די לפאניקת הקורונה ולצעדים המוגזמים
הגבולות נסגרים, צעדי מניעה והימנעות מתפרסמים מדי יום, הכל כדי לנסות ולהילחם בווירוס הקורונה שמאיים להתפשט בעולם. אבל פרופ' אודי קימרון חושב שכולם מגזימים והמצב הוא לחלוטין לא כזה נורא, והנגיף בסופו של דבר ייעלם מעצמו
ישראל היא בין המדינות שנוקטות צעדים קיצוניים בשל התפשטות נגיף ה-COVID19 בעולם. עם זאת, חרף הצעדים הללו, נגיף הקורונה שכיח בישראל יותר מרוב מדינות העולם. נכון לכתיבת שורות אלה, בישראל 25 נשאים של הנגיף, עובדה המציבה את ישראל במקום 33 המפוקפק (מתוך כ-195 מדינות).
ישראל מדורגת במקום 94 מבחינת גודל אוכלוסייה, כך ששכיחות הנגיף באוכלוסייה גבוהה בהרבה משכיחותו בעולם. מנתונים אלה, עולה דווקא שנסיעה למקום אקראי בעולם, בטוחה יותר משהייה בישראל. כמובן שישנם מקומות שבהם השכיחות היחסית של הנגיף גבוהה יותר, כמו מחוז חובאי בסין, ואיטליה.
עם זאת, מבחינה סטטיסטית נסיעה לתאילנד, אשר החוזרים ממנה מחויבים בבידוד על פי הנחיות משרד הבריאות, ואשר בה 48 נשאי נגיף מתוך כ-70 מיליון איש, בטוחה פי שלושה (!) על הישארות בארץ, לפחות מבחינת סיכויי הידבקות.
מטרת מאמר דעה זה היא להרגיע את התבהלה ששוררת וגורמת נזק עצום לחוסן הכלכלי הלאומי וליחסי החוץ, ולקרוא לריסון צעדים אשר יעילותם, כפי הנראה, מוטלת בספק.
התפרצות הקורונה - סיקור נרחב ב-ynet
כפי שכתב לאחרונה פרופ' רן בליצר, מצוות הטיפול במגיפות של משרד הבריאות, נתוני התמותה מהנגיף בקוריאה הדרומית, אחת מהמדינות שבה הבדיקות המקיפות והמהימנות ביותר לנגיף, עומד על כ-0.5% בלבד, מספר הנמוך פי כשבעה מהנתון המפחיד וככל הנראה השגוי, אשר פרסם ארגון הבריאות העולמי.
אחוז תמותה זה, של 0.5%-0.8% אף מגובה בספרות המקצועית, ומעמיד את הנגיף כקטלני רק פי כחמישה מנגיף השפעת. הפחד מנגיף זה, אשר נדיר בהרבה מנגיף השפעת, ובמספרים מוחלטים קטלני הרבה פחות, מוגזם לכן ומונע בעיקר מחוסר ידע ומאלמנט אי הוודאות.
בחינה של פיזור הנגיף על פני כדור הארץ מראה באופן מובהק שהנגיף ככל הנראה משגשג בתקופה זו בחצי הצפוני של הכדור, החצי שבו שורר כעת חורף. כל מוקדי ההתפרצות המתפשטת מצויים בחצי הכדור הצפוני. כך לדוגמה, המקרה הראשון המדווח באוסטרליה הוא מה-4 בפברואר השנה וכיום ישנם רק כ-65 נשאים שם. לשם השוואה – באיטליה המקרה הראשון היה מאוחר יותר, ב-6 בפברואר, והיום יש בה כ-4,600 נשאים. ניתן גם להשוות באופן דומה בין ברזיל לגרמניה ובין ארצות אחרות המצויות בחצאים שונים של הכדור.
כך הנגיף מתרבה באוכלוסייה
וכאן המקום להסביר על מוקד מתפשט לעומת מוקד אשר אינו מתפשט. נגיף מתרבה לאחר הדבקת אדם, וממנו הוא מתרבה לאדם אחר. אם נשא אחד מדביק בממוצע יותר מאדם אחד – אזי הנגיף יתרבה באופן מעריכי באוכלוסייה. לעומת זאת, אם הנגיף ידביק בממוצע פחות מאדם אחד, אזי הוא יידעך באופן מעריכי. ככל הנראה, התנאים בחצי הכדור הצפוני מאפשרים הדבקה ממוצעת של יותר מאדם אחד על ידי נשא אחד, ולכן אנו רואים התפשטות. לעומת זאת, בחצי הדרומי, נשא אחד מדביק ככל הנראה פחות בני אדם בממוצע. אין זה אומר שאין הדבקות כלל בחצי הדרומי, אבל ההתפשטות שם מוכלת בהרבה.
בהערכה זהירה, גם בארץ המצב מוכל באופן יחסי, ייתכן שבשל תנאי מזג האוויר והאביב הממשמש ובא. מרבית הנשאים לא נדבקו בארץ, אלא הגיעו ממוקדי התפשטות, שככל הנראה, מזג האוויר בהם והתנאים בהם אופטימליים יותר לנגיף. כך לדוגמה, למרות שהותם של מספר רב של נשאים צליינים מקוריאה הדרומית לפני כשבועיים, והימצאותם במגע קרוב עם אנשים רבים, לא נרשמו מוקדי התפשטות חדשים מהם.
גם הנשא ב"פיראט האדום" הדביק מעט מאוד אנשים יחסית לצפוי בתנאים אופטימליים לנגיף. לא כל שהות של רבע שעה בנוכחות נשא תגרום להדבקה. רובנו למעשה דווקא לא נידבק. מספר הנגיפים המגיע אלינו צריך להיות גבוה דיו, הנגיף צריך להגיע לרקמות מסוימות, הוא צריך להתמודד עם מערכות חיסון, וצריך להתרבות בגוף. בחלק גדול מהמקרים – לא יתקיימו כל התנאים הללו, ולכן לא תתרחש הדבקה ונשאות.
בסין אנו רואים הכלה מוחלטת של הנגיף ונסיגה משמעותית בהתפשטותו. באופן עקבי, מספר הנדבקים קטן, ומספר המחלימים עולה. בניגוד למספרים המדווחים בתקשורת, מספר הנשאים העולמי המדווח של הנגיף אינו 100,000 אלא כ-40,000 בלבד. כ-57,000 כבר החלימו מהנגיף, וכ-3,500 מתו ממנו. הנתונים הללו צריכים להיות האור בקצה המנהרה, ולהמחיש שבסופו של דבר הנגיף מוכל גם במוקד הגדול מכולם.
החלטות מוגזמות ופופוליסטיות
הצעדים שנוקט משרד הבריאות בהנהגת ממשלת ישראל מוגזמים לטעמי, לאור האמור לעיל. גם הבהלה העולמית מוגזמת ותומכת במהלכים הפזיזים הננקטים. הנזקים הכלכליים הם ודאיים. אלמלא היה ספק שהצעדים הננקטים אכן מצילים חיי אדם רבים, ראוי היה לתמוך בהם. אולם, בהינתן שצעדים אלה אינם בהכרח עוזרים, אך בוודאות ייגרמו לאובדן משאבים עצום, יש לשקול אותם ביתר שאת.
בזבוז משאבים עלול לפגוע בחוסן הלאומי וביכולת הביטחונית להתגונן בפני אויבנו, עלול למנוע השקעה בתשתיות לאומיות מצילות חיים, ימנע השקעה בסל תרופות, והשקעה בכל התחומים שאכן מצילים חיים ללא ספק.
הבעיה העיקרית במערכת קבלת החלטות בעולם שבו אנו חיים, היא שאין השלכות על בזבוז משאבים אדיר, ויצירת חרדה מוגזמת. לעולם לא תוקם ועדת חקירה על התנהלות המתייחסת בעודף חומרה לאירועים כמו התפרצות הנגיף. לעומת זאת, עלולה לקום ועדת חקירה אם יקלו מדי. זאת ככל הנראה הסיבה שראשי מערכת הבריאות בארץ ובעולם וכן מדינאים בארץ ובעולם נמנעים לקבל החלטות אמיצות ומעדיפים החלטות קלות ופופוליסטיות. מנהיגות גדולה נמדדת דווקא בהסתכלות נכוחה על עובדות, ובלקיחת סיכונים. אלמלא מנהיגות כזאת, לעולם לא היו מחליטים להקים כאן מדינה (כי הרי צבאות ערב בפתח), ולא היו יוצאים למבצע יונתן (כי הרי עלולים להיפגע חיילים).
גם במקרה הנוכחי צריך לקום מנהיג, לקחת אחריות, ולהגיד – די לתבהלה, די לצעדים הקיצוניים היקרים מבחינה כלכלית ומדינית. כולי תקווה שמציון ייצא המנהיג הזה – וייתן דוגמה עולמית. על מנהיגות אמיצה בימים אלה לבטל את מרבית ההנחיות שיצאו ממשרד הבריאות. ניתן אולי להנחות לזהירות בצעדים מתונים, אשר אין התוויות כלכליות ומדיניות נגדן, כגון – הימנעות מחיבוקים ולחיצות ידיים בין אנשים, וכו'. ניתן אולי להמליץ גם לקשישים אשר בקבוצת סיכון גבוהה, לבודד עצמם יותר מהרגיל.
עם זאת, צריכה לצאת קריאה ברורה לציבור להמשיך לנסוע לחו"ל, להמשיך בשגרת חייו, ולתת לנגיף להיעלם מעצמו. בסבירות גבוהה, מדובר בנגיף עונתי, קטלני פחות מקודמיו (הסארס והמרס), חולף, ומוכר מספיק לאחר למעלה מ-100,000 מקרי נשאות.
הכותב הינו פרופסור למיקרוביולוגיה קלינית בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב
מה ידוע עד כה על הנגיף:
לפנייה לכתב/ת 
