אנשי הגם וגם

הם רוצים גם סגר וגם שגרה. גם להשבית את מערכת החינוך וגם להמשיך ללמד. גם ממשלת מיעוט וגם אחדות. גם נחרצות וגם דרך ביניים

אריאלה רינגל הופמןפורסם: 18.03.20 , 11:55

(צילום: מושיק שמע)

גם וגם אנחנו רוצים. תמיד. והיום עוד יותר מתמיד. אנחנו רוצים שיוטל סגר מחמיר, מלא, על תושבי ישראל, אין יוצא ואין בא. "איך ייתכן שמדינת ישראל לא מיישמת את ההמלצה של פרופ' גרוטו להכניס את כולם לסגר?", נשאל שר בכיר. "כבר ימים קוראים בכירי המערכת להטיל סגר על המדינה כדי למנוע תרחיש אימה", נכתב; "זה שלא עושים סגר, זו בכייה לדורות", נאמר; ועוד: "בסוף זה יהיה בלתי נמנע, אבל המחיר יהיה כבד"; כמה כבד? "על פי המודל שגובש עבור מקבלי ההחלטות, אי-קיום צעדי המנע יצריך 43 אלף מיטות חולים ו-14 אלף מיטות טיפול נמרץ. ובישראל יש 16 אלף מיטות בלבד". שלא לדבר על תחזית של עשרות אלפי מתים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ובמקביל, לא רק באותו שבוע, או באותו יום, לפעמים באותה תוכנית, שלא לומר באותו עמוד: "בכירים קוראים לנתניהו לקצוב את ההשבתה המתוכננת ומזהירים כי הנזק יהיה גבוה מאוד"; או: "במערכת הבריאות מתים כל שנה 5,000 איש מזיהום בבתי החולים, וכל יום מתים 30 איש כתוצאה מתזונה לקויה ועוד 20 איש מזיהום אוויר, ואיש לא עוצר את הכלכלה"; וגם: "ב-1929 אנשים קפצו מהגגות בשל המצב הכלכלי"; ועוד: "ההגדרה היחידה שלי להתנהלות הממשלה – פאניקה מיותרת". וההמלצה: "הדבר הכי חשוב בימים אלו זה להמשיך את שגרת החיים, תוך הקפדה על נוהלי שמירת מרחק והקפדה על היגיינה".

כלומר – הבו לנו גם סגר וגם שגרת חיים. איך? דרך ביניים. בדיון שעסק בשאלה מה לעשות עם המניות – למכור, לחכות – יועצת בכירה המליצה למכור. עוד יותר בכיר המליץ להמתין, וכלכלן בכיר לא פחות אמר: "תקבלו החלטה מושכלת, זה לא חייב להיות או-או, זו יכולה להיות גם דרך ביניים". הבנתם? דרך ביניים: גם וגם, גם תמכרו וגם אל תמכרו. ומה המדינה צריכה לעשות בינתיים: "להכניס יד לכיס, לעודד את הצמיחה". צמיחה, בימי הקורונה? כן. ובו זמנית גם "לשמור שלא להגדיל את החור".

ומה עושים עם מערכת החינוך? "השבתה כוללת, עם כל הכאב שבדבר". וגם "עם כל הכאב שבדבר, והדאגה האמיתית לאנשי החינוך, אי-אפשר לסגור את כל המערכת. ומה עם הילדים בחינוך המיוחד? ומעונות היום למוגבלים, מי ידאג להם?".

ובפוליטיקה? שם יש בכלל כאוס גמור שנע בין דברי האיוולת של מי שחושב שאת כל היסטריית הקורונה הזו הפיל עלינו ראש הממשלה נתניהו כדי להציל את עורו, לבין מי שטוען ששעת חירום מהסוג הזה מחייבת ממשלה רחבה, שתישען על אנשים שכבר צברו כמה מיילים בניהול משברים.

במילים אחרות, נראה שהדבר החשוב הוא להפנים שאין גם וגם. לא בדרך כלל, ובוודאי לא בימים אלו. אי אפשר גם להחריף את הסגר וגם לשמר שגרת חיים – בטח לא כזו שהתרגלנו אליה. אי אפשר גם להבטיח את שלומם של אנשי החינוך וגם לספק פתרון לחינוך המיוחד. גם ממשלת מיעוט וגם ממשלה רחבה. גם לשתק את המשק וגם לצמוח. וכן, למרבה הצער, אם להקצין את הדברים, גם אין דרך ביניים. זה לא גם וגם, הפעם זו או-או.

ומה נכון לעשות? על כך יש כנראה תשעה מיליון ו-92 אלף תשובות. ולא נותר אלא לקוות שמי שמחזיק את המושכות ביד, נכון לרגע זה, עד שתקום הממשלה הבאה, יודע מה הוא עושה. להאמין שהוא עושה את זה לא כדי להימלט מאימת הדין, ושאם יוחלף, יידע גם הבא אחריו לנווט בתוך אי-הוודאות ולהתמודד עם הצורך הטבוע בכולנו – לגם וגם.