מעמד הנשים בהשכלה הגבוהה - אני אופסימיסטית

האקדמיה שרויה בעשור האחרון במשבר ולכן כל דיון בעתידן של נשים בה בעשור הקרוב עלול להיות בעייתי. יתר על כן, נשות מדע לא נוטות להתנבא. המשבר נובע מרוח הזמן הפוסט מודרנית, שבה הדימוי חזק מן התוכן, הרגש גובר על המחשבה, ההיררכיות מתמוססות והכל הופך יחסי.

כמוסד מודרניסטי, האקדמיה חורטת על דגלה מחשבה רציונלית, משבחת את התוכן ושומרת על דירוג ההתקדמות המדעית - הן בשלב הלימודים והן בהליך הקידום המקצועי. היררכיה זו מתקיימת בשני מישורים: הראשון הוא בין מסגרות, כלומר בין אוניברסיטאות למכללות, כשהאוניברסיטאות בעלות היוקרה האקדמית שולטות בארגונים המנהלים את המוסדות להשכלה גבוהה; והשני בתוך המערכת; כלומר קידום במדרג המקצועי והניהולי כאשר למדעים ה"קשים" עדיפות על המקצועות ה"רכים (מדעי הרוח והחברה בעיקר) . נראה לי מסובך. צריך לפשט או לוותר. השאלה הנשאלת היא מה יעלה בגורלן של הנשים המלמדות והחוקרות. אין ספק שאם המערכת האקדמית תשתנה, מצבן של הנשים ישתנה אף הוא.

כעת לא נותר אלא לנסות לחזות את העתיד על פי המגמות בשני העשורים האחרונים. ראוי להזכיר כי מפרסום של המועצה להשכלה גבוהה (29.10.2019) עולה כי חלקן של הנשים מבין הסטודנטים עמד בתשע”ט על כ-59%, לאחר עלייה משמעותית בהשתתפותן בלימודים אקדמיים, בעיקר בשנות ה-90'. הנשים מהוות כיום רוב בכל התארים: בתואר הראשון - 58%, בתואר השני - 63% ובתואר השלישי - 53%. עוד יש לציין כי שני תחומי הלימוד באוניברסיטאות שבהם ייצוג הנשים הוא הגבוה ביותר הם חינוך והכשרה להוראה וכן מקצועות עזר רפואיים (למעלה מ-80%). מנגד, תחומי הלימוד שבהם ייצוג הנשים הוא הנמוך ביותר הם: מדעים פיזיקליים, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (כ-30%, בממוצע) .

פרופ' ענת פירסט, דיקן ביה"ס לתקשורת באקדמית נתניה(צילום: ARTAMIR)

למרות הגידול במספרן של חברות סגל בעשורים האחרונים, עדיין ניכר רוב גברי בקרב חברי הסגל הבכיר, החל מדרגת מרצה בכיר. וזאת למעט מקצועות החינוך והמקצועות הפרה-רפואיים.

שיעורן של נשים בסגל הבכיר ושיעורן כפרופסוריות מן המניין לא עולה על 20% בממוצע. לאור הנתונים הללו ניתן לומר כי היררכיות הכוח נשמרות בין המקצועות השונים ובין התארים כבר בתהליך הלימודים ועד למשרות הבכירות. זאת ועוד, מקצועות הנחשבים "נשיים" (כמו הוראה והמקצועות הפרה-רפואיים) נתפסים כהרחבה של התפקידים הנשיים המסורתיים והם לוקים בדימוי ירוד.

במקצועות האחרים המצב מחמיר ככל שעולים בסולם הדרגות האקדמיות וככל שהמקצועות נחשבים פחות "רכים" ויותר "גבריים", קרי מקצועות ההנדסה והמדעיים המדויקים.

האקדמיה עדיין מנוהלת על ידי רוב גברי, שטרם הפנים כי הייצוג הדל של נשים בעמדות מפתח הוא הפסד גדול לחברה הישראלית. במקום להיות נושאת הדגל לשינוי ערכי, האקדמיה היא עוד מערכת שמשקפת אי-שוויון מגדרי, שהוא בבחינת תופעה רחבה במוסדות שונים ובכללם הכלכלי, הפוליטי והתרבותי. דווקא האקדמיה צריכה ויכולה לשנות את המצב הקיים. אין ספק שנשות הסגל, הן באוניברסיטאות, הן במכללות - בכל המקצועות ראויות וזכאיות לשילוב באופן ראוי בשדרות הניהול והמחקר. תרומתן המקצועית בהוראה , במחקר ופעילות אזרחית מהווה נדבך מרכזי וראוי במגוון הקולות הנשמעים בקמפוס ומעשירה את מבחר הדמויות להזדהות ולחיקוי עבור סטודנטיות.

למרות כל האמור לעיל, אני אופסימסטית: פסימית כי ייקח זמן עד אשר אי השיוון המגדרי יושג הן ברמת הקידום המקצועי הן בשיבוצן בשדרות הרמות של הניהול בכלל המוסדות להשכלה גבוהה, ואופטימית כי בעשור האחרון מצב הנשים השתפר גם אם לא בצעדי ענק וניתן למצוא מספר גדל והולך של חוקרות בעלות שם הן במדעי החברה והרוח הן במקצועות ההנדסה והמדעיים המדויקים. אני מקווה כי בעזרת גופים של המל"ג, כמו היועצות להוגנות מגדרית שחייב להיות בכל מוסד אקדמי, חונכות וחונכים שיעודדו ויעזרו נשים להיאבק על מקומן, והבנה רבה יותר של המערכת הגברית לנחיצותן של נשים בכלל המדרג האקדמי יביא להקטנת אי השוויון בעשור הקרוב.

פרופ' ענת פירסט , דיקן בית הספר לתקשורת, האקדמית נתניה