גל הסתה לאור יום נגד הערבים בישראל

חובתנו לקום, להוקיע, להתריע ולהאשים בגזענות את מי שטופל האשמות שווא נגד חצי מיליון אזרחים ונציגיהם בכנסת. ראש המוסד לשעבר מאשים

תמיר פרדופורסם: 12.03.20 , 07:47

תמיר פרדו בכנס דגן לביטחון ואסטרטגיה (צילום: שאול גולן)

תמיר פרדו(צילום: שאול גולן)

האמירות שנשמעות מפי שרים וחברי כנסת שלפיהן חבירה לנציגי הרשימה המשותפת מסכנת את ביטחון אזרחי ישראל, הן חסרות אחריות, בלתי מקובלות ונגועות בגזענות. כך גם "תומכי טרור", "מחבלים בחליפות" ועוד שלל תיאורים שמוצמדים לח"כים הערבים על מנת להפוך אותם ללא לגיטימיים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אני חלוק על חברי הרשימה המשותפת כמעט בכל נושא, ובוודאי בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל כאזרח אני נאמן הן לערכי מגילת העצמאות, המבטיחים את זכויותיהם המלאות, והן לחוקי מדינת ישראל.

"מדינת ישראל... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", קבעו פה אחד חותמי מגילת העצמאות בהכריזם על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל", אולי גם כדי להתריע בפני האפשרות שיבוא יום והמדינה תונהג על ידי מי שרואים סתירה בין שני עקרונות היסוד של קיומנו כאן: מדינה יהודית ודמוקרטית.

אשר לחוק, סעיף 7א ל"חוק יסוד: הכנסת" קובע שתמיכה "במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל", מהווה עילה לפסילת רשימה או מועמד. מכיוון שחברי הרשימה המשותפת לא נפסלו, לא ראוי להטיח בהם כינויים המנוגדים לעמדת ועדת הבחירות המרכזית ביחס לרובם, ולעמדת בית המשפט העליון ביחס לכולם.

"העם" שהכריע כולל בתוכו את כל הישראלים - אלו ההולכים לבית כנסת, למסגד או לכנסייה, וגם אלו שבוחרים לא לפקוד שום בית תפילה. הניסיון להדיר מבין בעלי זכות ההכרעה כ-600 אלף אזרחיות ואזרחים הוא לא פחות מהסתה לאור יום נגד ציבור גדול שחי כאן, תורם למדינה והוא חלק בלתי נפרד ממרקם החיים בארץ.

כיצד אמור להרגיש רופא ערבי שבחר ברשימה המשותפת כאשר הוא עוטה עליו את חליפת המגן ומסכן את חייו על מנת לטפל בחולים? האם הוא זכאי להיות חלק מהמערכת הפוליטית הלגיטימית?

כל פגיעה ושחיקה בזכותם של האזרחים הערבים לשוויון מלא ולעתיד של מימוש עצמי – בין אם על ידי ניסיון נואל זה להדרתם מהמרחב הפוליטי הלגיטימי ובין אם באמירות חסרות אחריות של העברת המשולש על תושביו לריבונות פלסטינית עתידית – אינו רק ביטוי לגזענות מגונה אלא עלול להביא לפגיעה בביטחון המדינה.

"אני מאשים", כתב הסופר אמיל זולא על אלה שביקשו לטפול על הקצין היהודי אלפרד דרייפוס את חטא חוסר הנאמנות. היום במדינת היהודים יש ניסיון של חלק מקברניטיה לטפול את אותה האשמה על חמישית מהאזרחים; להפוך אותם למצורעים במדינתם, בטענה המופרכת ששיתוף פעולה פוליטי איתם הינו "סכנה לביטחון אזרחי ישראל".

איך היינו מגיבים אם במדינה אחרת היו קברניטיה מדברים באופן דומה על אזרחיהם היהודים? לא חסרות מדינות העוינות את ישראל ובקרבן מיעוט יהודי המזדהה עם ישראל. מה היינו חושבים אם הקונפליקט הזה היה מוצא את ביטויו בניסיונות הדרה של קהילות יהודיות בניכר?

אל מול הגל העכור הזה, חובתנו לקום, להוקיע, להתריע, להאשים בגזענות, בהפצת שנאה, בהעדר כבוד לדמוקרטיה, לחוקיה ולערכיה. חובתנו גם להזהיר מפגיעה בביטחון המדינה לנוכח הגברת הקיטוב בחברה הישראלית.