זה לא הנגיף, זו סכנת הקריסה שלנו
לקורונה יימצא בסוף חיסון או טיפול, אבל בינתיים אין למערכת הבריאות בישראל יכולת לטפל במקביל ב-300-200 חולים מונשמים חדשים
שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: AFP)
אתמול (יום ד') נכנסה מדינת ישראל לשלב חדש בהתמודדות עם נגיף הקורונה, לאחר שבועות שבהן הצליחה המדיניות המחמירה שנקט משרד הבריאות לעכב את הגעתו. זהו מצב שדורש כניסה לשלב חדש ולא מוכר של התמודדות כלכלית, בריאותית ואפילו ביטחונית עם מצב של פנדמיה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
למעשה, זו הפעם הראשונה שמדינת ישראל נאלצת להתמודד עם התפרצות של מגפה ויראלית בקנה מידה עולמי. זאת כיוון שמאז שנת 1919, עת הסתיימה מגפת "השפעת הספרדית" שקטלה בפרק זמן של שנה וחצי בין 70 ל-90 מיליון נפש, לא חוותה האנושות התמודדות עם פנדמיה שחוצה יבשות ושהשליטה עליה אבדה.
במידה מסוימת גם בשנות ה-80 וה-90 התרחשה סוג של דרמה ויראלית כשנגיף ה–HIV נכנס לחיינו. בשלביו הראשונים הוא היה מסתורי (דרכי הדבקה והתמודדות) וקטלני עד מאוד, אבל לאורך השנים הוא הפך ללא יותר ממצב רפואי כרוני כמעט חסר משמעות בריאותית על חייו של נשא מטופל.
אז מה יקרה עם וירוס הקורונה והשפעתו על המדינות השונות? כנראה שרק הזמן יגיד. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שבסבירות גבוהה, עם הזמן הוא עשוי להפוך לעוד אחד מאותם נגיפים שמלווים את חיינו, בין כמחלה עונתית או כתחלואת שנתית.
במידה רבה, החשש הגדול ביותר הוא לא מנגיף הקורונה עצמו, כי אם מההשלכות הדרמטיות שעלולות להיות לריבוי תחלואה על יכולתה של מערכת הבריאות לתת מענה הולם ואיכותי. במצב של התפרצות רחבת היקף, העומס הרב על מערכת הבריאות צפוי להכריע את הכף – ולא לטובת הציבור ובריאותו.
כך לדוגמה, בתרחיש שבו וירוס הקורונה מתפשט ברחבי ישראל, ומתוך אלפי חולים יהיו כמה מאות במצב קשה עם כשל ריאתי אשר דורש חיבור למכונת הנשמה, ספק רב אם כולם יזכו לקבל טיפול רפואי מציל חיים. במצב הנוכחי, הן מבחינת תשתיות והן מבחינת כוח אדם מקצועי, היכולת של מערכת הבריאות לטפל במקביל ב-300-200 חולים מונשמים חדשים (מעבר לאלו שכבר היום מטופלים במערכת הבריאות) הוא אפסי.
נתניהו וההנחיות החדשות נגד הקורונה (צילום: משה מזרחי )
מה שאומר שבמישרין או בעקיפין, חולים קשים עלולים למות לא רק בגלל הקטלניות של וירוס הקורנה, אלא בשל חוסר יכולת של מערכת הבריאות להתמודד עם העומסים, ועם מחסור אקוטי בתשתיות פיזיות ובכוח אדם מקצועי, שברגע האמת יפגע ביכולת לתת מענה טיפולי חיוני ואיכותי למאות חולים קשים ומורכבים.
מכאן, שהפתרון להתמודדות עם התפרצות רחבה של תחלואת הקורונה נמצא דווקא בקופות החולים והטיפול בקהילה, ולא בהכרח במערך האשפוז. כי רק זיהוי מהיר לצד טיפול יעיל ואיכותי בקהילה עשויים לאפשר לבתי החולים להתמודד עם אתגר בדמות מגפה בקנה מידה משמעותי.
אז לצד הכנת מחלקות האשפוז ומתחמים מבודדים בתוך מרכזים רפואיים (כמו שהוקמו בשיבא וברמב"ם), מחובתה של הממשלה להשקיע באופן מיידי משאבים משמעותיים לצורך חיזוק שירותי הבריאות שניתנים בקהילה (לשכות הבריאות, שירותי מעבדה וקופות החולים), ובפרט לפיתוח ושכלול טיפולי בית ואשפוזי בית.
דרושה היערכות לאומית שתבטיח שבשעת הצורך תהיה מערכת הבריאות הציבורית מסוגלת לספק בכל הארץ שירות בביתו של החולה, על ידי כוח אדם מקצועי ייעודי בשילוב טכנולוגיות שכבר היום יודעות לבצע איתור, ניטור וטיפול מרחוק.
- ד"ר עדי ניב-יגודה הוא עו"ד העוסק במשפט רפואי ומדיניות בריאות. הוא מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובפקולטות לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר עדי ניב-יגודה
צילום: מקס מורון
מומלצים
