סימאונה - צל"ש או טר"ש? / תוכן גולשים

נהוג לראות בדייגו (צ'ולו) סימאונה כאחד המאמנים בטופ העולמי, שידוע במשחק ההגנה המופלא שהטמיע באתלטיקו מדריד. השבוע באנפילד ראינו לכאורה עוד דוגמה מובהקת ומפוארת לכך, כשאתלטיקו הדיחה את אלופת אירופה ליברפול מהצ'מפיונס. אבל אני רוצה לטעון שהמערך ההגנתי של צ'ולו דווקא נכשל, ולמעשה ליברפול ואלילת המזל הן אלו שהביאו לו את הניצחון.

ברוב המכריע של דקות המשחק, השליטה והחזקת הכדור היו של ליברפול. עד כאן מתאים לסגנון המשחק שצ'ולו דוגל בו. אבל במקרים רבים, אתלטיקו לחצה גבוה את הבלמים והמגינים של ליברפול וזו הצליחה להשתחרר, לשבור את קו ההגנה הראשון, לצאת קדימה ולהגיע פעם אחר פעם לשערו של אובלאק. שורה של החמצות והצלות מרהיבות של השוער מנעו שערים רבים, אך הסטטיסטיקה התיישרה וליברפול כבשה פעמיים (השני בתחילת ההארכה) והייתה בדרך הבטוחה להעפלה.

דייגו סימאונה(צילום: רויטרס)

אבל היופי בכדורגל הוא שהכל מתהפך בשנייה, וטעות כפולה קשה של שוער ליברפול אדריאן (גם מסר ליריב וגם התמקם לא טוב אח"כ) איפשרה ליורנטה (בכלל קשר בתפקודו, שנכנס כמחליף במקום קוסטה) להבקיע שער חוץ חשוב. ליברפול המשיכה לתקוף בחמת זעם ואז שוב עקצה אתלטיקו במתפרצת של שני שחקנים (מיודענו יורנטה, ומוראטה שנכנס אף הוא כמחליף), מול שלושה בהגנה של ליברפול (ואן דייק, גומז והנדרסון) עם כיסוי שערורייתי שאפשר ליורנטה לעקוץ שנית ולסגור את הסיפור. השער הנוסף בסיום של מוראטה היה לפרוטוקול בלבד.

אז במבחן התוצאה, הצלחה ענקית לאתלטיקו ולצ'ולו. אבל אם סופרים את כמות ההזדמנויות לליברפול, את ההצלות של אדריאן וההחמצות, מול המתנות שליברפול חילקה - המסקנה שלי שלפחות במקרה הזה, צ'ולו היה קרוב יותר לטר"ש ורק במזל קיבל צל"ש. ובכל זאת, שלושה דברים שצריך לזקוף לזכותו: האחד - הוא שיחק מול אחת מקבוצות ההתקפה הנפלאות בעולם ובמגרש קשה כמו אנפילד. השני - החילופים שלו (בשונה מאלו של קלופ) היו בינגו - ובפרט יורנטה ומוראטה, והשלישי - מבחן התוצאה, שכידוע הוא שקובע.

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.