השר להגנת הסביבה לא צריך להיות פעיל סביבה
אולי לא מדובר בתפקיד הממשלתי הנחשק ביותר, אבל מי שיכול וצריך לקבוע מדיניות וליישם אותה, לעמוד בחזית מול הציבור ומול המשרדים האחרים או הטייקונים, ומי שיכול וצריך לעשות סדר בדברים - הוא או היא השר החדש או השרה החדשה
סבב הבחירות השלישי נכנס לישורת האחרונה, ומה יש לומר שלא אמרנו עד כה? נכון, מרגע לרגע האיום האקלימי והסביבתי על חיינו הולך ומתבהר ואף מתעצם, והפער בין התחזיות והאתגרים לבין היעדר המדיניות הלאומית בתחום זועק לשמיים. נכון, עומדות לפנינו סוגיות מורכבות וחשובות, כמו פיתוח גז טבעי מול פיתוח אנרגיות מתחדשות, זיהום אוויר תחבורתי ותעשייתי, שאלות של תכנון מול פיתוח ואיום על שטחים פתוחים ועוד.
כל אלה לא השתנו באופן מהותי מסיבוב הבחירות הקודם או מזה שלפניו. ובכל זאת נדמה כי משהו אחד בולט מאוד כמעט נסתר מעינינו, והוא מה תפקיד השר להגנת הסביבה. ואל תקלו בכך ראש, אולי לא מדובר בתפקיד הממשלתי הנחשק ביותר וזה שכולם קופצים עליו, אבל מי שיכול וצריך לקבוע מדיניות וליישם אותה, לעמוד בחזית מול הציבור ומול המשרדים האחרים או הטייקונים, ומי שיכול וצריך לעשות סדר בדברים הוא או היא השר החדש או השרה החדשה.
השר להגנת הסביבה צריך לקבוע ולקדם מדיניות סביבתית. משימות רבות הן המשימות הפנים משרדיות, אבל משימה לא פחות חשובה היא לדעת איך לשתף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים ולתת את הטון בתוכניות בתחום הבנייה, התחבורה, האנרגיה, התעשייה ועוד.
משימה נוספת ומורכבת, אך מתבקשת ואפשרית, היא לבנות מחדש את יחסי הגומלין עם הציבור הרחב, מתהליך מובנה ומסודר של שקיפות ושותפות ציבור ועד להסברה יזומה ויעילה. נכון, יש שפל עמוק באמון של הציבור בנוגע למהלכים ולפעולות של המשרד להגנת הסביבה, אבל כל זה בר תיקון. מה שצריך הוא להסתכל לציבור בעיניים, להיות קשוב לא רק לרחשי הלב אלא גם לחוכמת ההמונים, ולבחון איך מאזנים בין רצוי למצוי ובין צרכים ורצונות.
נושא נוסף, ועל אף שהוא בקצה השרשרת הוא אולי השלב המשפיע והמכריע ביותר בתהליך, הוא שלב הפיקוח והאכיפה. במהלך העשור האחרון, המשרד להגנת הסביבה כשל פעמים רבות במשימה זו, הן בהיקף הפיקוח והאכיפה והן באיכות ובהצלחות. זאת ועוד, הכשל הזה הוא אחד הגורמים המרכזיים לתהום שנפערה בין הציבור למשרד.
הנושא האחרון הוא העמדות ובעיקר הפעילות של הציבור בנושא הגנת הסביבה. לאחרונה נעשה סקר שבדק את הנושאים החשובים בעיני הציבור בישראל. בין ביטחון, כלכלה, חינוך ועוד, נושא איכות הסביבה דורג במקום האחרון, עם 1% בלבד. זו נקודת פתיחה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרית, אבל אולי גם זו שמאפשרת למדינה וליזמים להתנהל ולהתנהג כפי שהמצב בשטח נראה כיום. יחד עם זאת, יותר ויותר אנשים מזדעקים ואפילו נרתמים למאבק מול זיהום סביבתי בחצר האחורית שלהם: ברחוב, בשכונה או בפאתי העיר. אם כי בשנים האחרונות יש יותר ויותר אזרחים מן הישוב הפועלים בנושאים נרחבים יותר עם השפעה לאומית, ואפילו גלובליות, כגון מאבק בתחום האקלים.
יחד עם זאת, על אף המשימות המורכבות שעומדות בפני השר להגנת הסביבה הבא, חשוב שהוא או היא, וגם אנחנו, נזכור שהעומד בראש המשרד לא צריך להיות פעיל סביבה. כן, פשוט וחד. כבודם של פעילי הסביבה במקומו מונח, ולפעילי סביבה יש חשיבות גדולה ולא מעט משימות, אבל השר להגנת הסביבה לא רק צריך, אלא חייב לפעול אחרת.
בסופו של יום המדינה והמשרד להגנת הסביבה צריכים לקבוע מדיניות, להתאים את הרגולציה, את התקציב ואת כוח האדם ובעיקר לאזן. יתרה מכך, להחלטות רבות שנראות לנו נכונות, כאן ועכשיו, יש היבטים רבים שלא לקחנו בחשבון, והשר צריך לקחת את כל אלה בחשבון ולהחליט, בהתייחס לחלופות שונות ומבט לטווח הקצר והרחוק. כל אלה צריכים להיעשות יחד עם הציבור, ולא מעל הראש שלו או מאחורי הגב שלו.
אני לא בטוח שאתם או אני נסכים עם כל החלטה והחלטה, אפילו סביר שלא. אבל אם נדע שיש מי שרואה אותנו ואת ילדינו, שחושב מה יהיה פה בעתיד, ועומד מולנו ופורש את משנתו והחלטתו, אולי נהייה רגועים קצת יותר.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
