ההזדמנות הנדירה של מערכת הבריאות
המשק הישראלי משלם בריבית דריבית את מחיר ההרעבה התקציבית של מערכת הבריאות. שירותי הבריאות מרחוק והבנת הצורך בתשתית למשך שנים הם חלון ההזדמנות
גם אם זה עוד לא נראה באופק, בראייה ארוכת טווח משבר הקורונה עשוי להשאיר מאחוריו מערכת בריאות ציבורית טובה מאי פעם. מערכת בריאות שבפרק זמן קצר נכפה עליה לפתח יכולות טכנולוגיות ומיומנויות טיפוליות שבימים רגילים היה לוקח שנים להטמיע, הן בקרב כלל צוות המטפלים והן אצל ציבור המטופלים.
בימים אלו ממש התחום של "רפואה מרחוק" חווה זינוק דרמטי, במערכת הבריאות בכלל ובקופות החולים בפרט. קפיצת מדרגה שמצד אחד ממחישה כיצד מדינת ישראל פספסה עשור שלם של הזדמנויות להטמיע טכנולוגיות רפואיות בקרב מטפלים, אך מצד שני חושפת הזדמנות ייחודית שלאורך זמן כולנו צפויים להרוויח ממנה. אז מבלי להפחית בחומרת המצב, משבר הקורונה יוצר הזדמנות חסרת תקדים שיכולה להשאיר אותנו עם מערכת בריאות מחוזקת ומותאמת לאתגרי העתיד.
לאורך השנים התפתחו במערכת הבריאות, אם ביוזמת בתי חולים או קופות החולים, ואם ביוזמת חברות וגורמים פרטיים, מגוון רחב של שירותי בריאות מרחוק. מהם בתחום האבחון וטיפול רפואי (מפגש דיגיטלי עם רופא מטפל המכונה e-visit, ביצוע בדיקות בטכנולוגיה מתקדמת וכו'); פישוט של ביורוקרטיה (קבלת מרשמים לתרופות, בקשות לימי מחלה וכו'); וכן בתחום הנגשה ושירות (משלוח תרופות עד הבית, לקיחת דם למעבדה ועוד).
אלו שירותים שכולם נמצאים על רצף הבריאות, אך רובם ככולם היו נקודתיים, שלא לומר עמדו בפני עצמם. לא אחת, קיבעון מחשבתי, טכנופוביה של צוותים מטפלים, מודלים כלכליים מורכבים ותת תקצוב הם שניצבו למול תפיסת החדשנות ומוטיבציה אישית של מנהלים וקובעי מדיניות במערכת הבריאות. עם זאת, מגפת הקורונה שפרצה לחיינו ושינתה את דפוסי החיים בישראל מקצה אל קצה החלה לשחרר חסמים שמנעו שגשוג דיגיטלי חיוני בתחום הבריאות.
מציאות של הגבלות וסגר היא שבפועל חייבה את מערכת הבריאות לפתח תפיסת שירות הוליסטית של רפואה דיגיטלית. כאמור, ובשונה מהשירותים שהיו קיימים טרם תקופת המגפה, מערכת הבריאות מפתחת יכולות ומיומנויות ייחודיות של רצף טיפולי ומענה רפואי וסיעודי שמתחיל ונגמר בביתו של המטופל.
בנוסף, המפתח המרכזי להתנעת המשק מחדש נעוץ באיתנותה של מערכת הבריאות הציבורית וביכולתה לתת מענה טיפולי איכותי לזרם קבוע של חולי קורונה בדרגות תחלואה משתנות – קלים, בינוניים וקשים. חולי קורונה שעוד צפויים לפקוד את מוסדות הבריאות, בבתי החולים ובקהילה לפחות עד שנת 2021. לכן, גם מבחינת משאבים, כל מה שלא עשו הפוליטיקאים במשך 20 השנים האחרונות - בא וירוס הקורונה ולא הותיר להם ברירה אלא להזרים באופן מידי מיליארדים רבים של שקלים.
כאמור, בימים אלו ממש משלם המשק הישראלי בריבית דריבית את מחיר ההרעבה התקציבית של מערכת הבריאות והשחיקה הממושכת בתשתיות פיזיות, ציוד רפואי וכוח אדם מקצועי. בתוכנית כלכלית להצלת המשק, לצד השקעות תקציביות חסרות תקדים במערכת הבריאות (תוספת תקציבית של 10-5 מיליארד שקלים - כפי שפורסם, חלק מהסכום אף צפוי להתווסף לבסיס התקציב), המטרה המרכזית היא יצירת תשתיות בריאות יציבות שיאפשרו חזרה הדרגתית של המשק הישראלי למקסימום פעילות.
כעת ובחסות מגפת הקורונה אסטרטגיית החזרת המשק למסלול היא חלון הזדמנות נדיר של מערכת הבריאות לקבל את מה שנמנע ממנה במשך יותר משני עשורים. ככל שקברניטי המדינה יזהו את חיזוק מערכת הבריאות כיעד לאומי ואסטרטגי, כך ניתן יהיה למהר ולהחזיר את המשק לפעילות רגילה והציבור בישראל יזכה במערכת בריאות ציבורית משופרת ובעלת יכולות ומיומנויות, שיישארו פה עוד הרבה אחרי שווירוס הקורונה יעלם מהנוף.
ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה מדיניות בריאות; מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ובפקולטות לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב
לפנייה לכתב/ת 
