סיפור עלייתה של איסטנבול בשאקשהיר
ארדואן, אצטדיון ריק, מאמן ענק, כוכב בוסני וקבוצה שהיא רק "כמעט" אלופה". גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
ליגות בכל רחבי הגלובוס מאיימות להתבטל מבלי להגיע לסיומן, שחקנים רבים בבידוד ולא מתאמנים כלל, וגם בטורקיה השביתו בסופו של דבר את הליגה אחרי עלייה גדולה במספר החולים במדינה. אבל עדיין אפשר ליהנות מכמה דקות של אסקפיזם מעדכוני הקורונה, ולהכיר את המועמדת מספר 1 לאליפות טורקיה - איסטנבול בשאקשהיר.
חשוב להבין שהליגה הטורקית, שהוקמה ב-1959 ונקראת כיום הסופר ליג, היא מועדון סגור מאוד מבחינת האלופות:
גלאטסראיי - 22 אליפויות
פנרבחצ'ה - 19 אליפויות
בשיקטאש - 15 אליפויות
טרבזונספור - 6 אליפויות
בורסאספור - אליפות אחת
פשוט מדהים איך שלוש הקבוצות החזקות בטורקיה השתלטו על הליגה, אבל האם מספר 5 באיסטנבול יכולה לעשות זאת (אם הליגה תחזור?)
הקבוצה נוסדה בתחילת שנות ה-90 כפרויקט "שכונתי" של העירייה, ואחרי ארבע שנים בליגה האחרונה טיפסה לליגה השלישית בעונת 95/96. תוך עונה נוספת כבר הייתה בליגה השנייה. שם הדברים כבר הפכו לקשים יותר: עונות מסובכות עברו על המועדון עד 06/07 החלומית, אז הגיע מאמן מוכשר ובעל חזון העונה לשם עבדוללה אבצ'י. כבר בעונתו הראשונה הוא הוביל את הקבוצה למקום השני עם סגל נטול זרים.
בעונות הראשונות בליגה הראשונה הינשופים מאיסטנבול היו קבוצת אמצע טבלה, עד לזעזוע החזק עם הירידה בעונת 12/13. זה לא היה הסוף של הפרויקט: תוך שנה היא חזרה לליגה הבכירה, אחרי שהתפוצצה על הליגה השנייה עם 78 נקודות (הכי הרבה נקודות אי פעם במפעל). עם החזרה היא גם קיבלה אצטדיון טרי על שם פתיח טרים (הנשיא ארדואן עזר מאוד במימון בתור קרוב משפחה של אשתו של הבעלים גוקסל גומושדאג), אבל כאן טמונה אחת הבעיות של הקבוצה: בעונות האחרונות, הגדולות ביותר שלה, האוהדים ממלאים בקושי רבע מהאצטדיון וקבוצות החוץ מביאות יותר אוהדים. באירופה, סיפר לי אוהד מושבע בשם סומר, ההיענות גבוהה יותר.
אבצ'י חזר לאמן, ועם שובו לקח את בשאקשהיר למקום 4 ולליגה האירופית, הישג שחזר על עצמו בעונה הבאה. הזינוק הבא הגיע בעונת 16/17, כאשר בשאקשהיר נלחמה עד המחזורים האחרונים על האליפות וסיימה כסגניתה של בשיקטאש. בעונת 17/18 המקרה חזר על עצמו בדרך למקום השלישי, אחרי עונה חלומית של עמנואל אדבאיור שבשלהי הקריירה שלו, בגיל 34, ירה 15 שערים. אז כמה שנים אפשר להגיע לטופ ושוב ושוב להפסיד אליפות בישורת האחרונה של העונה? בשביל הינשופים המסכנים זה לא היה הסוף. לאורך רוב העונה בשאקשהיר הובילה את הטבלה, הרבה בזכות הכוכב הבוסני אדין וישצ'ה שמשחק במועדון מאז 2011. ואז, 7 מחזורים לסיום העונה, אותה ישורת אחרונה שהקבוצה כל כך פחדה ממנה הגיעה: היא בעטה בדלי עם ארבעה משחקים רצופים ללא ניצחון, ושני מחזורים לסיום, כשגלאטסראיי ביתרון נקודה בלבד עליה, הגיע משחק העונה - ובשאקשהיר הפסידה.
אבצ'י לקח אחריות לפני פתיחת העונה הנוכחית, בטענה שנכשל. מי שמונה במקומו הוא אוקאן בורוק, שחקן נבחרת טורקיה בעבר, שהביא שחקנים ותיקים ומנוסים בעלות נמוכה ובהעברות חופשיות ושידרג את הסגל: מיגל ויירה, עזיז בייץ', דניאל אלכסיץ' ומרטין שקרטל בן ה-35. היא פתחה את העונה בשני הפסדים רצופים, אך מאז פשוט מרסקת את הליגה ונמצאת במומנטום קטלני עם הפסד אחד בלבד לפנרבחצ'ה ב-22 המחזורים האחרונים. הדבר מציב אותה במקום ה-1 יחד עם טרבזונספור, שמקדימה אותה רק בזכות הפרש שערים. שאלתי את סומר אם האליפות ההיסטורית קרובה, והוא היה מאוד סקפטי: "אחרי כל כך הרבה שנים של כמעט, כבר קשה לי להאמין. יש קבוצות גדולות ומבוססות יותר מאיתנו, עם תקציב גדול, ולדעתי בישורת האחרונה שוב נאבד את זה".
אבל עם היעדר עניין תקשורתי, ובלי רעש אחרי כל הפסד, זאת ההזדמנות של בשאקשהיר לקטוף בשקט את התואר ולרכוש לה עוד אוהדים. אבל הכל יתברר אם וכאשר הכדורגל יחזור.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
לפנייה לכתב/ת 
