שיחות פרידה ונשיקה לבן: מה קרה לאוסנת ברקולין?
לפני חמש שנים אוסנת ברקולין נתנה נשיקה לבנה, יצאה לרחוב, אמרה שלום לשכנים ונעלמה. קצת לפני שנעלמה ביקשה סליחה מאחיותיה והשאירה מכתב: "ניסיתי להיות אמא טובה". המשפחה עדיין מנסה לגלות מה קרה לה: "שיהיה לסיפור הזה סוף". כתבה שנייה בסדרת "נעדרים"
יום שלישי, 3 בפברואר 2015, שעות הצהריים. אוסנת ברקולין נשקה לבנה הצעיר על המצח ויצאה מביתה באשקלון. מצלמת האבטחה בגינת המשחקים הסמוכה קלטה אותה הולכת במהירות, אומרת שלום לשני שכנים ומאז נעלמו עקבותיה. יותר מחמש שנים אחרי שנעלמה, בני המשפחה עדיין מחכים לדעת מה עלה בגורלה. כתבה שנייה בסדרת "נעדרים".
עוד בסדרת "נעדרים":
העדויות החדשות והחיפושים שנמשכים: לאן נעלמה נגה יצחק?
אוסנת גידלה לבדה את שני בניה בבית הצנוע באשקלון ועבדה בעבודות זמניות כדי לפרנס את המשפחה. כמה שנים לפני שנעלמה היא נפצעה בתאונת דרכים שהותירה אותה נכה והיכולת לפרנס נפגעה.
בבוקר שאחרי ההיעלמות, פנו בני המשפחה לתחנת המשטרה בעיר, שם הוסבר להם שניתן לפעול בנוהל נעדר רק לאחר שחלפו 24 שעות. בתום הזמן המוקצב החלו בני המשפחה בחיפושים אחריה ובין היתר בדקו את מצלמות האבטחה בשכונה שבה התגוררה.
בעקבות היעלמותה של אסנת, בנה אברהם עזב את הלימודים ונאלץ להתמודד עם תשלום החשבונות בבית ולדאוג לצרכים של אחיו הצעיר. "פתאום אני לא יכול לחיות ממשכורת של סטודנטים, פתאום צריך לעבוד במשרה מלאה כדי לשלם את המשכנתא על הדירה של אמא שלי, לגדל את אח שלי עד שהוא יסיים את הצבא".
ההיעלמות השפיעה מאוד גם על אמא של אוסנת, סימן ברקולין. אוסנת הייתה האחות היחידה שגרה באשקלון, קרוב לבית אמה, והייתה מבקרת אותה רבות ומסייעת לה. מדי יום בוכה סימן על ההיעדרות של אוסנת וכואבת על כך שלא יודעת מה עלה בגורלה. "היא הייתה מתנחמת אם היה לה אפילו קבר לבכות עליו", סיפרה איילה ברקולין, אחותה של אוסנת. "היא כמובן הייתה רוצה לראות אותה חיה, אבל היא מוכנה לקבל אותה מתה, זה עדיף מאשר לא לדעת".
השיחות לאחיות ומכתב הפרידה
בימים שקדמו להיעלמותה, אוסנת התקשרה אל אמה ואחיותיה וביקשה סליחה. אמרה שהיא מצטערת אם פגעה בהן ואם לפעמים התנהגה לא בסדר. "אני לא הבנתי אותה בשיחות האחרונות. לא חשדתי", סיפרה אחותה שרה ביצ'ה.
במהלך החיפושים שערכו האחיות של אוסנת וילדיה לאחר שחלפה יממה והיא לא שבה הביתה נמצא מכתב שהשאירה אוסנת לשני בניה. "ילדים אהובים שלי, תמיד רציתי להיות אמא רגילה, אבל נכשלתי", כתבה להם. היא ביקשה מהם לא לחוש רגשות אשם ולא לשבת עליה שבעה. כשבני המשפחה קראו את המכתב, הם הבינו שהשיחות האחרונות היו למעשה שיחות פרידה.
באותם החיפושים מצאה שלומית את התיק של אוסנת אחותה ובתוכו הטלפון הנייד שלה, הארנק וכל התעודות שלה. "היא ידעה שאם היא תגיד לנו משהו אנחנו כנראה נעצור אותה", סיפר הבן אברהם. "כשראיתי את המכתב, הבנתי שזה רציני, שזו בעיה רצינית".
יותר מחמש שנים עברו מאז שאוסנת יצאה מפתח ביתה ונעלמה וחוסר הוודאות מה עלה בגורלה משפיע על בני המשפחה, גם היום. "כל פעם שאני באה לאשקלון אני מסתכלת כל הזמן לצדדים – אולי אני אראה את אוסנת בדרך", סיפרה האחות איילה. "כל הזמן שאני באה לפה אני בוכה".
בינתיים ילדיה של אוסנת מנסים להמשיך בחייהם. אברהם חזר ללמוד הנדסאי מכונות בזכות מלגה שקיבל ואילו אוראל השתחרר מהצבא, גר בבית המשפחה באשקלון ועובד בעבודה קבועה. אבל בבית באשקלון דבר לא השתנה. המיטה של אוסנת נשארה במקומה ובקרב בני המשפחה רווחת בקשה אחת – לגלות מה עלה בגורלה.
"הייתי רוצה שיהיה פתרון לדבר הזה", סיכם בנה אברהם. "אני לא רוצה להגיד משהו רע ואני לא רוצה ולא יודע לקוות לטוב, אבל לפחות שיהיה לסיפור הזה סוף".
לפנייה לכתב/ת 
