כן, הציונות יכולה לשתף פעולה עם המשותפת
דמיינו מה יגיד פרופ' אמריקני תומך BDS שלא קונה חומוס המיוצר על ידי שטראוס, בזמן שאחמד טיבי תומך ברמטכ"ל צוק איתן לראשות הממשלה
קמפיין הליכוד בבחירות האחרונות תקף את כחול לבן בטענה שהיא הולכת להקים ממשלה בסיועה של הרשימה המשותפת "האנטי-ציונית". לכחול לבן לא הייתה תשובה הולמת, זולת הכחשות שמהן יש כעת לחזור במבוכה וגמגום. זה לא חייב היה להיות כך: אם יש רצון להביא לידי ביטוי ממשי את רצונם של רוב האזרחים נגד המשך כהונתו של בנימין נתניהו, לא צריך להתנצל או להתחמק. האמת היא שאפשר לקיים ממשלה ציונית בסיוע - מבחוץ ומבפנים - של הרשימה המשותפת, תוך הישענות על עקרונות שליוו את התנועה הציונית מאז הקמתה. ההמלצה שלה לנשיא אתמול (יום א') היא צעד בדרך לשם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
במבט היסטורי ניתן לזהות בקרב הנהגת המדינה, מימין ומשמאל, הכרה ברורה שהאינטרס הביטחוני (אינטרס "ציוני" למדי), הוא שילובם המלא של האזרחים הערבים בחברה. ואכן, חרף ההדרה, האפליה, ואפילו האלימות הממוסדת של ימי ראשית המדינה, במבחן התוצאה, השילוב הוכיח את עצמו. כבר בשנים הראשונות הכירה הקהילה הערבית בארץ והנהגתה הפוליטית בלגיטימיות של המדינה, בהיגיון הקמתה ואף בזיקה היהודית לארץ ישראל. מאבקיהם הפוליטיים של הערבים בישראל, ברוב המוחלט של המקרים, נעשו באופן לא אלים ובגבולות החוק.
דווקא בשני העשורים האחרונים ניכרת בקרב החברה הערבית בישראל מגמה גוברת של "פלסטיניזציה", שכוללת נסיגה בתמיכה במפלגות ציוניות ואימוץ גובר של הסמלים, הנרטיבים והאג'נדה של התנועה הלאומית הפלסטינית. המיינסטרים הישראלי חושש מאד ממגמה זו, שנופלת כפרי בשל לתעמולת הימין. אך דווקא בגלל התחזקותה של הזהות הפלסטינית, מפתיעים במיוחד הקולות בחברה הערבית שדחפו לשיתוף פעולה עם כחול לבן, ואפילו עם ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.
טורים נוספים של ד"ר ארנון דגני:
שלא כמו בימי מפא"י והממשל הצבאי, לא ניתן לפטור את מהלכיה האחרונים של הרשימה המשותפת כמונעים מפחד או אינטרס אישי של "נכבדים". נכונותה להמליץ על בני גנץ משקפת אימוץ גישה פרגמטית וזניחת טוהר אידיאולוגי שלרבים מתומכיה היהודים לא נוח עימה.
ראשי כחול לבן יכולים וצריכים לטעון שתהיה זו בכייה לדורות אם נתעלם מהושטת היד הזו של פלג אותנטי מהעם הפלסטיני לעבר המיינסטרים הישראלי-הציוני. במילים אחרות, מתוך ההכרה שהרשימה המשותפת מהווה ייצוג נאמן של הערבים בישראל, לנציגי כחול לבן ישנה ההזדמנות ללכת בעקבות אותם מנהיגים ציונים מהעבר, כגון משה שרת, לוי אשכול וגם מנחם בגין, אשר דגלו בהורדת החומות בין יהודים וערבים בישראל.
מי שטוען נגד המהלך בשם ערכים "ציוניים", מתעלם מכך שלאורך השנים השתנו מטרותיה של הציונות וכן היחס בין ערכיה. אם היינו מראים בשנות ה-20 של המאה הקודמת את מצע בל"ד לדוד בן גוריון, הוא היה חותם עליו. אם משה דיין היה נושא היום את ההספד על רועי רוטברג, תומכיו הרעשנים של נתניהו ברשתות היו מכנים אותו "תומך טרור המזדהה עם הנרטיב הפלסטיני".
לכו למצעי המפלגות השונות המרכיבות את הרשימה המשותפת. לא תמצאו שם חיבה לציונות, אבל כולן מכירות ביהודים כקהילה לאומית הקשורה לארץ. במקום לעסוק במדרג בין ציונות לאנטי-ציונות, דמיינו מה יגיד פרופסור אמריקני רדיקלי תומך BDS שלא מוכן לקנות חומוס המיוצר על ידי שטראוס, בזמן שד"ר אחמד טיבי תומך ברמטכ"ל צוק איתן לראשות ממשלת ישראל.
- ד"ר ארנון דגני הוא עמית מחקר ב"מולד" – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
