כששתי ההבטחות בסכנה
גנץ נדרש לפוקר זהיר במיוחד במגעים ל"ממשלת חירום", ואורלי לוי-אבקסיס עומדת לגלות שהפיצוץ הבא מעבר לפינה | פרשנות
לא מעט פרשנויות פוליטיות נשמעו אתמול (חמישי) סביב ההצהרה המיוחדת שקיים ראש הממשלה בנימין נתניהו בצל משבר הקורונה. רגע לפני פתיחת משפטו הפלילי, ושלושה ימים לפני פתיחת סבב ההתייעצויות בבית הנשיא, שם לפי שעה יש ליו"ר כחול לבן בני גנץ רוב במספר הממליצים, עמד נתניהו על הפודיום, פירט על הקטסטרופה שעוד עלולה להתרגש עלינו בצל הקורונה - ודחק את גנץ לממשלת חירום. הוא אף הגדיל לעשות והתקשר להזמין אותו לפגישה עוד באותו ערב.
אי אפשר לבקר את נתניהו על הדרך שבה הוא מטפל במשבר הקורונה. אפשר, וצריך, להגיד מילה טובה. גם על האופן שבו מרגישים רבים מאזרחי ישראל שיש מי ששולט באירוע. בשעה שארגון הבריאות העולמי משחרר הודעות מדאיגות, השווקים בירידות חדות ומערכת החינוך מושבתת חלקית, התחושה בהקשר של נתניהו היא שיש על מי לסמוך.
למרות זאת, אי אפשר לנתק את האירוע המקצועי מזה הפוליטי. מהעובדה שנתניהו מזהה גם מזהה את ההזדמנות שנפלה לידיו כדי לייצר פתרון למצבו הפוליטי המורכב. לא פלא שבכחול לבן ובמפלגת העבודה-מרצ מבינים את החשיבות שבהקמת ממשלת חירום, אבל מתנהגים כאילו נחתה עילהם משקולת של 5 טונות על הראש. רמת החשדנות כלפי נתניהו היא ממילא בשיא של כל הזמנים, וברור לכל שבמהלך הזה נתניהו צפוי לקבל את ממשלת הבלוק שרצה וייחל לה מלכתחילה.
בסוף הערב אתמול, כשהאבק שקע, נפלה בכחול לבן ההבנה. במקום שהנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על גנץ בשבוע הבא, נתניהו מייצר מציאות בשטח לפיה הוא ראש הממשלה הנבחר - ולטובת האזרחים הוא מציע לגנץ להצטרף.
היו מי שטענו שנתניהו נוטל את המנדט להרכבת ממשלה ומדלג על הנשיא. הוא מנהל את האירועים, מכנס מסיבות עיתונאים ומסנדל את גנץ באופן שבו היענות שלילית להצעה תהפוך אותו לאויב העם שמתנגד לאחדות. גנץ מבין שצריך לשחק את הפוקר האכזרי הזה במקסימום זהירות, ובידיעה שכל טעות - לכאן או לכאן - תעלה לו הפעם ביוקר.
אתמול חיפש נתניהו את יו"ר כחול לבן בטלפון יותר מפעם אחת. באיחור ניכר הואיל גנץ לחזור אליו - וסירב להיפגש איתו. גנץ התעקש על פגישת צוותי המשא ומתן, ועד לרגע זה לא נענה להצעת של נתניהו להיפגש. גם אם יכריע לטובת ממשלת חירום לבסוף, הוא צפוי להתמודד פוליטית עם עוד בעיה. עכשיו לא רק הבטחת הבחירות הראשונה שלו, שלא להסתמך על הרשימה המשותפת עומדת בסכנת הפרה, גם ההבטחה המרכזית השניה, לפיה לא יישב עם נתניהו בגלל כתבי האישום - עשויה להיות מופרת גם היא.
הפיצוץ עם השמאל הוא רק הפרומו
בינתיים במחנה השמאל, כינס יו"ר העבודה עמיר פרץ את סיעתו לראשונה מאז הפצצה שנחתה עליהם בדמות הזגזוג המפואר של אורלי לוי-אבקסיס, השותפה שהלכה איתו דרך והתחייבה מול כל הרמות הגבה מסביב ונטשה אותו ברגע המכריע בלי הודעה מוקדמת.
פרץ חזר והדגיש במהלך הישיבה עד כמה אסור לתקוף, להעליב ולהרחיק את יו"ר גשר. "אני מנסה להחזיר אותה הביתה", אמר להם. "אני מבקש מכם לא לפגוע בסיכוי הזה". אלא שבזמן שהפציר בחברי הכנסת לשמור על כבודה ונטע בהם את התקווה שהיא חוזרת הביתה, ירד לדפוס "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", שם התראיינה לוי-אבקסיס והלכה צעד נוסף קדימה כשהודיעה שלא תמליץ על גנץ.
פרץ לא ידע מזה. השבוע הוא הספיק להיות מובך פעמיים - וזאת מבלי להחשיב את המבוכה הכללית שעבר לאחר שכפה את החיבור שלא הביא למפלגתו שום תועלת. בשלב זה לא ברור לאן פניה של לוי-אבקסיס מועדות, ואם יש לה בכלל כוונה להישאר במערכת הפוליטית כשהאופק לוט בערפל.
בשנה האחרונה הספיקה לוי-אבקסיס להישרף בחמש מתוך שמונה המפלגות הקיימות היום בפוליטיקה הישראלית. הדרך שבה עזבה את ליברמן, את עמיר פרץ ועל הדרך את מחנה המרכז-שמאל הכולל את כחול לבן ומרצ, משאיר לה אפשרויות מצומצמות, אולי אפילו אפשרות אחת בלבד.
אלא שגם אם היא תבקש לממש את האפשרות הזאת ותנחת בליכוד לבסוף, סביר להניח שגם שם לא תלקק דבש. היחסים המורכבים והסיבות שהובילו לפיצוץ עם ישראל ביתנו ומפלגת העבודה זה אפילו לא תחילתו של הפרומו למה שמחכה במפגש עם מירי רגב, ישראל כץ ויתר בכירי הליכוד.
לפנייה לכתב/ת 
