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה מטעם המכון ללימודי ישראל. כיהן 10 שנים כחבר כנסת, היה דובר צה"ל, יו"ר רשות השידור ומנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר נחמן שי
צילום: ג'ורג' גינסברג
מומלצים
