מה הקשר בין פליט סורי להורי עולה מצרפת?

הפרויקט מחבר אלפי צעירים וצעירות מרחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה ומציע קורסים מקוונים, כך שכולם יכולים ללמוד יחד כיצד להשמיע את קולם ולקדם את המטרות שחשובות להם.

המשתתפים, נשים וגברים בגילאי 18-35, מגיעים מכל מדינות האיזור, לרבות מרוקו, טוניסיה, סוריה, עיראק, מצרים, לוב, לבנון, אלג׳יריה, הרשות הפלסטינית וכמובן – ישראל. יחד הם בונים קשרים עמוקים ומפרקים מחסומים, כדי ליצור תנועה של שינוי ושותפות במזרח התיכון, ואולי אפילו – במילותיו של שמעון פרס – מזרח תיכון חדש.

התוכן שכותבים, מצלמים, מסריטים ומקליטים המשתתפים מתפרסם באתר.

 הנה קטעים שכתבו מחמוד הפלסטיני ומולהאם הסורי, משתתפי הפרויקט, על תקופת הקורונה:

מחמוד (29), פלסטיני מבית לחם. פעיל שלום וסביבה, מאמן פיתוח אישי וקהילתי

אני מאמין שצריך להעצים את הצעירים ולעודד אותם להתגבר על מחסומים ופחדים. אני גם מאמין שהמדיה החברתית היא מרחב ענק שצריך למלא בקולות חופשיים. לכן הצטרפתי ל׳יאללה מנהיגים צעירים׳. שם אני משתתף בדיאלוג אזורי מתמשך ורוכש כלים.

׳יאללה׳ מעודדת אותי לכתוב, להקשיב ולהשמיע. הכול התחיל במודעה בפייסבוק בשנה שעברה. מאז אני משתתף בקורסים וסדנאות שונות, כותב וקורא מאמרים שנכתבו על ידי משתתפי ׳יאללה׳ מכל מדינות האיזור ויוצר חברויות עמוקות.

בתחילת חודש מרץ הרשות הפלסטינית קיבלה הודעה על ארבעה תיירים שלקו בוירוס הקורונה בבית לחם. מיד לאחר מכן שבעה מקרים נוספים נמצאו בבית לחם והממשלה הפעילה תכנית חירום והטילה סגר כללי על בית לחם. ברגע האחרון לפני הסגר עזבתי את בית לחם לרמאללה.

לאחר ארבעה עשר ימי בידוד נבדקתי וקיבלתי תשובה שלילית. כשהמספרים החלו לעלות לארבעים, הממשלה החליפה את הסגר החלקי שהיה מוטל בשאר הערים לשעת עוצר בכל הגדה המערבית. עכשיו ישנם כבר כ-200 חולים מאובחנים ושני מקרי מוות ברשות הפלסטינית. אני עדיין ברמאללה, רחוק מהבית.

"אני גם מאמין שהמדיה החברתית היא מרחב ענק שצריך למלא בקולות חופשיים". מחמוד, צעיר ערבי מבית לחם

בימים אלה ׳יאללה׳ בשבילי היא לא רק מקום שבו אני רוכש כישורי מנהיגות במטרה ליצור שינוי בקהילה שלי, ׳יאללה׳ היא משפחה עם קשרים חזקים בין המשתתפים ובין המשתתפים והצוות, על אף המרחק. כמו כן, רק היום אפשר לראות כמה מתקדם היה החזון המקורי של ׳יאללה׳ לפני עשר שנים – לייצר תנועה חברתית וקהילה דרך המדיה החברתית ולא להיכבל למרחב פיזי. היום, בתקופת הקורונה, כל הארגונים הכי גדולים משתמשים בפלטפורמות אונליין.

מולהאם (32), פליט סורי. לאחר שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה, עבר לפריז שם הוא חי בשש השנים האחרונות. עוסק בתחום הקולנוע.

הצטרפתי ל"יאללהמנהיגים צעירים" בשנה שעברה, ומאז השתתפתי בשני קורסים אונליין ובכנס איזורי שהתקיים בירדן. כמו כן, אני כותב באופן קבוע לאתר בנושאים שונים, ומשתתף בדיונים שונים בקבוצת הפייסבוק.

מה שמדאיג אותי במיוחד בימים אלו הן אלא מדינות עניות כמו סוריה. שם רוב המשפחות לא יוכלו להישאר בהסגר בבית מעל חודש כי הן צריכות לעבוד כדי לאכול, כדי לחיות. אני דואג ממספר האנשים שימותו מהאסון הכלכלי ומדיכאון, מאבות שיתאבדו כי לא יוכלו להביא אוכל לילדיהם.

אני דואג לאותם אנשים ששרדו מלחמת אזרחים של תשע שנים, ועכשיו הם לא יוכלו לעבוד ולא יהיה להם מה לאכול. אני לא יכול להוציא את הדברים האלה מהראש.

אני מתעורר כל בוקר ומקווה שמישהו מצא תרופה לוירוס הזה. אני אולי נשמע משוגע, אבל לפעמים אני מקווה שהמדענים המזויפים בפייסבוק שטוענים שמצאו פתרון, צודקים. אולי הם קראו משהו חשוב בספר או שמו לב לפרט קריטי בפרק של ד״ר האוס.

"אני אחד שחולם. אני מפחד להתבגר ושהחלומות יישארו חלומות". מולהאם, פליט סורי בצרפת. צילום: פיליפ דניס

אני אחד מאותם סורים עניים, אבל אני עזבתי את המדינה שלי לפני שש שנים. יותר נכון, הוכרחתי לעזוב. הגעתי לעולם אחר, הרגשתי אופטימי, חשבתי שזאת ההזדמנות לחיות את החיים אחרת.

אמרתי לעצמי שניצלתי מהפשיזם, מהשבטיות, מהגזענות, מהפרימיטיביות, אבל מצאתי את עצמי במדינה שחווה משבר אמצע-החיים. חשבתי שהחופש והדמוקרטיה מספיקים כדי לחיות חיים מאושרים... איזה תמים הייתי.

כמו מישהו שצופה בפרק הראשון של משחקי הכס ובטוח שנד סטארק ינצח בסוף. זה אני, רק עם דמוקרטיה וחופש. ובפרק של היום – וירוס הקורונה הגיע להרוג את הדבר היחיד שעובד במשבר אמצע-החיים הזה - הכלכלה.

אני תמיד מגיע מאוחר למסיבה, אפילו לכנס של "יאללה" בירדן הגעתי אחרון. אני מרגיש שזאת קללה. אולי הבעיה היא הציפיות שלי, אני אחד שחולם. אני מפחד להתבגר ושהחלומות יישארו חלומות.

חברי מנהיגות צעירה "יאללה", בכנס בירדן(צילום: קלואי פורטו)

אבל אני אופטימיסט נצחי. אחרי חיים שלמים של ייאוש ושליליות בסוריה, ואחרי שהכול השתנה ב-2011, אני לא מאפשר לעצמי לחשוב באף צורה שאיננה אופטימית. אנחנו לא יכולים לעשות כלום – אז בואו נמשיך לחייך.

בשבילי החלק הכי טוב בהסגר היא תחושת השמחה והאהבה שמציפה אותך בכל ערב בשעה שמונה, השעה שנקבעה לדקת מחיאות הכפיים היומית לגופים הרפואיים מהמרפסות של פריז.

עוד דבר נפלא היא תחושת הערבות ההדדית. החברים שדואגים לך ומארגנים שיחת וידאו קבוצתית לבדוק מה שלום כולם. גם אני נותן יד למאמץ המשותף ועוזר לחבריי מ׳יאללה׳. בשבוע שעבר נסעתי להורים של קלואי, בוגרת של ׳יאללה׳ שעלתה לישראל מצרפת. הבאתי להם מצרכים מאחר שהם בקבוצת סיכון בגלל הגיל שלהם ומצבם הבריאותי, ושתי הבנות שלהם חיות בישראל.

עוד משהו שמשמח אותי במיוחד בימים אלו הוא להשתתף במפגשים של יאללה אונליין. אלו הם מפגשים אזוריים ב׳לייב׳ בנושאים שונים: פעם מדיטציה מקוונת, פעם אחרת סטוריטלינג. אלו הדברים שצריכים להציף את הרשת, במקום החדשות.

צריך לתת לאנשים לעצום עיניים, להירגע ולנשום. במפגש בנושא סטורי-טלינג, למשל, שרה המנחה פתחה את עיניי לגבי כשרון הכתיבה שלי. עכשיו אני מאמין שאני יכול לכתוב סיפור. סיפור ארוך, אולי ספר. אני רק צריך זמן. איזה מזל שיש לי עכשיו הרבה זמן פנוי - תודה, קורונה.