"אני מפחד מהקורונה": איך דרי הרחוב מתמודדים עם המגפה
וובה שוטף כל הזמן ידיים עם סבון בשירותים ציבוריים, ואלביס אומר שצריך לשתות וודקה. יצאנו לסיור בחצר האחורית של בת ים, וניסינו להבין לאן נעלמו עשרות הומלסים שהתגוררו ברחובות העיר. "צריך לשים לב למצב שלהם, בדרך כלל אין להם טלפון והם לא מסוגלים להזמין עזרה"
הלילה יורד על העיר בת ים, ואפקט הקורונה מורגש היטב ברחובות השוממים של העיר. המסעדות ובתי העסק הרבים בטיילת סגורים כמובן, ולמעט בודדים וקבוצות קטנות של תושבים, שמפירים את הסגר באימוני כושר, כולם מסוגרים בבתים.
במצב הקיצוני שאליו נקלעו תושבי העיר, גורלם של עשרות ההומלסים שמתגוררים באופן קבוע ברחובות העיר ובגינות הציבוריות אינו ברור. בימי שגרה החיים ברחוב הם סיוט מתמשך של סבל ואכזריות, ובעידן הקורונה - כשכולם מסתגרים בבתים ולדרי הרחוב אין לאן לברוח מהמגפה - המצב הופך להרבה יותר קיצוני.
אנחנו נפגשים בגינה הציבורית בשדרות העצמאות. בימי שגרה יש כאן נוכחות קבועה של דרי רחוב, ונראה שאפקט הקורונה הוא זה שגרם לכך שהספסלים ריקים. "הקורונה משפיעה על הרחוב", מסביר אגייב. "בעידן הקורונה שירותי הרווחה והסעד עובדים קשה כדי לספק פתרונות לדרי הרחוב, יש הרבה אשפוזים, ומי שלא נכנס לגמילה מחפש זולות מבודדות".
אגייב הביא שקית גדולה עם ממתקים ועוגיות, אך באופן יוצא דופן ומטריד אין לו למי לתת אותן: "הרבה פעמים כשמביאים לדרי רחוב אוכל חם, למען ההרגשה הטובה, הם תמיד מבקשים משהו מתוק. חשוב שזה יהיה דברים שגם אנשים בלי שיניים יוכלו לאכול, כמו סוכריות שאפשר למצוץ".
אנחנו מתקדמים לכיכר המצבה, מחפשים סימנים לנוכחות של דרי רחוב. בחלקו האחורי של פסאז' גדול, שבגלל הקורונה בתי העסק שבו סגורים, יש מקבץ של ספות ישנות שבו נהגה לישון חבורה קבועה של הומלסים, אבל עכשיו הזולה נטושה.
על ספסל מול פיצוצייה בודדת שממשיכה לעבוד למרות הסגר אנחנו פוגשים את וובה, אחד מדרי הרחוב הקבועים של בת ים. פניו פצועות ונראה כי לאחרונה הוכה. אגייב שואל לשלומו ונותן לו כמה סוכריות למציצה. נראה כי תשומת הלב והמחווה האנושית הנדירה מאוד לאנשים השקופים מאירות לרגע קצר את פניו למודות הסבל, והוא משתף אותנו בתחושותיו בגילוי לב.
"כולם צריכים להיות עכשיו בבית - ורק אני כאן ברחוב", אומר לנו וובה. "אני מפחד מהקורונה, קשה לשמור על ניקיון ברחוב, אני מודאג, כל הזמן שוטף ידיים עם סבון בשירותים ציבוריים. אני רואה שאין אנשים ברחובות, הכול סגור - מתי יהיה לזה סוף".
אנחנו מבקשים ללמוד על הרגלי הלינה שלו, והוא משתף בגילוי לב: "עכשיו לא קר ואפשר לישון בכל מקום. אתמול ישנתי בתחנה המרכזית בתל אביב, היום פה, כל יום אני מחליף למקום חדש. בגלל הקורונה אין אוכל בפחים של המסעדות ואני צריך לקנות אוכל חם בכסף".
אנחנו מתעניינים בשלומם של דרי הרחוב הקבועים של בת ים, שנעלמו מהנוף. וובה טוען שרבים נדדו לתל אביב בעקבות האוכל, המסעדות הפתוחות והפתרונות שמוצעים על ידי שירותי הרווחה, אבל הוא באופן אישי מעדיף להישאר על הספסל.
"ברחוב יותר נקי ויותר בטוח ופחות צפוף. לא טוב לישון ביחד עם הרבה אנשים", הוא אומר. אנחנו מתעניינים בחבלות ובפצעים שעל פניו, והוא מבקש לעבור נושא. "לא מדברים על זה, אני לא צריך רופא, אני צריך מחשבות חדשות והתחלה חדשה, לצאת לעבודה ובית".
מול הסופרפארם הפתוח אנחנו פוגשים את אלביס, דר רחוב קבוע בעיר ומכר ותיק של אגייב, שבמשך שנים מסרב לכל טיפול ושיקום שמציעים לו. הוא נראה חולה ולא מפסיק להשתעל. "הקורונה זה אפידמיה - צריך לשתות וודקה", הוא צוחק. "אני לא מפחד מהקורונה, אני מפחד מעצמי. אני נמצא ברחוב, אין לי ברירה, זה הבית שלי. גם אם יגיעו הפקחים והמשטרה - אני פה".
פתאום הוא מתחיל להשתעל בכבדות ולירוק דם. אנחנו נבהלים ונרתעים במהירות לאחור. אגייב הסביר לנו כי באופן שגרתי דרי הרחוב חשופים למגוון רחב ומסוכן של מחלות וזיהומים, כמו שחפת, והקורונה היא מסמר נוסף בארון המתים האכזרי של החיים ברחוב.
אלביס לא יודע לאן נעלמו דרי הרחוב הקבועים של בת ים. למרות החושך והסיכון הכרוך בכך, אנחנו מחליטים לחפש דרי רחוב שהחליטו להתבודד בסקוואט (בניין נטוש - א"ק) ליד הים, סמוך לגבול יפו-בת ים. המבנה המתפורר מוקף גדר גבוהה, אך מאחור יש פרצה וסימנים לנוכחות הומלסים.
"יש שם דר רחוב שאני מכיר", אומר אגייב, "הוא מפחד מהקורונה, מתבודד פה ורוצה פרטיות. אני מציע לא לעלות למעלה אם הוא לא רוצה - ובייחוד בחושך".
לסיכום הסיור המטריד מבקש אגייב לשתף את הציבור בהמלצה כיצד להגיב כשפוגשים הומלס ברחוב או על מפתן הדלת: "בעידן הקורונה, קודם כל חשוב להיות ממוגנים ואז לשאול: האם הוא אכל? האם הוא שתה? אולי צריך להזמין לו אמבולנס? לדרי רחוב בדרך כלל אין טלפון, ובייחוד בתקופה כזאת צריך לשים לב למצב שלהם כי הם לא מסוגלים להזמין לעצמם עזרה - אבל הכי חשוב זה להפגין אנושיות ולשאול איך הוא מרגיש".
מעיריית בת ים נמסר: "בהנחיית מנכ"לית העירייה, היחידה לדרי רחוב באגף הרווחה בשיתוף השיטור הקהילתי הפעיל בחודשים האחרונים מערך טיפולי נרחב על מנת לתת מענה מיטבי וכולל לדרי הרחוב, עוד טרם התפרצות נגיף הקורונה בישראל.עובדי השיטור העירוני פעלו לאיתור דרי הרחוב, והעובדים הסוציאליים המתמחים בתחום העניקו לדרי הרחוב סיוע במיצוי זכויותיהם, שיכונם בדיור ייעודי ובמסגרות של משרד הרווחה, הפניה לטיפולים רפואיים וטיפולי גמילה ועוד. והכל במטרה - לחלץ מהרחוב כל דר רחוב שמסכים".
לפנייה לכתב/ת 
