הענק המחייך מהעמק / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, ונזכר בקלע המחונן בועז "בוזי" ינאי, שהשאיר את חותמו על כל פינה בכדורסל הישראלי והיה חלק מהנבחרת שזכתה במקום השני באליפות אירופה. מה הייתה ההוראה שהוא וחבריו קיבלו בטהרן, אילו משחקים זכורים לו במיוחד ואיפה ניתן עדיין לראות אותו צולף באותה יעילות (אחרי שהקורונה תיעלם)
אין תחליף לשחקני העבר הקלאסיים של הכדורסל הישראלי. בכל פעם שאני מדבר עם אחד מהם זה נותן לי אדרנלין מחודש, כי כדורסלנים מהזן הזה כמעט כבר אין היום, ואחרי שפרשו לא נמצאו להם יורשים. כזה הוא בועז "בוזי" ינאי, הסנטר (1.99 מטר) בן ה־67 מהעמק. לצערי עברו עשרות שנים מבלי שדיברנו או נפגשנו, אבל לקראת הכתבה התקשרתי אליו, ומהמשפט הראשון הכל היה בדיוק כמו פעם. תמיד היה בינינו כבוד הדדי והערכה גדולה. קשה להסביר את מה שהיה אז, 40־30 שנה ויותר לאחור. אנחנו, עיתונאי הכדורסל, היינו פחות או יותר מאותו דור כמו השחקנים, אבל קודם כל היינו אוהבי הענף, חברים בדם ובנפש. זו הייתה ידידות אמיתית שקשה להסביר אותה, ידידות שנרקמה באולמות ובמגרשים, והיא נשארה עד היום הזה. זה כיף לא נורמלי להרים טלפון או לפגוש באחד מהם.
אני לא יכול למצוא מילה רעה אחת לומר על בוזי, איזשהו דבר בגנותו. תמיד חייכן, מסביר פנים, מנהיג שעומד בראש המחנה. הוא התחיל את דרכו בהפועל נהלל בליגה ג', ואח"כ שיחק בהפועל גבת/יגור, הפועל ת"א, עפולה וגבת. כן כן, הוא אחד מאלו שאנחנו מגדירים כיום כ"ישראלים הגדולים ביותר שלא עברו במכבי ת"א". אחת השיחות שלנו נערכה למחרת התבוסה של הפועל ת"א ב־27 הפרש בבאר־שבע. כמו כל בר דעת, גם הוא התקשה להבין מה קרה שם, כיצד מתרחשת נפילה כזו לקבוצה שנחשבה בעבר לפאר הכדורסל בישראל, קבוצה שהחברות בין השחקנים שבה הייתה הדבר החשוב ביותר. זה נתן לו הרבה חומר למחשבה לפורומים הקבועים של ותיקי הפועל ת"א הנערכים בבית קפה ברמת השרון ובהם הוא משתתף.
ינאי. ספורטאי אגדי(צילום: ראובן כהן)
בוזי הופיע ב־333 משחקים בליגה הבכירה במשך 16 עונות, וקלע 6,985 נקודות. הוא צחק ללא הסבר כששאלתי איך הגיע דווקא למספר עגול כזה של משחקים. התקופה שלו מסתכמת בממוצע של 20.2 נקודות למשחק, ממוצע מרשים מאוד המעיד על יכולת הקליעה הנהדרת שהייתה לו. מבחינת השוואה בין־דורית, הוא מספר כך: "הדור שלי שיחק יותר עם הלב. איפה תמצא היום משחק כמו זה שהיה בתקופתי עם הפועל עפולה/העמק, כשניצחנו ביזרעאל את מכבי ת"א אחרי 3 הארכות. וואו, איזה משחק היה. היה גם הפסד של מכבי ת"א בגביע בעפולה שהביא להדחת המאמן האמריקאי פרד דווילי".
אבל לצד כל מה שעשה בזירה המקומית, היו לו רגעי שיא מופלאים בנבחרת הלאומית. כל הופעה שלו הייתה חוויה מיוחדת לצפייה, וגם לחברים לסגל. הוא רשם 150 הופעות בינלאומיות עם 1,700 נקודות, ובין 1971 ל־1981 השתתף בשש אליפויות אירופה. הגדולה והזכורה מכולן הייתה ב־1979, כאשר בוזי וחבריו הגיעו עד לגמר בטורינו וזכו במדליית הכסף בעקבות הפסד לברית המועצות, וזאת לאחר שניצחו בדרך ענקיות כמו יוגוסלביה וספרד – דבר שלפני כן אפילו לא חלמנו לעשות. גם גביע אסיה בטהרן ב־1974 נשאר חקוק בזיכרונו: "בכל משחק שלנו האולם היה מפוצץ ביהודי המקום. קיבלנו אז הוראה להשאיר לקהל הנהדר הזה מזכרות. איגוד הכדורסל היה רחוק מלהיות לארג', ולרוב החזרנו את סט התלבושות שקיבלנו, אבל בטהרן נאמר לנו לתת ליהודים במתנה את כל הציוד שהיה לנו, אפילו את מגיני הזיעה".
סילבר, הנפלד וינאי. שלושה מגדולי השחקנים בתולדות המדינה(צילום: טל שחר)
כשפרש מכדורסל עבר בהצלחה קורס מאמנים והתרכז בעיקר באימון נשים. הוא נשאר מחובר לכדורסל הישראלי, ומשמש כמשקיף במשחקי ליגת העל. יש אומרים שהיד שלו עדיין חמה גם היום, ומי שרוצה להיזכר בענק המחייך, כדאי שיחכה עד לסיום משבר הקורונה ולחידוש האימונים והמשחקים הקבועים שלו בקיבוץ דליה, פעם בשבועיים עם ותיקי ההתיישבות העובדת.
לפנייה לכתב/ת 
בועז ינאי
צילום: ראובן כהן
מומלצים
