בצל הקורונה: הדרייב-אין חוזר לחיים
בעידן של "אל תיגע בי", כשכל אולמות הקולנוע סוגרים את שעריהם, צפייה בסרט מהמכונית היא פתרון נהדר. אבל תרבות הדרייב-אין לא נגמרת באומנות: בארה"ב דרך חלון המכונית אפשר גם להתוודות בפני הכומר. איך שומרים על אנונימיות?
משבר הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
- המורדים: יוצאים לטיולים ולמסיבות קורונה
- האישה שהדביקה שליש מהחולים במדינה אחת
- אין הלוויות: הקורונה משנה את מנהגי האבל
- האם הדמוקרטיות צריכות ללמוד מסין?
במכירת הכרטיסים באולמות הקולנוע בדרום קוריאה חלה בשבועות האחרונים ירידה חדה בצל התפשטות הנגיף, שבו נדבקו כבר יותר מ-8,500 איש במדינה. השלטונות קראו לציבור להימנע מהתקהלויות גדולות. אבל בקולנוע הדרייב-אין של פארק דונג ג'ו, הצופים נהנים מסרט מתוך מכוניותיהם הנוחות, החונות מול מסך ענק.
"חלה אצלנו עלייה של 20-10% במכירות במהלך השבוע, ובסופי השבוע אנחנו מלאים", אומר פארק. "אנחנו בהחלט מקבלים יותר שיחות ופניות דרך האינטרנט מאז התפרצות הנגיף". באתר המקדם את בית הקולנוע הפתוח שלו מופיעים באנרים גדולים שעליהם נכתב "פתוח לאורך כל השנה" – בניגוד בולט לאולמות ברחבי העולם שנאלצו לסגור את שעריהם בצל התפשטות הקורונה.
צ'וי ג'ין יאנג בת ה-22, שעובדת בבית חולים, מספרת שהיה עליה להמתין שעתיים לכרטיסים והיא החלה לדאוג שאולי כולם ייגמרו לפני סוף השבוע. "רציתי ליהנות מחיי תרבות עם החבר שלי, אבל מכיוון שלבתי הקולנוע מסוכן ללכת – חיפשתי מקום לדייט מיוחד וככה הגענו לכאן", היא אומרת. פארק ג'י-סאונג, בן 24, מעיד שהוא נמנע מיציאות בגלל התפרצות הקורונה אבל מרגיש בטוח מספיק כדי להגיע לקולנוע הדרייב-אין.
מתן שירות ישר למכונית הוא לא נחלתם של בתי קולנוע בלבד בימים אלה. בארה"ב, שם תרבות ה"קנה וסע" מקובלת כבר עשרות שנים, מסרטים, דרך מזון מהיר ועד בתי מרקחת ושירות בנקאות, עכשיו יש שירות חדש: וידויים מחלון הרכב אצל הכומר.
סקוט הולמר, שהכנסייה שלו נסגרה בגלל התפרצות הקורונה, מספק שירות וידויים באוויר הפתוח בכל יום למעט יום ראשון. אם מזג האוויר מאפשר – הוא מתיישב על כיסא עץ במגרש חניה ליד הקפלה שלו בפרברי וושינגטון, ונהגים עוצרים לידו כדי לקבל ברכה או להתוודות מבלי להסתכן במגע.
הנהגים פותחים את חלון המכונית, מתוודים על חטאיהם לאב הולמר, והוא מפנה אליהם מילות עידוד וקורא להם לחזור לדרך הישר. את הרעיון הגה האב הולמר בשבוע שעבר, אחרי שקרא את הדיווחים על כך שדרום קוריאה עורכת בדיקות קורונה לאזרחים בחניוני "היבדק וסע". "אמרתי לעצמי, פשוט אצא למגרש החניה וכך אוכל להימנע מהידבקות ואנשים יוכלו להימנע מהדבקה. זה אוויר פתוח יותר, אז יש זרימת אוויר וכל זה, זה טוב".
בנדנה על העיניים
הולמר מקפיד לשמור על מרחק ביטחון מהקהל ומבקש מהבאים להישאר במכוניתם. מגיעים זוגות ומשפחות, וכל אדם בתורו מתיישב במושב הנהג. אם מישהו מבקש למסור את הווידוי תוך שמירה על אלמוניותו – הכומר מכסה את עיניו בבנדנה.
"מוזר לחשוב על הרוחני והפיזי באותו הזמן", מודה הכומר, שמקפיד ככל האפשר לשמור על חשאיות הווידוי. "אתה לא רוצה שאנשים ישמעו במקרה זה את זה, אז צריך לדאוג שהמכוניות ישמרו על מרחק מסוים". הוא מספר שאנשים שמחים מאוד מהיוזמה: "אנשים שמחים כל כך לראות שאנחנו עדיין מסוגלים לעמוד לצדם גם אם אנחנו לא יכולים לערוך מיסות יחד. יש יותר הודיה מאשר פחד".
הקורונה משנה חיים – עוד כתבות:
- האנשים שלא יכולים לשטוף ידיים
- עשירי העולם נוהרים למטוסים הפרטיים
- כל כך מעט נדבקים: מה קורה ברוסיה?
- מה תעשה המגפה למלחמות בעולם?
סטיבן אירבינג, שבא לקבל ברכה, אמר בעודו ממתין לתורו שמדובר ברעיון נהדר. "יש לנו כומר צעיר, אנרגטי וחדשני", אמר אירבינג, בשנות ה-60 לחייו, שהגיע עם אשתו.
הכומר מתכוון להמשיך בווידויים בדרך הזו עד שהכנסייה תוכל להיפתח מחדש, אבל הוא מודה שהוא מתגעגע לקשר הישיר עם המאמינים: "העובדה שאני לא יכול להיות נוכח פיזית היא פשוט אכזרית".
לפנייה לכתב/ת 
