"כל מה שחלמתי עליו יכול בשנייה אחת להיעלם"

"מגפת הקורונה מכניסה את כולם לפרופורציות, פתאום מבינים שכל דבר שאתה עושה בחיים יכול להיגמר לך בתוך שנייה אחת". לינוי אשרם בת ה־20 עמדה בשנתיים האחרונות על כל פודיום אפשרי, אבל השיא עוד אמור היה להיות לפניה באולימפיאדת טוקיו, שמתוכננת להיפתח בעוד 127 יום. "מתוכננת" זו מילת המפתח, כי הקורונה שינתה הכל. אירועי הספורט בעולם מתבטלים או נדחים בזה אחר זה, ורק מארגני המשחקים האולימפיים איתנים בדעתם לא לשנות בשלב זה את התוכניות.

בתנאים אלה של אי־ודאות ממשיכה אשרם, התקווה הישראלית מספר אחת למדליה, את ההכנות שלה – אבל היא גם ריאלית: "יש מצב שיבטלו את האולימפיאדה ואז כל מה שחלמתי ורציתי יכול פשוט בשנייה אחת להיעלם, זה מכניס לפרופורציות ולחשיבה אחרת. אני בכל מקרה מאוד אופטימית ומשוכנעת שאתחרה באוגוסט הקרוב ביפן".

אשרם. הקורונה לא תעצור אותה(צילום: אורן אהרוני)

ההכנות כמובן השתבשו, והמתעמלות האמנותיות מסתגלות לשגרת אימונים אחרת. "התחרויות בוטלו, כולל אליפות אירופה, שהייתה אמורה להתקיים באוקראינה במאי, ואנחנו רק מתאמנות. יש לי שני אימונים ביום, הראשון מתחיל בתשע עד שתיים וחצי והשני משלוש וחצי עד שמונה, אבל בצוות מצומצם – אני, ניקול (זליקמן) והמאמנות שלנו, באולם שבנו לנו בווינגייט ויש בו תנאים מעולים".

בחודשים האחרונים הוקם במקום מתקן ייחודי וייעודי לנבחרת ההתעמלות האמנותית, AIR DOME, לטובת אימונים לקראת טוקיו 2020, פרויקט שיחד עם שיפוץ אולם ההתעמלות "ברלין" עלה כעשרה מיליון שקלים.

איך אפשר להישאר באינטנסיביות גבוהה בלי להתחרות?

"אני מצליחה לשמור על זה וגם על קור רוח. אני וניקול מגיעות לאימוני מבחן, כלומר מדמות תחרות. מגיעות עם התלבושות שלנו, המאמנות אלה סמופלוב ואיילת זוסמן שופטות אותנו וזה שומר אותנו ברמת מוכנות גבוהה".

"פחות מגע וקשר"

מתי התחרית בפעם האחרונה?

"בשנה שעברה באליפות העולם. התחרויות מאוד חשובות בהכנה, ניסיון, למידת החוקה שמשתנה בכל פעם, הבנה במה צריך להשתפר. ברגע שאתה עובר הרבה תחרויות אתה מגיע לתחרות הכי חשובה שלך כמו שצריך. הייתי אמורה להתחרות לפחות בשלוש תחרויות שבוטלו לי, בצ'כיה, בספרד ובסוף השבוע הקרוב היינו אמורות לצאת לאוקראינה. עוד לפני אליפות אירופה היה אמור להתחיל סבב גביע העולם, כך שבאפריל הייתי אמורה לחוות מספר תחרויות".

רוצה כבר לחזור להתחרות(צילום: אורן אהרוני)

תקופה של סגר ובידוד דווקא לא זרה לאורח החיים שלך, שמורכב מאולם, הביתה וחזרה.

"ההבדל הוא במה שקורה סביבי. אני באמת בסוג של בידוד, יוצאת לאימון וחוזרת הביתה לראשל"צ. בבית משתדלים להקפיד עוד יותר על ההיגיינה, כמה שפחות מגע. התקופה הזו שגרתית מבחינתי, רק שעכשיו כמה שפחות מגע וקשר עם אנשים".

איך מתעמלות אחרות בעולם חוות את זה?

"אני בקשר עם האיטלקיות והספרדיות, שנמצאות בבידוד כמעט מוחלט. הספרדיות מתאמנות בבית ולא יכולות להגיע לאולם, האיטלקיות מתאמנות עם מסכות ובלי מגע. גם באימונים שלי מי שנוגע בי זה רק עם מסכה וכפפות".

את מטופלת כמו נכס לאומי.

"שומרים עליי מאוד. לא נכנסים לאימונים שלי, דואגים שהאזור יהיה סטרילי, מביאים מלא אלכוג'ל".

התקווה הלאומית לטוקיו(צילום: אורן אהרוני)

"מדליה? רק בונוס"

איך את מסתדרת עם אי־הוודאות?

"מאוד קשה, כי לא יודעים מה קורה. חלק אומרים שיש אולימפיאדה, אחרים חושבים שזה יידחה בשנה או שנתיים. אני אדם אופטימי, ולכן בטוחה שתהיה אולימפיאדה. אני והצוות שלי מתכוננים רגיל לקראת יום התחרויות בשבעה באוגוסט כאילו אין קורונה".

אם לא תתקיים אולימפיאדה, זה יכול להיות קריטי מבחינתך. את אחת משלוש המתעמלות הטובות בעולם, ויש זמן קצוב לדומיננטיות הזאת.

"בהתעמלות אמנותית יש פיק מאוד ברור. למתעמלות אחרי גיל 23 קשה להחזיק, כי זו עבודה גופנית קשה. זה לא כדורסל או טניס, שאפשר לשחק אפילו עד גיל ארבעים, הפיזיות אצלנו מאוד חשובה. גם אם יגידו שדוחים בשנתיים את האולימפיאדה, עדיין בטוח שאהיה שם, זה החלום שלי ולא אוותר עליו בקלות".

אם המשחקים יתקיימו בסופו של דבר, את מגיעה כמועמדת לפודיום.

"אני לא באה לאולימפיאדה במטרה לזכות במדליה. ברור שזה משהו שאני רוצה וחולמת עליו, אבל אני לא מסתכלת על מדליות, אלא על מה שאעשה שם. רוצה ליהנות, לעשות את התרגילים הכי טובים ושיזכרו אותי אחרי האולימפיאדה. המטרה היא לתת את המקסימום, והמדליה תהיה רק בונוס".

ממוקדת מטרה(צילום: אורן אהרוני)

מה הייחוד שלך?

"אני לא רוסייה, בניגוד לכמעט כל המתעמלות האחרות. אני אתלטית, הקפיצות שלי מהטובות בעולם וכך גם האופי התחרותי שלי. אני לא נותנת לנפילה אחת להשפיע על כל התרגיל, מצליחה לאסוף את עצמי".

מה קשה יותר, להתאמן תחת אי־ודאות או להיות התקווה של כל ישראל לזהב בטוקיו?

"יותר קשה לספורטאי לחיות באי־ודאות מאשר לדעת שיש הרבה אנשים שסומכים ובונים עליו למדליה. אני לא רואה בזה משהו מלחיץ, זה מרים אותי בניגוד לאי־ודאות, שזה קשה".