סיכום העונה הסדירה בליגת העל / תוכן גולשים
מהקאמבק של מכבי חיפה והחשיבות של בית"ר ירושלים ועד לדברים הפחות נעימים שהתרחשו ב-36 המחזורים הראשונים של העונה. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
אחרי שמחזור הנעילה של ליגת הבורסה הגיע לסיומו, ותמונת העולות לשלב הפלייאוף העליון הושלמה, אפשר כבר להתחיל את פרק הסיכומים של העונה הסדירה בכדורגל הישראלי. יש שיגידו שהעונה קיבלנו שינוי מהותי מ-2018/19, בה מכבי תל אביב דרסה את יריבותיה והפכה את החלק האחרון בעונה לגארבג' טיים. בעיניי, אין דרך טובה יותר כדי לסגור את כל מה שעברו הקבוצות לאורך עונת המשחקים הנוכחים על ידי סולם של חמישה שלבים בסדר עולה, מהדברים/התופעות הפחות טובים, שעדיין נותרו במגרשים גם השנה, ועד לשינויים המהותיים והטובים שהתרחשו בכדורגל הישראלי ואותם צריך לשמר גם להמשך:
מערכת ה-VAR, שעדיף ותהיה שייכת לעבר: לאחר שסיימה את שלב ההרצה, המערכת החדשנית סוף כל סוף שטפה את מגרשי הכדורגל של ישראל. אלא שבמקום ליצור שיפור בזרם המשחק, הכרעתו והבאתה של רוח הקידמה, היא רק קידמה את שופטי הכדורגל לפרונט והותירה את השחקנים ורגשותיהם של האוהדים שפוקדים את המשחקים של קבוצתם מדי שבוע מאחור: בזבוזי זמן וקושי בקבלת החלטות בזמן אמת של שופטי המשחק. אם עדיין מתעסקים בשאלה "כן פנדל או לא פנדל", ושופטי הכדורגל מקבלים במה באמצעי התקשורת מדי שבוע רק על מנת שיעמידו אותם על טעויותיהם לאחר כל משחק, כנראה שהמערכת הזו לא מיועדת לכדורגל שלנו, וחבל שכך.
מעמד האוהד: שאלה זו כמעט ולא מקבלת במה בסדר היום התקשורתי. בשביל האוהדים, המשחק הוא הפורקן השבועי, האסקפיזם המושלם מהצרות של היום יום, האהבה לקבוצה עבורם קיימת לעד וללא תנאי. העונה, נראה שמעמדו של אוהד הכדורגל בישראל נדרס ללא שום רחמים. הדרבי התל אביבי ופרשת ה"כיסאות הבוערים" (כאילו שאוהדי שני המחנות שמו את ידם בבנייתו המחודשת של בלומפילד) הותירו את הקבוצות התל אביביות ללא ציוד עידוד במשך סיבוב שלם, עונשי הרדיוס שגם ב-2020 עדיין מתקבלים בבתי הדין, הגדרת המשתמש באמצעי פירוטכניקה כעבריין למרות שברוב מגרשי הכדורגל בעולם התופעה מוכרת וידועה בציבור. אז לכל מי ששכח, תרבות ספורט לא תהיה כאן ללא אוהדי הקבוצות. אז לכל אותם גורמים שבוחרים להפיל את צרותיהם על האדם הפשוט - כדאי שתעשו בדק בית, כי עדיין קיימות לא מעט מגרעות שעליהן אפשר לכתוב טור נוסף בנפרד, ועדיין לא תוקנו.
מעמד המאמן: בניגוד לעונה שעברה, בה אימנו את קבוצות הליגה 35 מאמנים שונים, העונה 8 מאמנים סיימו את תפקידם בהוראת הבעלים. אותם קודקודים, שלמעשה כמעט ולא מכניסים רווחים בכדורגל שלנו, שומרים את היד הקלה על ההדק ומתייחסים לאיש שלהם על הקווים כאל בובת מריונטה שאותה אפשר להחליף בכל זמן נתון על מנת ליצור שיפור מיידי ביכולת השחקנים. אח"כ מתפלאים למה בין תחתית הטבלה לבין הצמרת נוצר "ואקום" של קבוצות שלא מצליחות להשתפר אפילו במעט והולכות במקום משנה לשנה. נכון, לפעמים מאמן לא מצליח ליצור השפעה על הסגל ו"מאבד את חדר ההלבשה" בשפה המקצועית, אך כל שינוי או דרך להצלחה נמדדים לאורך זמן. מוטב שבעלי הקבוצות ייקלו את צעדיהם מחדש בכל הנוגע להתנהלות מול בעלי מקצוע ויפסיקו עם "משחק הכיסאות" שהפך להרבה יותר ממאוס עבור כולם.
הדעיכה המתמשכת של בית"ר ירושלים: הוא שינה את התנהלות הקהל, שילם מחיר בעונתו הראשונה כבעלים בצהוב-שחור והפך את הקבוצה מהבירה למותג בפני עצמו. בפועל, בית"ר ירושלים גרסת משה חוגג נותרה אותה קבוצה עם עבר מפואר בכדורגל הישראלי, אך עם הווה מסורבל ועתיד שכולו לוט בערפל. אפשר לתלות את המצב בפציעות הקשה של מיכאל אוחנה, בעזיבה המפתיעה של גדי קינדה ל-MLS, בעבודה המקצועית של יוסי בניון ואלי אוחנה עד כה, אך בשורה התחתונה, חניכיו של רוני לוי עדיין לא מסוגלים להסתכל בלבן של העיניים לקבוצות הצמרת, וכלל לא מוכנים מכל הבחינות למרוץ אליפות ארוך. הקהל הבית"רי צריך לתמוך ולעמוד לצד השינוי החיובי שחוגג הביא עימו לבירה, על מנת שיוביל לשיפור מהותי גם בסגל השחקנים וביכולתם להגיע רחוק יותר ולשאוף גבוה יותר. כדי שהכדורגל שלנו יעשה קפיצת מדרגה כלשהי, יותר ויותר קבוצות צריכות לקחת חלק קבוע בצמרת הגבוהה, כשבראשן בית"ר ירושלים. טיפ אחרון להמשך - פחות פופוליזם, יותר מעשים בשטח.
הקאמבק של מכבי חיפה: הבשורה המשמחת עבור אוהדי הכדורגל בישראל היא חזרתה של מכבי חיפה לצמרת הגבוהה של הכדורגל הישראלי. קבוצתו של יענקל'ה שחר, שבשנים האחרונות חוותה אין ספור אכזבות, חזרה להציג כדורגל אטרקטיבי ומשחק התקפי פורה, ופגעה בינגו בשחקני רכש כמו יובל אשכנזי ודולב חזיזה. אך למרות הכל, היא כשלה במפגשים הישירים מול הטוענת לכתר והיריבה השנואה מכבי תל אביב. כדי שהירוקים מהכרמל יעשו את הצעד האחרון שלהם אל עבר צלחת אליפות, הם צריכים להתחזק בשני פרמטרים עיקריים: היכולת לקחת נקודות שיריבתם לצמרת שומטת ויצירת עומק בסגל בו כל שחקן הוא רלוונטי וחשוב לרוטציה. על אף הביקורות הרבות על מאמנה, עם הצלחה מקצועית אי אפשר להתווכח, ובמכבי חיפה יוכלו לשאוב מהיכולת שלהם הרבה אנרגיה חיובית לקראת ההמשך.
אז לקראת הפוטו פיניש של העונה, כל שנותר לקוות עבור קבוצות הפלייאוף העליון הוא שייצרו עבורנו כדורגל מהנה ואטרקטיבי, משחקים בהם השופט הוא לא התפקיד הראשי בהצגה, אלא כל אחד מ-22 השחקנים על כר הדשא והאוהדים ביציעים. ובראייה עתידית, אני מקווה שכבר מהעונה הבאה נוכל לדבר נטו על כדורגל ופחות על תופעות לא נעימות על המגרש ומסביבו. שיהיה בהצלחה ופלייאוף מהנה לכולם!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
