תתחילו בלהבין את החרדים

כמו קשישים וחולים, גם החרדים הם קבוצת סיכון, מפני שהם חיים בקהילה באופן כל כך עמוק ותרבותי, בשעה שהצורך של היום הוא ריחוק קהילתי

ירח טוקרפורסם: 02.04.20 , 12:07

לוויה שמירת מרחק ב בני (צילום: שאול גולן)

שומרים מרחק בהלוויה בבני ברק, השבוע(צילום: שאול גולן)

התורה, תורת ישראל, היא פסגת חייו של האדם החרדי. עליה הוא מחונך משחר נעוריו, ולמצוותיה הוא סר כל ימיו. ומה כתוב בה? שהערך החשוב ביותר ביהדות הוא חיי אדם, "פיקוח נפש דוחה את התורה כולה". אז האם סביר בעיניכם שהחרדים, השומרים ולוחמים על התורה מכל משמר, אינם יודעים זאת? כלומדי תורה וכאנשים שחיים את חיי התורה הם מזלזלים בחיי אדם על רקע מגפת הקורונה?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

שלוש נקודות מרכזיות משתלבות זו בזו, והשילוב ביניהן הוא שגרם למציאות הנוכחית. דבר ראשון - ההבנה. הדבר המאפיין ביותר את המגזר כמגזר הוא הקהילתיות, שבאה לידי ביטוי בחסידות או בקהילה שאליה כל אחד משתייך, בחיי בית הכנסת והחיים הקהילתיים, שהם הבסיס המינימלי ביותר בחייהם של החרדים. אלו אינן תוספות נחמדות לחיים כמו משחקי כדורגל או קפיצה למינהל הקהילתי – זהו בסיס קיומי.

אף אחד אינו יכול לשנות הרגלים בתוך יום, בוודאי לא כשמדובר במשפחות גדולות ובריכוזים צפופים. ולכן צריך היה להבין מוקדם מאוד שכפי שיש את הקשישים והחולים, גם החרדים הם קבוצת סיכון אחת גדולה – מפני שאם הצורך של היום הוא ריחוק קהילתי, אנשים שחיים בתוך קהילה באופן כל כך עמוק ותרבותי הם קבוצת סיכון דרמטית.

נקודה שנייה היא אופן ההסברה. הקהילה החרדית חיה באופן שבו החדשות והמידע מסוננים. רוב מוחץ של החרדים אינם מחוברים לטלוויזיה או לאינטרנט, רוב החרדים אינם מקבלים "פושים" לנייד, ומשכך קצב האירועים לא מגיע לריכוזים החרדיים כפי שקיים בכל מקום.

היעדר הסברה ייעודית למגזר הוא המשך ישיר של חוסר ההבנה. מה לעשות שיש כאן מיליון איש שחיי התקשורת שלהם שונים? כפי שחברות מסחריות פיצחו את "הקוד החרדי" ומוכרות את מוצריהן למגזר בחשיבה ובהגשה נכונות, כך נכון היה לפעול, מהרגע הראשון ממש, בהקמת גדוד יועצים רלוונטיים ופרסום גרילה מקיף.

דבר שלישי שצריך להבין הוא עצם התקופה שבה אנו נמצאים. ערב חג הפסח הוא הזמן שבו כל עם ישראל יוצא לסידורי החג, ואצלנו, החרדים, פי כמה, אופים מצות בקבוצות ייחודיות, טובלים כלים, מגעילים כלים, יש אינספור פעילויות שנעשות בעיקר בצורה קהילתית בקבוצות ובהתארגנויות.

ולכן, כשמשלבים את התקופה הכי עמוסה והכי קהילתית עם ציבור שכל-כולו קהילתי וקבוצתי, ובהיעדר הסברה נכונה, בערים צפופות ומשפחות מרובות ילדים – המציאות היא שלוקח זמן, במקרה הזה זמן קריטי ומסוכן, כדי שהדברים יחלחלו. לצערי, כשלא מבינים את המגזר ולא פועלים בו מהר מספיק, התוצאות הן הרות אסון.

באיחור משמעותי הציבור החרדי הבין את המציאות. הבשורה הטובה היא שכיום הרוב המוחץ של האוכלוסייה החרדית צמודה להנחיות באופן מלא: זקני ראשי הישיבות הכריזו שתפילה במניין בעת הזאת היא חטא, הכותרות הראשיות בעיתונות החרדית הן "חל איסור מוחלט להתפלל במניין", ו"בהוראת גדולי ישראל – הישארו בבית". למרות הקושי העצום של ההסתגלות לחיים א-קהילתיים, כולנו חונכנו שפיקוח נפש דוחה הכל.

הלקח המשמעותי שצריך להילמד מהאירוע הזה הוא שיש בישראל מיליון חרדים שאורח החיים שלהם, האפיון התקשורתי, דרכי ההגעה וההסברה אליו שונים ממגזרים אחרים – וחובה להיערך כראוי כיצד לרכז ולתכלל את הפעולה ברחוב החרדי במצבי חירום שכאלו.