הנגיף לא עוצר את הרק-לא-ביביזם
אפשר לבקר פוליטית את נתניהו, אבל אין צורך לערער את אמון הציבור בהחלטות הקשות שהוא מקבל בזמן מגה-משבר רק כי לא אוהבים אותו
בנימין נתניהו
ההגדרה הלא נעימה של עיתונאי, יסלחו לי עמיתיי, היא של מי שיודע כמעט כלום על כמעט הכול. לא צריך לקחת את ההגדרה הזאת ברצינות רבה מדי. הרי רוב העיתונאים הם בעיקר אוספי ומתווכי מידע. הם עושים את עבודתם באמונה, אבל הם בוודאי לא יודעים הכול.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
משבר הקורונה הוא שעת מבחן. גם פוליטיקאים, בדיוק כמו עיתונאים, לא יודעים הכל. הם צריכים לקבל החלטות קשות בתנאים של חוסר ודאות. בבריטניה הוחלט כי עדיף שווירוס הקורונה ידביק את ההמונים, בתקווה לאפקט "חסינות העדר". בישראל הוחלט על כיוון הפוך, של מניעת הדבקה. המחליט העליון הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא שומע את ההמלצות השונות, שלעיתים הן סותרות, ומקבל החלטות.
האם יש ניצול של המשבר לצרכים פוליטיים? ספק אם זו השאלה החשובה ביותר. בהחלט ייתכן שנתניהו מנצל את ההזדמנות כדי להעביר לנו עוד מצג של סמכותיות והחלטיות. הרי הוא על ההגה, הוא קובע גורלות.
השאלה החשובה יותר היא אם ההחלטות שלו נגועות בשיקולים זרים. יורשה לי לטעון שהתשובה שלילית. לחלוטין שלילית. זה לא שהוא חף מאינטרסים אישיים ופוליטיים. הוא הוכיח יותר מדי פעמים שהוא מוכן להסית ולסכסך, משום שזה מה שמשרת אותו. אבל הקורונה היא סיפור אחר. נתניהו לא רוצה לרדת מהבמה כל כך מהר, הוא רוצה להצליח. הוא אולי נוכל פוליטי, אבל הוא לא יקבל החלטות ששולחות המונים למותם. זה לא יועיל לו פוליטית.
כך שנדמה כי עיתונאים מובילים חייבים בקצת צניעות. וכאשר עיתונאית מובילה טוענת ש"אי אפשר להימנע מהמחשבה שנתניהו רוצה להוביל את המהלכים הכי קיצוניים כי יש לו אינטרסים פוליטיים-אישיים-הישרדותיים" - היא חוצה קווים אדומים. והיא לא לבד. אין לרוב העיתונאים מושג על מה הם מדברים. הם לא מומחים בתחום. הם יכולים וצריכים להציג את המצב בעולם. מותר להם גם להעביר ביקורת, אבל לרגע נדמה שמה שאמרה אותה עיתונאית נכון לגבי עיתונאים: הם משמיעים ביקורת חסרת אחריות משום שיש להם אובססיה נגד נתניהו. זה לא חשוב מה הוא יחליט ומה הוא יעשה - הם נגדו.
כדאי לשים לב לעובדה שלפחות בסין ובדרום קוריאה הצליחו לעצור את התפשטות הקורונה באמצעים דרקוניים. זה הכיוון שאליו הולכות מדינות אירופה. כך שגם בלי לדעת מה ילד יום - ברור שההחלטות שקיבל נתניהו הן סבירות.
אין עדיין תוצאות, ההדבקה נמשכת, זה לא ברור שכל אמצעי שעליו הוחלט הוא הנכון ביותר, אבל קשה למצוא שמץ של העדפת האינטרסים האישיים בהחלטות של נתניהו. וזה לא שהוא יחיד ומיוחד בעניינים הללו. כל מנהיג במצבי משבר כאלה מקבל את ההחלטות שנראות בעיניו כיעילות ביותר. וגם אם חלילה יתברר שמי מהם, כולל נתניהו, קיבל החלטות מוטעות - זה לא יהיה בגלל "אינטרסים אישיים-הישרדותיים".
נתניהו הוכיח בעבר שהוא מקבל החלטות גם בגלל לחצים וגם בגלל אינטרסים אישיים. אבל פוליטיקה לחוד ומגה-משבר לחוד. כאשר היה שר אוצר, קיבל נתניהו החלטות קשות שלא היו פופולריות דווקא בקרב תומכיו. כך שאפשר לבקר פוליטית את נתניהו, אפשר למאוס במדיניותו, ורוב הציבור העניק רוב למחנה "רק לא ביבי". אבל אין שום צורך לערער את אמון הציבור בהחלטות הקשות שנתניהו צריך לקבל בימים הללו רק משום שלא אוהבים את הדרך הפוליטית שלו ואת השחיתות שדבקה בו.
ייתכן שבימים הקרובים ובשבועות הקרובים המשבר יחריף וילך. איטליה ניצבת כתמרור אזהרה. זה אומר שנתניהו לא צריך להישאר לבד על ההגה. העם זקוק לממשלת אחדות. אבל, בכל מה שקשור לקורונה, כל עוד נתניהו מקבל החלטות, אין שום סיבה לחשוד בו שהוא פועל למען עצמו ונגד הציבור. ונדמה שעיתונאים שלא אוהבים את נתניהו זקוקים לקצת ריסון, ולפני שהם מטיחים האשמות חסרות בסיס בנתניהו כדאי שיביטו במראה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
בן-דרור ימיני
מומלצים
