הבדיקה שעוזרת לחולות סרטן שד גרורתי - למצוא טיפול מתאים

בשיתוף אונקוטסט

"לפני שנים ספורות עוד כשהייתי ברוסיה הרגשתי גוש בשד השמאלי והלכתי לבדיקת אולטרסאונד. הטכנאי הסביר לי שמה שמיששתי אינו רלוונטי, אבל במהלך הבדיקה נמצא ממצא מחשיד אחר", מספרת אולגה פינוגנובה (47) שאובחנה כחולה בסרטן שד גרורתי. "לאחר הבדיקה הלכתי לבירור מקיף ולמרבה הצער נמצא שיש לי מספר גידולים בשד, בלוטות לימפה נגועות וגרורות מרובות בעצמות. הייתי בהלם. גיליתי למעשה שאני בשלב מתקדם מאוד של המחלה".

זו לא פעם ראשונה שהסרטן פוקד את משפחתה של אולגה. אביה נפטר מסרטן מפושט של הערמונית וסבתה של אמה נפטרה מסרטן השחלות. בגלל ההיסטוריה המשפחתית, בשנת 2014 עברה בדיקת אולטרסאונד שגרתית במטרה לאתר סרטן שד בשלב מוקדם, "לא היו ממצאים חריגים בשד, אך היו בלוטות לימפה נגועות", משחזרת אולגה. "בגלל שהייתי עסוקה בכתיבת הדוקטורט זנחתי את העניין ולא המשכתי להיות במעקב".

אולגה פינוגנובה. טיפול ממוקד לאחר ביצוע הבדיקה

אולגה גדלה והתגוררה כל חייה ברוסיה. היא השתייכה למעמד החברתי הגבוה במדינה, היא עבדה באחת האוניברסיטאות הנחשבות ברוסיה כמדענית. "לאורך השנים עלו בי מחשבות לעלות לישראל, אולם אף פעם לא התייחסתי לזה מספיק ברצינות. היה לי טוב ברמה האישית והרגשתי מסופקת מקצועית", היא מספרת.

לאחר שאולגה אובחנה, היא לא יכולה הייתה לקבל טיפול מקיף בשל עלייה בתפקודי הכבד. הטיפול שניתן לה, לא הועיל ולא ניתנה לה שום אופציה טיפולית אחרת. "הבנתי שברוסיה מטפלים בי בתכשירים ותרופות שאף אחד בעולם המערבי לא משתמש בהם. הרגשתי שאין להם שום דרך אמיתית לטפל בי. בשלב מסוים פשוט הפסיקו להתייחס אלי ושלחו אותי אל מותי. החלטתי – למרות הקושי הרב – לעשות עלייה לישראל. ידעתי שאם לא אעשה את הצעד הזה – אמות מסרטן".

לפני כשלוש שנים עלתה אולגה בגפה לישראל. "לא פשוט לעבור לבד למדינה אחרת. השארתי מאחור את אמא שלי ואת הבן שלי ואני מקווה שהוא יצטרף אלי ויעלה לישראל ברגע שיסיים את לימודיו באוניברסיטה שם", מספרת אולגה. מאז שהגיעה לארץ היא עובדת באוניברסיטת חיפה ומטופלת אצל האונקולוגית ד"ר שושנה קרן רוזנברג ממרפאת לין בחיפה.

לפני מספר חודשים החלה בטיפול הורמונלי ובהמשך גם סדרה של טיפולי כימותרפיה. לאחר החמרה במצבה הוחלט לעשות שינוי ולבחון אופציות טיפול אחרות. "כשאולגה הגיעה אלינו היא טופלה בטיפול הורמונלי, אך מהר מאוד הבנו שהמחלה שלה אגרסיבית ותפקודי הכליה והכבד שלה לא טובים", אומרת ד"ר קרן-רוזנברג "החלטנו לטפל בכימותרפיה כי היא הפסיקה להגיב לטיפול ההורמונלי ואפילו בשלב מסוים שלחנו אותה לעבור הקרנות לשד". אבל, למרבה הצער התברר שנמצאו עדויות למחלה גם בשד השני של אולגה והרופאים ניסו תרופות נוספות במטרה לעכב את התקדמות.

בהמלצת האונקולוגית עברה אולגה בדיקה גנומית מביופסיה נוזלית בדיקת "גארדנט 360". מדובר בבדיקה גנומית שמתבצעת על דגימת דם וללא צורך בפעולה פולשנית ומורכבת. הבדיקה מאתרת וממפה מקטעים של דנ"א מהגידול שמשתחררים לדם ומאפשרת לזהות את המאפיינים המדויקים של הגידול ולהתאים טיפול ממוקד למוטציות השונות שאותרו מבלי שהמטופל יאלץ לעבור ביופסיות פולשניות מהגידול עצמו.

חשיבות עצומה לשינוי הטיפול

"הצעתי למטופלת לעבור את הבדיקה ובמקרה שלה בזכות התוצאות גילנו מידע שעזר לנו למצוא לה טיפול ממוקד", מסבירה ד"ר קרן-רוזנברג. למעשה, תוצאות בדיקת גארדנט360 הראו יתרון לשילוב של שתי תרופות שיתאימו למאפייני המחלה של אולגה. "אחרי פחות משבועיים מתחילת הטיפול החדש, אולגה העידה שהיא מרגישה טוב יותר, והסמנים שלה היו חיוביים", מוסיפה הרופאה.

למרבה השמחה, התוצאות האחרונות מעידות על נסיגה של הגרורות והטבה משמעותית במצבה הרפואי. "רמות סמני הסרטן בדם ירדו משמעותית ותפקודי הכבד השתפרו", מספרת אולגה ומוסיפה: "חשוב מאוד לבצע בדיקה גנומית, ועדיף בשלב מוקדם ככל האפשר. מומלץ לכל חולה לדעת את סטטוס המוטציות בגידול על מנת שיוכל לקבל טיפול נכון. כיום, כשיש תרופות ממוקדות יש לכך חשיבות גדולה. יש המון אופציות טיפוליות שיכולות להציל חיים או לפחות להאריך אותם בצורה משמעותית".

לאחרונה, פורסם מחקר משמעותי שבחן את התועלת בביצוע בדיקת "גארדנט 360" בזיהוי שינויים גנומיים בחולות סרטן שד בשלב מחלה מתקדם וטיפול ממוקד בהתאם לבדיקה. במחקר, המכונה plasmaMATCH ביצעו 800 מטופלות סרטן שד בשלב מחלה מתקדם באנגליה את בדיקת "גארדנט 360". החולות סווגו על-פי המאפיינים שאותרו בבדיקה לטיפולים ממוקדים מתאימים. החוקרים גילו שיעורי תגובה גבוהים ומשמעותיים לטיפולים בהתאם למאפיינים שהבדיקה איתרה.

"אני חושבת שצריך שמטופלות ידעו שיש אפשרות לבצע בדיקות גנומיות גם בסרטן שד, וזו צריכה להיות בחירה שלהן אם לבצע את הבדיקה הזו", מסכמת ד"ר קרן-רוזנברג ומוסיפה: "במקרה של אולגה הייתה חשיבות גדולה ומשמעותית לתוצאות של הבדיקה ולכן צריך לדון ולהחליט על כל מקרה לגופו".

למרות שעזבה את משפחתה ברוסיה ועל אף הקשיים בישראל, אולגה לא מצטערת לרגע. "לא היה אכפת לי לאבד את העבודה, את הבית ואת החיים המבוססים שהיו לי", היא מסכמת, "אני רוצה לחיות וחוששת להשאיר את הקרובים שלי לבד בעולם. אני מאושרת כאן, אני רוצה לנצח את הסרטן, להישאר בישראל, ללמוד עברית ולהתקדם בחיים".

בשיתטף אונקוטסט