אישור מיוחד לדתיים: הרבנים הראשיים מסכנים את הציבור
הרופאים מבקשים להישאר בבית. אז כיצד ייתכן שהרבנים הראשיים מערערים על תוקפן של ההוראות הכלליות של משרד הבריאות, שמוחרגות באופן מוזר לבתי הכנסת, ולא מכריזים על סגירתם ועל תפילות יחיד. מדוע המדיניות ההלכתית של הרבנות מבצרת עמדה קיצונית והססנית על חשבון ביטחון הציבור
ימים לא קלים עוברים על עם ישראל והעולם כולו. פעולות שביום-יום מובנות מאליהן - לימודים, עבודה, סידורים, קניות ועוד - נשקלות כעת בכובד ראש. הוא הדין לגבי אורח החיים הדתי שלנו, שכולל תפילה במניין, טבילה במקווה, שיעורי תורה, נישואים, לוויות חלילה וכדומה.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
בן-רגע נוצרה מציאות חדשה: יציאה מן הבית ומפגש עם אנשים, מהווים סכנה לפרט ולכלל – וזה מצב שדורש הכוונה הלכתית קשובה לצו השעה, שתספק פתרונות עבור האדם המאמין ושומר המצוות, מתוך אחריות לחברה כולה. במציאות זו, יש לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות לקיומן של ההנהגות הדתיות הרגילות, ולהציע פתרונות שממזערים את הפגיעה בבריאות הציבור.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- גורמים בטורקיה: היהודים והציונות עומדים מאחורי נגיף הקורונה
- אלוהים מעדיף רופא טוב מתלמיד חכם/ פרופ' רוחמה וייס
- האדמו"ר מסאטמר חלה בקורונה
בעת הזו בולט אחד מתפקידיה של הרבנות הראשית: גוף ממלכתי שעומד בקשר עם משרדי הממשלה, וביניהם משרד הבריאות, ונותן הנחיות הלכתיות לציבור כולו מתוך נקודת מבט לאומית רחבה.
ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, סבורה כי האישור לתפילה במניין איננו רצוי וכי "מבחינה רפואית מדובר בהחרגה לא רצויה". ראשי בתי החולים בארץ פנו בקריאה לציבור שלא להתפלל בבתי הכנסת, כשהם נסמכים על מכתב של רבנים בכירים. וברקע כל אלה - מכתב שפרסמו הרבנים הראשיים, שבו מצד אחד הם מורים להישמע להנחיות משרד הבריאות, אך באותה נשימה אוסרים להפסיק את הלך החיים הדתי-קהילתי ואת היציאה לבית הכנסת לתפילה במניין.
עמדה קיצונית על חשבון הבריאות
כיצד ייתכן שהרבנים הראשיים מערערים על תוקפן של ההוראות הכלליות של משרד הבריאות, בעת שבה משמעת חברתית היא קריטית, ואף מביאים לידי סכנה ממשית של חיי הציבור כולו? אנו עומדים בפני מציאות שכמוה לא נראתה כמעט במדינת ישראל. במקום להתבסס על הכלל ההלכתי "סכנתא חמירא מאיסורא" (סכנה ממשית דוחה הימנעות מאיסור), ולהכווין את הציבור הדתי והמסורתי לשמור על בריאותו לצד קיום המצוות - הרבנות מתעקשת להורות אחרת.
לאחר שיעבור זעם והמגפה תיעצר בעזרת ה', יהיה עלינו לשאול מדוע המדיניות ההלכתית של הרבנות מבצרת עמדה קיצונית והססנית על חשבון ביטחון הציבור.
יש להדגיש: אינני מקל ראש בערכה של תפילה בציבור, אך מהנחיות משרד הבריאות אנחנו לומדים כי הפתרון לשמור מרחק של שני מטרים איננו מיטבי, ועדיף שלא להיכנס כלל לספק של פיקוח נפש. התורה מצווה את העיקרון "ובחרת בחיים", ולימדונו חז"ל "וחי בהם – ולא שימות בהם".
היזהרו מהנחיות מסכנות חיים
המצוות ניתנו לנו על מנת שנשגשג, ואין בהן בכדי להרע לנו בשום צורה. לכן לעתים עלינו לשנות ממנהגנו ולהיזהר זהירות יתירה כאשר יש בכך סכנת חיים, גם אם זה דורש שינוי זמני בקיום חלק מהמצוות.
יש להודות על האמת: מי שנשמע להוראות הרבנות הראשית, מעמיד את בריאותו, בריאות קרוביו ובריאות הציבור כולו בסכנה, וכשמדובר במבוגרים וחולים כרוניים - יש בכך סכנת חיים של ממש. למרות שהוראת הרבנות הראשית היא שקבוצות הסיכון לא יגיעו למניינים, הרי שברגע שנפתחים שערי בתי הכנסת, ישנו חשש שיהיו מי שלא יצייתו להוראה זו.
הצטרפתי השבוע לשתי קבוצות וואטסאפ לימי הקורונה: האחת של רבנים והאחרת של מתנדבים. בקבוצת הרבנים המשיכו חלק מהמשתתפים לעודד תפילה במניין, בעקבות הנחיות הרבנות הראשית, בעוד שבקבוצה השנייה עסקו ללא הרף בסיוע לנזקקים בעיר (רכישת תרופות לקשישים, סיוע לבעלי מוגבלויות שמשפחתם בבידוד, משפחת עולים בבידוד שצריכה מזון ועוד). באחת סיכנו חיי אדם, ובשנייה עסקו בקדושת החיים.
איפה קולם של חכמי ההלכה ברבנות?
ברי כי ההנחיה הנאמנה לתורת ישראל היא להתפלל בבית, ולהימנע מהשתתפות במניין או התקהלות כלשהי. כך למשל, פסקו הרב אליעזר מלמד, הרב דוד סתיו וארגון רבני צהר, הרב יהושע שפירא, הרב יעקב מדן ועוד. מעבר לים פסקו כך רבה של בריטניה, אפרים מירוויס; ראש ישיבת "רבנו יצחק אלחנן" בישיבה-יוניברסיטי בניו-יורק, צבי שכטר; רבה של טורקיה ומנהיגי קהילות נוספים ורבים בארץ וסביב לעולם.
הם מהווים דוגמה אישית ראויה, ומעידים על עצמם כי אף הם אינם יוצאים להתפלל בבית הכנסת, בכדי להגן על שלומם ועל שלום הציבור. לצערנו, קולם לא נשמע במועצת הרבנות הראשית ובמסדרונות הממסד הדתי. זאת על אף שתפקידם לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל ואזרחיה, ובכלל זאת גם על הציווי "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד", כפשוטו.
- הכותב הוא יו"ר ארגון "עתים"
לפנייה לכתב/ת 
