הפכו חצר בניין לגינה פרטית וחויבו ב-60 אלף שקל

תושבת ת"א תבעה את שכניה בטענה שהשתלטו על החצר המשותפת. שופט הורה לנתבעים להסיר את הגדר והשער שבנו ולפצות את השכנה

עו"ד נחום שר | פסקדיןפורסם: 22.03.20 , 14:43

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה בעלת דירה בעיר נגד שכניה, וקבע שהשכנים חסמו שלא כדין את הגישה לחצר הבניין המשותפת והפכו אותה לחצר פרטית. טענת הנתבעים כי החצר הוצמדה לדירתם באופן היסטורי נדחתה על ידי השופט עמית יריב בהעדר הוכחה. הם ישלמו לשכנה דמי שימוש ראויים.

התובעת סיפרה שהיא גרה בדירה בקומה השנייה בבניין בן שתי קומות. הנתבעים הם בעלי הדירה בקומת הקרקע ובבניין שלושה דיירים בסך הכל. לטענתה, הנתבעים, שרכשו את דירתם ב-2015, השתלטו על שטח מהחצר הקדמית של הבניין המהווה רכוש משותף של כלל בעלי הדירות. היא ציינה שהם הרחיבו פתח בקיר החיצוני של הבניין כך שכיום יש יציאה ישירה מדירתם אל החצר.

לדבריה הם ריצפו את השטח היוצא מדירתם בריצוף קרמי, בנו חומה בגובה 2.5 מטרים השוללת את יכולתה להשתמש בחצר ובשאר השטח בנו סיפון עץ ("דק") במקום דשא וצמחייה. התובעת סיכמה כי מדובר בהסגת גבול כלפיה ועל הנתבעים לפנות את השטח לשלם לה דמי שימוש.

השכנים טענו מנגד שהחצר הקדמית שימשה מאז הקמת הבניין ולמעלה מארבעים שנה את בעלי הדירה בקומת הקרקע. הסכמה רבת שנים זו יצרה מעין מצג לפיו הם מורשים לעשות שימוש ייחודי בשטח. לחילופין הם טענו כי בין הצדדים חלים הסכמי חלוקה באשר לחלוקת השטחים המשותפים והצמדת החצר הקדמית לדירתם. לדבריהם, בשל יחסי אמון וערבות הדדית לא פעלו הבעלים המקורי של דירתם לרישום ההסכם בטאבו. עוד לטענתם, הסיבה המרכזית שבגינה רכשו את הנכס הייתה שמדובר בדירת קוטג׳ "צמוד קרקע" על כל המשתמע מכך, כך שהנכס כולל חצר צמודה.

השופט עמית יריב ציין כי בהליך שהתקיים אצל המפקחת על הבתים המשותפים הנתבעים הודו שהחצר היא רכוש משותף. עם זאת, בהליך הנוכחי כשהנתבע נשאל אם יש לו בעיה כי התובעת תיכנס לחצר הוא השיב "זה חלק מהדירה שלי". עוד צוין שאין מחלוקת שהנתבעים עושים שימוש ייחודי ובלעדי בחצר, באופן השולל את יכולתם של יתר הדיירים לעשות שימוש בשטח זה.

לדבריו, הנתבעים לא יכולים להעיד על "הסכמות" לעניין השימוש בחצר שהושגו קודם לכניסתם לדירתם. בכל מקרה, גם אם הייתה רשות שימוש בשטח שהוענקה לבעל הדירה הקודם, מדובר בזכות אישית שאינה ממשיכה לחול ביחס אליהם.

בפסק הדין צוין שבתקנון הבניין אין זכר להצמדה או לשימוש ייחודי בחצר. זאת ועוד, בהסכם המכר עליו חתומים הנתבעים נאמר במפורש כי ידוע להם ששטח הקרקע שמסביב לדירה אינו בבעלות המוכר. בתוך כך השופט הבהיר כי הביטוי "צמוד קרקע" משמעותו נכס הבנוי על הקרקע ולא בהכרח נכס שאליו צמודה קרקע.

בנסיבות אלה קבע השופט כי החצר היא חלק מהרכוש המשותף ועל הנתבעים להסיר כל חסימה או גדר שמונעת מעבר חופשי. הוא חייב אותם בתשלום דמי שימוש ראויים לתובעת, בסך של 17,735 שקל, בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.